בית דוד (דרשות) עג

רק דרבי יוסי קאי על הלוחות שניות ולדידהו קרי ניתנה תורה לישראל משום דהמה הוא עיקר התורה שנתקיימה בידינו. דהראשונות לא הי' רק לפי שעה ונשברו ולכך לא חש ר' יוסי לפרשן באיזה כתב הי' אבל אה"נ דמודה לרבי דהי' באשורי. ומאי דנחלקו רבי ור' יוסי בטעמא דהך מלתא למה נקרא שמו אשורי. דמ"ס מפני שעלה עמהם מאשורי. ומ"ס שמאושר בכתב לא שזה תלוי בדבריהם דקאמרי לעיל רק כי הוא פלוגתא בפ"ע דמר ניחא לי' בהך טעמא ומר ניחא לי' בהך טעמא. ולכך אפילו אם נימא דר"י ג"כ אית לי' בהא כרבי דהלוחו' הראשונו' נתנו בכתב אשורי מ"מ לא בעי למימר כטעמא דרבי רק דניחא לי' בהך טעמא דמפני שעלה עמהם. והיינו שנתגלה ונתפרסם באשור אל ההמון ע"י המלאך. וכדברי מוהר"י ן' חביב דבזה צדקו דבריו וכמשכ"ל. וכיון שהם שתי ברייתות חלוקות ולאו גבי הדדי מתניין דרך פלוגתא א"כ אין בזה שום דוחק כלל. וה"נ משמע בירושלמי במס' חגיגה פ"ק הל' ט' דאמרינן שם אשורי יש לו כתב ואין לו לשון. עברי יש לו לשון ואין לו כתב בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי ולמה נקרא שמו אשורי שמאושר בכתבו א"ר לוי על שם שעלה עמהם מאשור הרי דגם ת"ק ס"ל כמ"ד דבכתב עברי ניתנה התורה מדקאמר בחרו להם כו' שזהו עצמו הלשון שאמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא במס' סנהדרין ביררו להן לישראל כתב אשורית לשון הקודש ואפ"ה ניחא לי' לת"ק בטעמא דהוא מאושר בכתבו ולא מטעם שעלה עמהם מאשור. הרי להדיא כדכתיבנא דהנך טעמי לא תליין אהדדי כלל. אלא דמהירושלמי הזה משמע שהאשורים היו משתמשים בכתב זה גם מקודם ודלא כמו שהחלטנו לעיל בשם מהר"י ן' חביב דמעולם לא זכו האשורים לכתב המקודש הזה לכך נראה דעיקרו של דבר הוא דמעת שחטאו בעגל ופרח הכתב מעל הלוחות וכמו שאמרו חז"ל אותיות פורחות. הנה מני אז הוא נעתק מהאומה הישראלית בחטאם וניתנה לבני אשור להשתמש בהם והוא ע"ד מה שאמרו חכמי האמת בענין סודות התורה שנמסרו כו'. רק שהדבר מובן מאליו כי אף שניתנה להאשורים עכ"ז לא הי' בשלימות תמונתה תגיו קוציו ואותיותיו רק כי נשתבש מאוד ולא הי' [דרך משל] רק כעין כתב משיט"א שמקורו ג"כ נובע מכתיבה אשורית כידוע ועכ"ז הוא רחוק הרבה ממנו כרחוק מזרח ממערב ומי שיודע בכתב משיט"א לא יבון כתב אשורי לאשורו ולכך לא כהלין כתבא למקריא והוא כמשפט כל סודות התורה שנמסרו וכו' שנשתבשו מאוד ברדתם למקום הטומאה כמובן. ולכך זכו האשורים לשלוט בישראל ולהגלותם בהיותם נשקע תחת ידם קדושת זה הכתב המקודש ומאז מסרו חמו"ע את נפשם על קדושת השם והתישו כחו של ע"ז ואנשי כה"ג בטלוהו לגמרי אז זכה עזרא וחבורתו להעלות קדושת זה הכתב מעמקי קליפת אשור ולהחזירו לישראל שנית ושוב מני אז והלאה בטלה מלכותם לגמרי ככתוב בי' בלילה קטיל בלשאצר. ובטלה לגמרי מלכות בבל כי כאשר הוציאו בלעם מפיהם נוטל חיותם וסר תוקף ממשלתם וזה ברור ודי בזה לכל משכיל

והשתא אתי שפיר מאי דלא כהלין כתבא למקריא דהיינו מפני שלא ראוהו כלל ישראל רק פעם אחת בשעת מ"ת בלוחות הראשונות שנאמר בהם וכל העם רואים את הקולות והוא תמונת האותיות באויר [וכמבואר אצלינו בדרוש לפ' מ"ח] ועד שהמלך במסיבו נכשלו בחטא העגל. ומיד נסתם מהם תמונת הכתב המקודש הלזה ולא נודע רק לראשי וגדולי הדור כדניאל וחביריו. ולכך לא הוי כהלין למקריא זולתי דניאל וחביריו. כנלע"ד ברור בישוב כל מה שהעירו בזה המחברים. ולא ידעתי מדוע נאדו הרב בנזה"ק בעצמו מהך שיטתא משום דקשיין לי' דברי ר' לוי דאמר בירושלמי דלמ"ד בכתב עברי עי"ן שבלוחות בנס הי' עומד דהא שפיר הוא מתפרש דקאי על הלוחות שניות וכדפרישנא לה ותו לא קשיא מידי והאמת אף כי הרב הנ"ל החל לבאר שיטה זו עכ"ז לא השלים הענין בהרחבת הביאור ולישב כל הספיקות שהעירו בזה המחברים ולכך לא ירד בעצמו לעומק דברים אלו אבל אחרי שעלה בידינו ת"ל להרחיב הביאור בזה וליישב כל הספיקות אשר העירו המפרשים בזה א"כ הדבר ברור לענ"ד דהיא השיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין והכי נקטינן ודוק

