בית דוד (דרשות) עח

כי האומות נמשלים לארז שהיא קשה ע"ד מה שאמר הכתוב הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל"א) ואמרו חז"ל כי כל הגוים נקראו על שם אשור שמתעשרות מישראל ונצחונם של ישראל לאו"ה אינו אלא בתפילה כתולעת המכה את הארז בפה ולזה נאמר באשור (ישעי' י"ד) וכבוד יערו וסרמילו מנפש ועד בשר יכלה והי' כמסוס נוסס הנה כי גם הכתוב המשיל מפלתו למפלת הארז ע"י התולעת שהוא מסוס נוסס וכמו שפי' רש"י שם יען כי באמת מפלתו של סנחריב הי' ע"י תפילת חזקיה ככתוב (ישעי' ל"ז) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע בגדיו ויתכס בשק ויבוא בית ה' ויתפלל חזקיהו אל ה' וכו' וישלח ישעי' בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור וכו' הנה עיקר מפלתו לא הי' רק ע"י תפילת חזקיהו וככה לעומת זה כל הגוים בהיותם נקראים גם הם על שם אשור עיקר נצחונם של ישראל לעתיד עליהם ג"כ לא יהי' רק ע"י תפילה וכמו כן הי' גם בגאולת מצרים כאמור במדרש

אולם הדבר נלמד מענינו כי כן כאשר התולעת המכה את הארז בפיה לא בכל עת יפה כוחה בזה זולתי מט"ו באב ואילך כאשר תשש כוחה של חמה. אמנם כל עוד היות החמה זורחת בתקפה לא תוכל לו התולעת להכותו בפיו ככה לעומת זה גם תפילתם של ישראל המועלת להכניע כוחם של האומות הנמשלים לארז ג"כ לא בכל עת יפה כוחם בזה זולתי כאשר תשש כוחם של או"ה המונים לחמה ועת וזמן קבוע יש לזה והוא הקץ הנעלם וצפון מעין כל חי והוא כאשר יכלו התתקע"ד דורות מלהבראות כי המה במעשיהם נותנים עוז ותעצומות אל שרי האומות המינים לחמה ועל ידיהם החמה זורחת עליהן בתוקף ועוז עד כי לאי יוכלו תפילתינו לזה להכותם במו פינו כאשר לא יוכל התולעת להכות בארז קודם זמן ט"ו באב להתגברות כח החמה אולם בהגיע הקץ והוא כאשר יכלו התתקע"ד דורות מלהבראות אז יהי' הכח והעוז בתפילתינו. לנצח שונאינו. ולהיות כי הדברים החיצונים המה כעין לבוש אל הדברים הפנימיים. ולזאת הנה הדברים הפנימיים המה מכוונים מול הדברים החיצוניים כי את זה לעומת זה עשה האלהים כאשר הלבוש הוא מכוון בחיתוך איבריו מול הלובשו בכיון. גמור. לזאת נשפוט מישרים. כי זמן ט"ו באב אשר הוכן להיות בו תשישת כח החמה עד אשר תוכל התולעת להכות את הארז בפיו וככה לעומת זה אותו הזמן עצמו הוכשר לזה גם בפנימיותו להיותו מוכן להתשת כח האו"ה המונים לחמה עד כי נוכל להם ע"י תפילתינו ובקשתינו ולהיות בו התחלת קץ גאולתינו ופדות נפשינו. וישוב ה' להשכין שכינתו בתוכינו כאשר שש על אבותינו. כי כן כאשר ע"י חטא המרגלים היו אבותינו נזופים למקום ובליל תשעה באב נגזר עליהם למות במדבר והיו בנזופם מאותו הזמן ואילך. וביום ט"ו באב הותרו מנזיפתם בכלות הדור ההוא ושבה שכינת ה' לשכון בקרבם כאמור. ככה לעומת זה גם הגלות המר אשר אנחנו בו נגזר על אבותינו ג"כ בלילה ההוא ככתוב [תהלים ק"ו] וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו לקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. ואמרו חז"ל הם בכו בכי' של חנם אני אקבע להם בכי' לדורות. הנה כי הגלות נגזר עלינו בחטא המרגלים בליל ט"ב ולזאת כן כאשר הותרו מנזיפתם מחטא המרגלים בט"ו באב. כמו כן התחלת גאולתינו וקיבול תפילתינו יהי' ג"כ התחלתה בט"ו באב. ולזה מנהג אבותינו תורה שקבעו לנו לקרות שבע דנחמתא מט"ו באב ואילך. והוא עפ"י הפסיקתא. יען כי זהו הזמן המוכשר להתחלת גאולתינו כאמור. ולזה יבוא על נכון מה שהפליגו בו השמחה כ"כ מהשיעור כשמחת יוה"כ. כי לפי המדובר כוונה אחת לכולהם. והיינו דהוי קרי לההוא יומא יום תבר מגל. הרצון להיות כי הנצחון שהי' לנו על שונאינו ע"ע הי' ע"י כלי קרב וזיין ממורט. כחרב ובחנית וקשת וכלי נשק ככתוב ללמד בני יהודה קשת וכו' והוא כעין הקציצה בעצים בסבך עץ קרדומות [זולתי לעתים מעטים שנושעו ע"י תפילתם בלבד כאשר הי' הענין בישועתו של חזקיהו שהטעימו הקב"ה מעין העתיד והוא לבעבור כי ישועת חזקיהו הי' מעין הגאולה העתידה להיות ב"ב כמאמרם ז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח וסנחריב גוג ומגוג וכמבואר אצלינו בדרוש לז' של פסח. שים עינך על כל האמור שמה] והוא מפני שעודנו לא אפסו כוחותיהם בהיות כח החמה זורחת עליהם בתקפה. ולזה יצטרך להכניעם ע"י כלי קרב שהוא כעין הקציצה בסבך עץ קרדומות. אולם לעתיד אי"ה יהי' הנצחון ע"י התפילה לבדה כאשר יותש כח החמה הזורחת עליהם ואז יפעלו בהם תפילתינו להכניעם כתולעת המכה בארז ולא יצטרכו אז לכלי קרב כי מאליהם יכלו ע"י תפילתינו כמסוס נוסס ולכך הוי קרו לההוא יומא יום תבר מגל. ירצה כי לא נצטרך עוד למגל וקרדום לחתוך בו. יען כי התפילה בעצמה תספיק לכלותם. ולזה יבוא על נכון מאי דקמסיים עלה מכאן ואילך דמוסיף יוסיף וכו' והוא להיות כי הזמן הזה הוא מעותד להתחלת הגאולה. ושישיב ד' להשכין שכינתו בתוכינו ולקבל תפילתינו ולזה מועיל מאוד ההגיון בתורת ה' בלילות כאשר אמרו חז"ל סוף מס' תמיד תנא ר' חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורת שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ועיין במפרש שם. וכן הוא בתרגומא דהך קרא דקומי רוני דמתרגמין עלה כנישתא דישראל שריא בגלותא עסוקי במשנה בלילה ארום שכינתא דה' שריא לקבלך ובמדרש ויקץ יעקב משנתו. א"ר יוחנן ממשנתו. והוא מחוסר ביאור אולם יובן לפי המדובר. והיינו דקשיא לי' להמדרש דאילו הי' הכוונה על שהקיץ מהשינה. א"כ הוא שפת יתר דגם אם לא הי' נכתב מילת משנתו ממילא הוי מובן שהקיץ משנתו. וכמו שבפרעה לא נאמר רק ויקץ פרעה לבד. ומצורף לזה כי אילו הי' הכוונה רק על השינה בלבד. א"כ יותר הי' צודק אומרו ויקץ משינתו בחיריק גדול תחת השין לכך קמבאר ר"י דהכתוב במתק לשונו יש בו עוד כוונה פנימיות להשכילונו בינה במה זכה יעקב להיות השכינה שרוי עליו בעת ההיא ככתוב והנה ה' נצב עליו לז"א כי הו' זה ממה שהי' שונה בלילה כי זה מועיל להשראת השכינה כאמור. וזהו אומרו משנתו ממשנתו והוא מבואר. שים לבך לדברים האלה כי נכונים הם

