בית דוד (דרשות) עט

תגר לפני הקב"ה רק שטעה בדמיונו והי' סבור שהתפילה ענין זה מועלת בכל עת. וע"ז השיבו הקב"ה ג"כ בניחותא כי לא כן היא כמו שאתה סבור שהתפילה בענין זה מועלת בכל עת ובכל שעה רק כי יש זמן קבוע לזה להיות. תפילתינו מועלת להכות באו"ה כתולעת המכה בארזים יען כי גם התולעת יש לה זמן מוגבל מתי יהי' בכוחה להכות בארז והוא מיום תבר מגל ואילך כאשר תשש כוחה של חמה אבל לא קודם בהיות החמה זורחת בתקפה שאז אין כח בתולעת להכותן ככה לעומת זה כמו כן יש זמן מוגבל לקיבול תפילותיהם של ישראל להיותה מועלת להכות באו"ה אשר היום ההוא הוא בדמיון יום תבר מגל וזהו אומרם א"ל הקב"ה כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי הרצון כי תפילתך בזה לא יהי' מועלת רק מיום תבר מגל ואילך ולא קודם זה ושוב כשראה בנבואתו את רוב ימי אריכות הגלות התחיל צווח עד אנה ה' שועתי ולא תשמע כו' כלומר הן אמת שיש זמן מוגבל לזה כאשר אמרת אבל מתי יהי' הזמן ועד מתי יומשך הדבר שלא יהי' מועלת תפילתינו בזה כי הגלות מאריך ביותר וזהו אמרם שנית התחיל צווח עד אנה ה' שוועתי ולא כו' ירצה כי אחרי אשר השיבו הקב"ה כי יש זמן מוגבל לזה התחיל צווח שנית מתי יהי' הזמן בהיות הגלות מאריך מאוד וכאילו אין סוף לדבר וזהו כקריאת תגר לפני הקב"ה (וכאילו אין אימון בו שיהי' שום סוף לדבר כי אומרו כן דרך צווחה מורה ע"ז דבזולת זה הי' לו לשאול בניחותא מתי קץ הפלאות וכדרך שאמר דניאל) ולזה א"ל הקב"ה הוי רב את יוצרו כו' בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ ירצה דבשלמא עם הארץ אינו יודע כלל מרמיזת הקץ יען כי באו דבריו סתומים ולזאת לא הי' מהתימא אם הי' קורא תגר אבל אתה בהיותך בן תורה הי' לך לידע מרמיזת האל"ף דאנכי המתחיל בראש עשרת הדברות שהוא רומז כי עיקר נתינת התורה בשלימותה לא יהי' רק לכשיכלו התתקע"ד דורות שהמה האלף דור שעלה במחשבה כי אז ישוב המכתב האלהיי בתמונת כתיבה האשורית להיות חרות על הלוחות וישובו הלוחות הראשונות לחיותן העצמיי בהארת המכתב עליהן כבתחילה. וזהו הזמן המיועד לגאולתינו ופדות נפשינו להיות חירות ממ"ה ומשיעבוד מלכיות כענין שאמרו בלוחות הראשונות וכדרשת ר' הושעיא למה נקרא שמו אלף שהוא מסכים מאלף וכפי אשר בארנו בכוונתו אבל כל עוד שלא כלו התתקע"ד דורות אשר הן המה העזי פנים המפרידים אלוף ומונעים מלהגלות אור קדושת האלף דתמונה האשורית המורה על אחדותו הפשוט ית"ש להיות חרות על הלוחות כבראשונה אי אפשר שתהי' גאולה שלימה וזהו אומרו לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ. ירצה לך ונס נא אם תוכל לכתוב אלף בלוח כלומר ראה אם יתכן להיות חרות על הלוח אשר בזה תלוי עיקר הגאולה ואז תאמר הודיעני את הקץ [והוא כהך מ"ד דס"ל דחמשה הי' כתובים על לוח אחד ונמצא דאלף דאנוכי לא הי' רק בלוח אחד מהלוחות ולזה יצדק אומרו על הלוח ולא על הלוחות] והכוונה כי כל עוד שלא יחפץ לשוב תמונת האלף על הלוח כראשונה והוא מפני שלא כלו עדן התתקע"ד דורות המפרידים אלוף לא יתכן היות עת קץ. ושוב עוד אמר לו הקב"ה כי בקריאתך תגר