בית דוד (דרשות) עד

ית"ש כי שורש אחדותו ית"ש הוא מחייב שיהי' כלליית העם הקדוש הישראלי מתאחדים יחד באהב' ואחוה וריעות אגודים יחד צמודים כאיש אחד מבלי שום פירוד והתחלקות כי כן כאשר הבורא ית"ש הוא האחד הפשוט ההחלטיי לא כאחד הזוגיי ולא כאחד המספריי ולא כגוף אחד המורכב מאברים רבים מתחלפי המזג והתכונה ולא כבנין אחד המחובר מעצמים רבים אפס כי הוא האחד הפשוט בתכלית הפשיטות אשר אין ערוך אליו בכל נבראי מטה ונאצלי מעלה כאשר האריכו בזה המחברים הלא בספרתם ככה לעומת זה העם הקדוש הישראלי בהיות נשמתם אצולה ממקור האחדות כאשר כינוה החכמים האמיתיים בתואר חלק אלוה ממעל לזאת גם המה מחוייבים להתאחד יחד. להיותם צמודים וקשורים זב"ז. יותר מהתאחדות הגוף האחד המחובר מאברים רבים יען כי שורש נשמתם הוא האחדות אשר אין שם מהפירוד וההתחלקות כלל והתאחדותיו יחד זב"ז מעיד על אחדותו ית"ש כמאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ועי' בס' אוהל יעקב) ולזה יסדו לנו מסדרי התפילות אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. והוא מבואר לפי דברינו. כי אחדות העם הקדוש הישראליי הוא מעיד על אחדותו ית"ש ולזאת הנה הוא מבואר קושי עון המחלוקת כי הוא ממש כע"ז. יען כי הפירוד ההווה מן המחלוקת הוא היפוך האחדות וכאלו מעיד על עצמו שאין לו חלק באלהי ישראל אשר הוא מקור האחדות וע"ז נאמר ונרגן מפריד אלוף ומצורף לזה כי בהיות המחלוקת והפירוד בין העם הישראלי שוב אין כאן מי שיעיד על אחדותו ית"ש וזהו עיקר שורש פורה ראש ולענה מיצרא דע"ז אשר לא נתבטל גם ע"י תפלת אנשי כנה"ג ובייא בייא האי דאחריבי' למקדשא כו' ועדיין השטן מרקד בינינו בעוה"ר ולזה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום יען כי בהיות השלום מתווך בין העם הקדוש הישראלי אז המה מעידים על אחדותו ית"ש ואז הוא מתאחד כביכול בנו ומשפיע עלינו כל טוב סלה וההיפוך בהפכו ח"ו. אחיי וריעיי הביטו נא וראו מי סיבב עבודת הע"ז שהי' בבית ראשון אם לא המחלוקת כי מעת שנחלקה מלכות ישראל מעל מלכות בית דוד מזה נסתעף ענין הע"ז בפועל ממש כמבואר בכתובים הוא הדבר אשר דברנו כי עון המחלוקת הוא עצמו בפנימיותו חטא ע"ז ממש ולזאת מעון המחלוקת נמשך חטא ע"ז בפועל ממש יען כי זה תלוי בזה ולזה בכתוב הראשון שבק"ש אשר הוא קבלת עול מלכות שמים נאמר בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ועיקר כוונת הכתוב הוא להשכילינו שורש האחדותו ית"ש ואף כי פעם נראה כי הוא פועל חסד אשר ע"ז מורה שם הוי' ב"ה. ופעם נראה כי הוא פועל דין אשר ע"ז מורה שם אלהים עכ"ז לא נחשוב ח"ו כי יש בזה מהפירוד וההתחלקות במידותיו ית"ש. אפס כי הכל הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות וממקור זה יצאו הדין והרחמים. יען כי גם פעולות הדין שפועל עמנו הוא הכל לתכלית טוב להטיבנו באחריתינו ולזה אמר שמע ישראל ירצה הבן בדבר. ה' אלהינו. ירצה אף כי תראה נמשכים מאתו פעולת החסד והרחמים משם הוי' ב"ה ופעולת הדין משם אלהים עכ"ז אל תחשוב בשניות ח"ו רק כי ידוע תדע כי ה' אחד כי הכל הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות וגם פעולת הדין תכליתו להטיבינו באחריתינו עד כי גם זה לרחמים יחשב וזה הוא אומרו ה' אחד והוא מבואר. אולם עדיין יש בו מהדיוק בכתוב הזה כי מדוע ראשיתו נאמר בל' יחיד שמע ישראל ולא אמר שמעו המורה על הרבים רק שמע בל' יחיד ואחר אמר אלהינו בל' רבים ולא אמר ה' אלהיך המורה על היחיד כאשר הוא מורגל בפיו בכל ספר משנה תורה לאמר ה' אלהיך ומדוע שינה הל' מיחיד לרבים. אמנם יובן לפי דברינו להיות כי בא לצוות אותם לאחד ה' בתכלית האחדות וזה לא יתכן כי אם בהתאחדותם כמו כן וכמו שהקדמנו לזה פתח הכתוב לכנותם בל' יחיד לאמר שמע ישראל ויען