ובאלה נבואה לביאור המאמר הנצב פתח השער ונאמר בביאורו להיות כי חבקוק הי' סבור פי התפילה מועלת בכל עת להכניע כוחן של האומות ולקרב קץ הגאולה. וכאשר הי' כן ביציאת מצרים על שפת הים ובישועתו של חזקי' עם סנחריב. יען כי התפילה כוחה הוא ככח התולעת המכה בארז. ולזה התאזר להתאמץ בתפילה בכל כוחו ועג עוגה ועמד בתוכה וכדאמרינן במס' תענית [כ"ג א'] על חוני המעגל שעג עוגה כו' כדרך שעשה חבקוק הנביא. ורש"י שם פירש דבחבקוק נלמד זה מדכתיב על משמרתי אעמודה כמין בית האסורים עשה וישב. ומדברי המדרש דידן נראה דיליף מהא דאתיצבה על מצור שעשה לו כמין מצור המקיף את העיר כן עשה לו עוגה סביבותיו. וכן הוא בשוחר טוב עצמו. בא חבקוק עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן כו' שנאמר על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו על מצור שהציר לו צורה. והיינו צורת עוגה כדלעיל והי' מצפה שיהי' נענה בתפילתו בלי ספק וזהו אומרו ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. ומילת אשיב הוא תיקון סופרים וישיב הל"ל אלא שכינה הכתוב מפני שאין דרך כבוד לומר כן כלפי מעלה וכהנה רבות בכתובים. והכוונה שהי' מצפה לראות מה ישיב לו הקב"ה על תוכחתו [ורש"י והמצודות נדחקו ליישב מילת אשיב ככתבה] והעיקר כמש"כ שהוא תיקון סופרים וזהו אמרם בילקוט על משמרתי אעמודה כו' מהו מצור שהצר לו צורה והכוונה שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן שנאמר ואצפה והי' מצפה להכות את האו"ה במו פיו בתפילה ובתחנוני' כתולעת המכה בארז ובזה לא הי' עדיין קריאת