[שוב מצאתי כן בתשו' הרדב"ז

] אמנם עם כי כן הוא פשטא דשמעתין בלי שום ספק כאשר הוכחנו ת"ל בראיות ברורות מהתלמוד והמדרשים והירושלמי עכ"ז אכתי הך מלתא טעמא בעי דמאי תלוי זה בזה ומדוע בחטא העגל נענשו בעונש זה דווקא שינטל מהם מעשה הכתב האשורי שבלוחות הראשונות ואח"ז כאשר מסרו נפשם תמו"ע על קדושת שמו ית' לבלתי כרוע לע"ז ושוב התפללו אנשי כה"ג על ביטול יצרא דע"ז מאז שוב החזיר להם הקב"ה את מעשה הכתב שוב שנית לאיתנו ואיך יתייחסו הדברים זה לזה כ"כ מהשיעור עד כי יהי' מכוונים האחד מול האחד ולא יתכן זה בזולת זה עד כי בסור האחד יסור גם השני ובשובו ישוב גם הוא הלא דבר הוא ובנזה"ק כ' בזה איזה רמזים עפ"י דרכי החכמה המקובלת אשר אין אתי יודע עד מה בעומק חכמה זו בעוה"ר ולקרב הדבר אל השכל להבינו עפ"י פשוטו יראה לענ"ד כי הדבר נלמד מענינו ממה שאמרו שם במדרש שהבאתי לעיל אשר זה לשונו ד"א למה בב' אומרים לב' מי בראך והוא מראה להם בעוקצו שמלמעלה ומה שמו ומראה בעוקצו שלאחריו ופי' הרב בעל מתנת כהונה דעוקצו שלאחריו הוא כלפי אות האל"ף ותמונת אות אל"ף מכתיבה האשורית מורה על שם הוי' ב"ה. יען כי תמונתו שני יודי"ן א' מלמעלה וא' מלמטה ותמונת אות וא"ו באמצעו אשר עולה מספרם למספר כ"ו כמספר אותיות שם הוי' ב"ה שעולה ג"כ מספרו כ"ו ע"כ ומהידוע כי תואר שם הוי' ב"ה הוא מורה על אחדותו ית' אשר הוא האחד הפשוט בתכלית הפשיטות. יען כי שם זה אינו מקבל גדר הריבוי כמו שארי התוארים והשמות כענין שם אדנ"י ואלהים וצבאות שכולם מקבלים גדר הריבוי מה שאינו בשם הוי"ה ב"ה כי לא יתרבה ולכך שם זה הוא המורה על אחדותו בהחלט ולזה כאשר חטאו בע"ז בעשותם העגל והאמינו בשניות כי שתפו שם שמים ודבר אחר לכך ניטל מהם אור קדושת הכתב האשורי. יען כי האות הראשון ממנו והוא האל"ף הנה הוא מורה על אחדותו היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות ואין שני לו בהיפוך מה שהאמינו בעשותם העגל ונמשך הדבר הזה כל ימי בית הראשון בהיותם אוחזים מעשי אבותיהם בחטא ע"ז כאמור עד כי שוב אחרי אשר חמו"ע מסרו נפשם על קדושת השם ואנשי כנה"ג התפללו ונתקבלה תפילתם בביטול יצרא דע"ז. לכך זכו שוב שנית אל הכתב המקודש אשר תמונת האל"ף ממנו מורה על אחדותו ית"ש שים לבך לדברים אלה כי המה נכונים בטעמם וברורים בעז"ה

אמנם עם היות כי עזרא וסייעתו התפללו לבטל מהם יצרא דע"ז ונתקבלה תפילתם הנה עכ"ז לא הועילה תפלתם זולתי לבטל מהם חטא העבודה בפועל נגלה כי זה הוא אשר נתבטל מהם ע"י תפילתם שלא לעבוד ע"ז בפועל ממש כאשר עשו בבית ראשון אולם לא הועילה תפילתם לעקור אותו מכל וכל בלתי השאיר לו שורש וענף כמצות חז"ל שאמרו ע"ז צריך לשרש אחרי' כי עודנה נשאר ממנו שורש פורה ראש ולענה אשר הוא קשה כע"ז ויותר ממנה והוא המחלוקת ופירוד הלבבות ההויה בימינו אשר ע"ז אמר חז"ל מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיתה בו ג' דברים ע"ז וג"ע וש"ד אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד והי' זה יען כי כן כאשר העובד ע"ז הוא כופר באחדותו ית' ומשתף לו דבר אחר כאמור ככה לעומת זה עון המחלוקת ופירוד הלבבות ההווה בין אנשי האומה הישראלית הוא עצם הכפירה כמו כן באחדותו