כי עי"ז ישיגו שפע ברכות ממקור קדושת שם הוי"ה המורה על אחדותו ית"ש אשר מידתו הוא מידת הרחמים לזה אחרי אמרו שמע ישראל אמר שם הוי"ה ב"ה המורה על הרחמים ולהיות כי הרעות המושפעות מפאת מידת הדין אינם מעותדים לבוא זולתי בשיעדר מהם מידת האחדות איש מרעהו יפרדו לזה כאשר בא להזכיר שם אלהים המירה על השפעת מידת הדין בכדי להשכילנו כי הוא הכל אחד כאשר הקדמנו לזה כינה את ישראל בלשון רבים. להיות כי פעולת מידת הדין לא יפעלו בהם מאומה זולתי בהיותם בגדר הריבוי בלתי מתאחדים ולזה מצינו כי הטובות אשר קבלו ישראל מאת ה' מן ובאר ועמודי אש וענן היו כולם טובות כלליות לכלל העם הקדוש הישראלי אולם הרעות אשר השיגו מפעולת שם שהים לא היו רעות כלליות רק כי כל אחד ואחד קיבל ממנו לפי פרטיותיו. כאשר מצינו בענין ענשם באכילת השלו שלא הושוו בעונש. רק כאו"א לפי מידתי. וכמו שפירש"י שם וכן בעדת קרח מהן נבלעו. ומהן נשרפו ולזה הזכיר עליהם את השם הזה המורה על הדין בכינוי לרבים. ועל כולם גזר אומר כי עכ"ז היא ה' אחד כי הוא באחדותו הפשוט התמיד כל הימים בין בפעלו רחמים ובין בפעלו דין. יען כי גם הדין היא לתכלית טוב וזהו אומרו ה' אחד. והוא מבואר

המורם מדברינו אלה. היות כי אנשי כנסת הגדולה הגם כי בטלו ליצרא דע"ז. עכ"ז לא נתבטל ע"י רק היצה"ר החיצוני. והוא העבודה בפועל ממש. אמנם עיקר פנימיות היצר הלז הטמין בלבו של אדם והוא המסיתו על הפירוד וההתחלקות להפרד מרעהו. ולהיות מפריד בין הדבקים. ע"י שילוח לשונו ולשנוא את רעהו בלבבו על לא חמס בכפו וזולתו מהמידות המסבבים על המחלוקת אשר הוא עצם יצרא דע"ז בפנימיות אותו לא יכלו לו גם אנשי כנה"ג להכניעו ונשאר על עמדו. והנמשך מזה כי לפי אשר קדמו אמרינו כי הכתב האשורי המקודש אשר הי' חרות על הלוחות הראשונות נסתם ונגנז מהם בעשותם את העגל יען כי כפרו באחדותו ית"ש אשר הוא בהיפוך הוראת האלף מתמונות הכתב ההוא אשר עולה במספרו כמספר שם הוי' ב"ה המורה על אחדותו. ולכך כאשר נתקו מעל אחדותו. נגנז ונסתם מהם קדושת הכתב ההוא ושוב אח"ז כאשר מסרו עצמם חמו"ע על קדושת שמו ית"ש ואנשי כנה"ג בהתפללם ועלתה בידם לבטל יצרא דע"ז. החזירו העטרה ליושנה. עד כי זכו שוב שנית אל קדושת הכתב ההוא ע"י עזרא הנה חזרתם שנית אל הכתב ההוא ע"י עזרא לא הי' בתכלית השלימות כפי מה שהי' בעת נתינת הלוחות הראשונות. אפס כי רד הרבה מזה. ורצוני בזה כי לו הי' עולה ביד אנשי כנה"ג לבטל יצרא דע"ז מכל וכל. לבלתי השאיר לו שום שם ושארית לא שורש ולא ענף והי' מחטטין אחריו לשרש יסודותיו גם בפנימיותן מקירות לב העם הקדוש הישראליי כי אי הי' עולה בידם כמו כן. לחדש שוב שנית את נתינת התורה על אופן מה שהי' בעת נתינת הלוחות הראשונות. והי' שב המכתב האלהיי להיות חרות על הלוחות בכתב אשורי כבראשונה. ובלי ספק כי עי"ז הי' מתגלה לנו סוד סתרי התורה וצפוניה. אשר לזה אמרו חז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן נמסרו למשה חסר אחת. והדיוק בזה מבואר כי מדוע אמר ראשונה וכולן נמסרו למשה והוצרך לבאר ולאמר חסר אחת ויותר הי' צודק אומרו ומ"ט מהן נמסרו למשה. ומדאמר ראשונה וכולן נמסרו יראה דבאמת נמסרו כולמו. וזה אינו. אולם הוא הדבר אשר רצינו לבאר. כי האומנם כי כן הוא כי בראשונה בעת אשר נמסרו לו הליחות הראשונות בתמונת הכתיבה האשורית המקודשת אשר בתמונת אותיותיו ונקודותיו. ותגיו. וקוציו. וטעמיו. נתלים תלי תלים של הלכות בכל קוץ וקוץ. וסודות עמוקים מפלאי סתרי התורה גנוזי' וצפוני' בהם אשר זהו סוד שער החמשים עצמו ולכך בעת ההי' השיג מרע"ה גם את סוד שער החמשים אולם אח"ז כאשר נשברו הלוחות הראשונות ונשתנה הכתב בשניות מאשורי לעברי מאז נעלם ונסתם ממנו סוד שער החמשים. וזה הי' הכל לסיבה הנזכרת יען כי סוד שער שחמשים