בית דוד (דרשות) פ

בית דוד

דרוש ז'

הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי. הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד

הצעה: אם מגדר הסוגים. דומם. צומח. חי. מדבר. להיות כל אחד ואחד נפרד מזולתו בגדר חיותו ולא ישתתף עמו בגדר הסוג הנצב תחתיו ואיש הישראלי (בהיותו בעל ד"ת) הנה עוד נעלה ונפרד מכלליות הסוג המדברים (אשר אינם בעלי ד"ת כאמוריים וכנענים ודומיהן) רב העילוי וההפרד כערך התחלקות הסוגים זה מזה עד כי לסוג בפני עצמו יחשב. יתחייב מזה כי ימצא לו חיים מיוחדים מוגבלים נבדלים ונפרדים מחיי כלליות המין האנושי זולתם. יהי ה' אתם

הקודם הוא גלוי ומבואר מאוד. אם מפאת השכל אם מפאת הוראות הכתובים ומאמרי חז"ל כי הסוג הראשון והוא הדומם כענין האבנים ודומיהן. הנה גדר חיותם הוא בהתקבץ חלקיהם הנפרדים ואסיפתן כי בהיות חלקי היסודות הארבעה אשר הורכבו מהמה מתאחדים ומתקשרים אלו באלו. על התמונה אשר הוטבעו עליו. חי חי יקראו

אמנם בהתפרד חלקיהן המקובצים וסר מהם הכח המאחדם ומקשרן כאשר יבאו במו אש ולהבה תלהט בם. אז יסור מהם הכח החיוני. כענין דבר הכתוב [נחמי' ג'. ל"ג.] היחיו האבנים האלה מערמת העפר והמה שרופות. והוא מבואר. אמנם סוגי הצומח כענין האילנות והצמחים והפרחים למינהן. הנה גדר חיותם הוא. בהיותם רטובים לפני שמש. צומחים עלי מים רבים יציצו ציץ יפריחו פרח. הדודאים נתנו ריח ועץ השדה יתן פריו אולם בסור מהם הכח המגדל יבש חציר נבל ציץ ועץ השדה ימיש מעשות פרי אז יצאו מגדר החיוני האף אומנם כי עודנו לא נעדר מהם הכח המקשר והמאחד חלקי היסודות אלו באלו. עם כל זה לא יתארו בתואר החיים יען כי החיים ההמה מיוחדים לסוגי הדומם הפחותים מערכם וככה לעומת זה גם בסוגי בעלי חיים ובסוגי המדברים הנה גדר חיותן מוגבל ומופרד כל סוג וסוג לעצמו כי חיי הבעלי חיים הלא המה ההרגשה והתנועה וההעתק ממקום למקום ויתר הפעולות החיונית דומיהן וחיי המין האנושיי המדברים הלא הוא ההשכלה והדעת והתבונה וההבחנה בין האמת והשקר ורובי הפעולות האנושיית השכליים המסתעפים מהם ולא ישתתפו זה לזה בגדרן ובהעדר החיים המיוחדים לסוגי הבעה"ח. והחיים האנושיים לסוגי המדברים לפגרים מתים יתחשבו ויתדמו האף אומנם כי לא נופלים המה עודנה מהחיים הפחותים המיוחדים להסוגים הנצבים תחתיהם עכ"ז לא לחיים יחשב להם זה בערכם. והוא מבואר לכל משכיל ודי בזה לביאור הקודם

אמנם אמות המשפט השני גם הוא גלוי ומבואר וכבר הרבו לדבר בזה כל גדולי חקרי לב. אבירי המפרשים ומכללם הרב בעקידה כי העם הקדוש הישראלי. הנה הוא נעלה על כלליות המין האנושי זולתם (שאינם בעלי ד"ת כאמוריים וכנעניים אשר ירשו את ארצם) רב ההתחלקות וההפרד לא כערך ההתחלקות וההבדל המיני הרצון. כי גם בסוג אחד ימצאו כמה מינים מתחלקים ומתחלפים. נפרדים ונבדלים. ונעלים זה על זה כענין ההבדל הנמצא בסוגי הדוממים כי יש אבן יקרה אשר לא תסולה בכתם אופיר ולא תקח פז תמורתה ויש אבנים פחותים מושלכים בראש כל חוצות וברחובות קרי' וכל החפץ ימלא כפו מהם באין מכלים ומעכב. והנה אף אומנם כי נפרדו זה מזה במעלה ובקנין. עכ"ז בגדר הסוגיי ישתתפו כי לכולם בשם דומם יקרא וככה לעומת זה במיני הצומח ובסוגי הבעלי חיים כי הרבה המה למיניהן בהמות שדה וחיתו יער צפור שמים ודגי הים ולא ישתוו ולא ידמו זל"ז במעלה ובקנין רק כי גדר הסוג משתתפן כי לכולם חי חי יקרא וכן בכלליות המין האנושי ימצאו המון צבאות תמורות חליפות. גבורים וחלשים. חכמים וסכלים. יש אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. ויש צעירי הקומה קצרי הבנין. כקומת האזוב אשר בקיר. אולם בגדר הסוג ישתתפו גם המה

אמנם אנחנו העם הקדוש הישראלי אשר בחר בנו האל והבדילנו [מהאמוריים והכנענים] להיות לו לעם סגולה כדבר הכתוב [שמות י"ט ה'] והייתם לי סגולה כו'. הנה ההתחלקות וההפרד ההוא. אינו כערך ההבדליים המבוארים אשר אינם הבדלים החלטיים יען כי על כל פנים ישתתפו בשום צד. הרצון בתואר השם. אפס ההבדל הזה הוא הבדל סוגי הרצון כערך ההתחלפות וההתחלקות הסוגים זה מזה. וזה אם בתואר השם ואם באיכות ומהות. והנה בתואר השם הדבר מבואר בדברי חז"ל. אתם קרוים אדם כו' ובתואר זה יובדלו מעל יתר העמים הקדמונים ויתרוממו מעלה מעלה כאשר יופרדו ויוחלקו בשמותם הסוגים זה מזה. אמנם באיכות ומהות גם הוא יתבאר כי הנה מצאנו ראינו כי מגדר ומטיב כל הסוגים להיות כל אחד ואחד ניזון מהסוג הפחות מערכו ונצב תחתיו כי ממשפט הצומח להיות מזונו העצמיי מסוג הדומם הנצב תחתיו כי יינק שפע שבע