בית דוד (דרשות) עב

ויפה השיגו הרב בנזה"ק. דהא ר' לוי גופיה קאמר בירושלמי פ"ב דמגלה דלכך נקרא שמו אשורי. שעלה עמהם מאשור. וא"כ לפי דברי היפ"ת קשיין דברי ר' לוי אהדדי

אמנם העיקר בזה הוא כמש"כ הרב בנזה"ק בב"ר פ"א. סי' י"ג ותוכן דבריו שם הוא כך. דרבי דאמר בתחילה נתנה להם בכתב אשורי וכיון שחטאו נהפך להם לרועץ. הך וכיון שחטאו לא קאי על דור החורבן שביזו את התורה וכפירש"י דזה אינו נראה כלל דאיך יהי' נשכח מאומה שלימה לגמרי את מעשי הכתב שהיו כותבין בו ספריהם כל ימיהם ואיך ישכח מהם ויצא מלבם לגמרי במהירות כ"כ אלא דהך וכיון שחטאו קאי על מעשה העגל שעשו אבותינו במדבר כי מני אז והלאה נהפך להם לרוע' וניטל מהם מעשה הכתב האשורי המקודש וניתן להם חילופו את העברי ולפ"ז נמצא דהלוחות הראשונות והמכתב האלהיי שהי' חרות עליהן הי' בכתב אשורי כי זה עיקר הכתב המקודש שניתן לנו מהקב"ה בסיני וכמו כן התורה כפי מה שהייתה כתובה לפניו במרום הי' בכתב זה וכדאמרי' במס' שבת בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' קושר כתרים לאותיות והיינו התגין והקולין של זה הכתב המקודש כי לא נמצא כזה בכתב עברי וגם בריאת העולם שנברא בצירופי אותיות התורה הי' הכל עי"ז הכתב המקודש ורק לאחר שחטאו בעגל ניטל מהם קדושת הכתב הלזה וניתן להם הלוחות השניות בכתב עברי. ולזאת הלוחות השניות וגם הס"ת שהי' מונח בארון הכל הי' בכתב עברי ותמונת קדושת הכתב האשורי לא היה נודע אל ההמון כלל רק כי גדולי הדור והנביאים ידעוהו והיו מוסרים אותו החכמים לתלמידיהן הצנועים והראוים לזה. ככל המון סתרי התורה וצפוני' הנמסרים הלכה למשה מסיני מפה לאוזן אל הראויים לזה ככה היו מוסרים בסוד זה לזה גם את תמונת הכתב בע"פ כפי מה שהיה בלוחות הראשונות ולכל מי שהי' ראוי לזה יען כי בו נתלו תלי תלים של הלכות וסודות עמוקים כאמור ומאז שחטאו בעגל וניטל מהם קדושת הכתב האשורי לא זכו עוד שנית לחזור אליו כל ימי הבית הראשון עד ימות עזרא שהחזיר להם שוב שנית את קדושת הכתב האשורי כאשר הי' בלוחות הראשונות והי' זה יען כי כל ימי הבית הראשון היו אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם והיו נכשלים בחטא ע"ז כמבואר בכתובים ולכך לא הי' אפשר להם לשוב שנית אל קדושת הכתב הלזה כי אחרי אשר בחטא ע"ז של עושי העגל הוא ניטל מהם וא"כ כ"ו שהיו נכשלים בחטא זה לא הי' באפשרי להחזירו להם זולתי בגלות בבל כאשר חנניא מישאל ועזרי' מסרו עצמם על קדושת שמו ית' לבלתי כרוע לע"ז. ואנשי כנה"ג הוא עזרא וסייעתו התפללו לבטל מהם יצרא דע"ז ועלתה בידם. כי אשר חמו"ע התישו כחו במסירת נפשם על קדושת השם מאז יכלו לו אנשי כנה"ג בתפילתם להעביר ולבטלו לגמרי לזאת זכו אז שוב שנית שיוחזר להם הכתב האשורי המקודש שהיו בלוחות הראשונות בטרם שנכשלו בחטא ע"ז: ובמדרש רבה ספר ויקרא פ' ו' אמרו רב פנחס פתר קריא בישראל לפני הר סיני ונפש כי תחטא וארא והנה חטאתם ושמעה קול אלה ואת קולו שמענו מתוך האש. א"ר יוחנן קופרמסאית נתנו ביניהם שאינו כופר בהם והם אינם כופרים בו. א"ר יצחק מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף כלומר שכל העובר על תנאים הללו יהא הסייף עובר על צווארו. כן ויקח משה חצי הדם. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא מה נעשה בחלקי. אמר לו זרוק על העם זמה נעשה בחלקך. א"ל זרוק על גבי המזבח. ר' ברכי' ורבי חייא בשם ריב"ח. הוא נשבע להם והם נשבעין לו הוא נשבע להן. ואשביעך ואבוא בברית אתך נאום ד' אלקים והם נשבעין לו שנאמר לעברך בברית ה' ובאלתו. ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. וכיון שעברו על התנאי של הר סיני. אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם כו' והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית כו'. וכיון שגלו לבבל אמרו לנבוכדנצר לא חשאין אנחנא כו' הן אתי אלהא וגו' והן לא ידיע ליהוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין. אמר להון הקב"ה גם את בדם בריתך כו' נזכרתי איתו הדם שבסיני לפיכך שלחתי אסירך מבור אין בו מים ע"כ עיי"ש באריכות כי קצרתי קצת במה שאינו נוגע לנידון דידן. ועכ"פ נמצינו למדין מדברי המדרש הלזה שבחטא העגל ובחטא ע"ז שעבדו כל ימי הבית ראשון עד שגלו לבבל כמעט שהופר מהם דם הברית אשר כרת אתם בהר סיני. וע"י מה שמסרו עצמם חנניה מישאל ועזרי' על קדושת שמו ית' ולבלתי כרוע לע"ז שוב נזכר להם שנית אותו דם הברית של הר סיני ולזאת כאשר הפרו הברית ע"י חטא ע"ז ניטל מהם מעלת קדושת הכתב אשורי וכאשר מסרו נפשם חמו"ע על קדושת השם וחזר הברית לאיתנו שוב חזר להם גם מעשה הכתב ע"י עזרא ובהכי ניחא מאי דקא דריש לה רבי מהך קרא דשובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך וקדריש לה על מעשי הכתב ששב שנית להם ע"י עזרא והיינו משום דלעיל מניה נאמר הך קרא גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו דקדריש לה במדרש על חמו"ע שמסרו עצמם על קדושת השם לבלתי כרוע לע"ז של נבוכדנצר. ולכך ניצולו מבור שאין בו מים אבל הי' בהפכו של אש ועי"ז נזכר להם שנית דם הברית של הר סיני ולזה אמר עוד שובו לביצרון כו' גם היום מגיד משנה אשיב לך דהוא מוסב על מעשי הכתב משום דהא בהא תליא דכיון דע"י נתחזק דם הברית של הר סיני והתישו כוחה של ע"ז לכך זכו שוב שנית שיוחזר להם גם מעשה הכתב והמכתב אשר הי' על הלוחות הראשונות זהו תוכן כוונתו בהרחבת הביאור ובתוס' הרבה נופך משלי בעז"ה ולשיטה זו ניחא הכל. ותו לא קשה מידי כל מה שהקשינו דשפיר נוכל לומר כשיטת הר"י אלבו דהלוחות והס"ת שבארון הי' בכתב עברי וכמר זוטרא משמי' דרב עוקבא דס"ל כן. ורב חסדא דקמפרש למלתייהו נמי מסתמא ס"ל כן ואפ"ה לא קשיא מאי דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין משום דהוא מוסב על הלוחות הראשונות שהיו בכתב אשורי וגם ר' לוי דאמר בירושלמי דבכתב עברי ניתנה תורה נמי אינו מוסב רק על הלוחות השניות אבל גם הוא מודה דהלוחות הראשונות וגם בריאת העולם הי' הכל ע"י צירופי אותיות של הכתיבה האשורית משום שזה הוא עיקר הכתב המקודש הניתן לנו מסיני בלוחות הראשוני' ולכך שפיר קדריש ר' לוי בעצמו במדרש מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו. דהיינו תמונת הב' של כתיבה האשורית משום דהעולם ודאי דנברא בזה הכתב וגם לא קשיא מה שהקשה מהר"י ן' חביב דמה קדושה יש בו אחרי שהלוחות לא היו בכתב זה רק בעברי משום דאדרבה עיקר הקדושה הי' בלוחות הראשונות שהי' מעשי ידיו של הקב"ה גם בחומרם והם היו באמת באותו הכתב המקודש. ולרוב קדושתו ניטל מהם בחטאם בעגל ונתחלף להם בעיברי בלוחות השניות. שבלי ספק לא הגיעו השניות למעלה קדושת הראשונות ואעפ"י שניטל מהם אפ"ה הי' נודע לראשי גדולי הדור תמונתן בע"פ בכדי לידע ע"י ההלכות והסודות העמוקים הנתלים בקדושת זה הכתב בתמונתו ותגיו וקוציו. היו מוסרים אותם לתלמידים בצנעא ככל המון סתרי התורה וצפוני' הנמסרים מפה לאוזן הלמ"מ. וגם הך מ"ד דאמר בירושלמי למ"ד בכתב עברי ניתנה תורה עי"ן בנס הי' עומד נמי מצי סבר כן בלוחות הראשונות. והא דאמר עי"ן בנס הי' עומד הוא מוסב על הלוחות השניות. וגדולה מזו יש לומר דרבי יוסי נמי ס"ל כן ולא קאמר דבכתב עברי ניתנה תורה רק בלוחות שניות. ולאפוקי מדרשב"א דס"ל דמעולם לא נשתנה כתב זה אבל בלוחות ראשונות גם איהו מצי סבר כן דהיו באשורי. ורבי לא פליג על רבי יוסי בהא מלתא כלל דהא לאו גבי הדדי תניא דנימא דבהכרח ע"כ דפליגי אהדדי דהא מלתא דרבי הוא ברייתא בפ"ע כדגרסינן לגבי מלתא דרבי תניא בפ"ע ולכך ברווחא נוכל לומר דלא פליגי בהא מלתא כלל