לפני אף בהיותך בן תורה נדמית בזה לאותן שאמרו בנו בתים ושבו כו' והרצון האף כי בגלות בבל הי' נגלה הקץ לכל. כעם ככהן. כת"ח כע"ה. מפני שהוא כתוב ומפורש שהוא לסוף השבעים שנה ועכ"ז לא האמינו בי והיו אומרים בנו בתים כו'. ולכשהגיע הקץ נאמנו דברי וגאלתים אף עכשיו לכשיגיע הקץ והוא לכשיכלו התתקע"ד דורות אני גואלם ויאמנו דבריי. וכששמע חבקוק כך שהוא דן אותו כמזיד [להיות כי שגגת תלמוד עולה זדון כאותן שאמרו בנו בתים ושבו. אף שלא נעלם מהם הקץ של שבעים שנה האמור בגלות בבל לזאת נפל על פניו והתחיל מתחנן לפניו לאמר אל תדינני מזיד אלא שוגג כי באמת לא שמתי לבו לזה וזהו מה שאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות ומה נעמו. כעת מה שאמר בראשית תפילתן ה' שמעתי שמעך יראתי ה הלשון והעיקר כגי' הילקוט פעלך בקרב שנים חייהו **(הגה"ה ובשו"ט קצת משובש וגם גי' השו"ט נמי יתואר כן אלא שגי' הילקוט יותר נכונה ודוק:)**וע"ד מה שפירשו הגאון בביאוריו. לחבקוק (והוא בעו"א דפוס ווילנא בסוף הספר) כי אמרו ה' שמעתי הוא מוסב על מתן תורה ששמעו קולו של הקב"ה ונתייראו ואמרו למרע"ה קרב אתה ושמע כו'. ואמרו ה' פעלך בקרב שנים חייהו הוא מוסב על מעשי הלוחות שהי' פעלו ומעשי ידיו של הקב"ה ושבירתן זו היא מיתתן אמר הכתוב כאן בקרב שנים חייהו היינו להיות חיים כבראשונה ממה"מ ח"ייהו והיינו טל של תורה עכ"ל ודבר ה' אמת בפיו כי כן הוא כוונת הכתוב בלי ספק. אלא שעדיין לא השלים בשלימות והניח לי הפעוט קצת מקום להתגדר בו כי על דברת הכתוב בקרב שנים לא ביאר כלום גם מילת חייהו נראה ממנו דהוא על חירות ממלאך המות שיחיו המתים ע"י טל של תחי' כמבואר מדבריו וא"כ הך קרא סיפי' לאו רישי' דמתחיל בלוחות וסיים בתחיית המתים אולם לדברינו הוא נדרש כמין חומר דבאמת הוא מוסב על הלוחות הראשונות עצמן שישובו לחיותן העצמיי בהארת המכתב האלהיי עליהן בכתיבה אשורית כבראשונה אשר זהו עצמן חיותן כדבר הכתוב היחיו האבנים האלה כו' כי שובם לאיתנם זהו חיותם וממילא יהי' נמשך מזה שנהי' חירות ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות ויהי' או קץ הגאולה האמיתיות. ולהיות כי נודע לו כעת מפי ה' כי זה לא יתכן, להיות כ"א בכלות התתקע"ד דורות מלהבראות במשך הזמן דור אחר דור. כפי אשר שיערה חכמתו ית' שבזה יהי' גמר תיקונם ככתוב דבר צוה לאלף דור לזה אמר ה' פעלך בקרב שנים חייהו ירצה כי הלוחות שהם פעלו של הקב"ה בקרב שנים היינו במשך הזמן שיכלו התתקע"ד דורות אז ישובו להיות חיים וזהו אומרו חייהו אשר בזה: תלוי סוד הגאולה ויען כי זה נגלה לו כעת מחדש. מפי הקב"ה באמרו אליו לך כתוב אל"ף בלוח מה שהי' נעלם ממנו בטרם זה עד היותו קורא תגר לפני ה' כאמור לזה. קבע דברים אלו בראשית אמריו תפילתו שהתפלל ע"ז והוא מבואר. זהו מה שחנני ה' בביאור זה המאמר העמוק המפליא עין רואיו. ואתה הקורא אהוב שים לבך לזה איך כי כל דברי המאמר מבוארים לכל פרטי דבריו לא נותר ממנו אפילו דבר אחד לבטלה וה' יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות. ברוך החונן לאדם דעת. אמן