בית דוד (דרשות) סט

הבנים של מקום ויהיו מסויימין בעילם כי יוסיף ה' שנית ידו לעשות להם ככל הגדולות אשר עשה במצרים לעיניהם ובזה גדל תפארתם על הארץ

ואחרי הודיענו אלקים את כל זאת נחפשה דרכינו ונחקורה לפי קט שכלינו. את עיקרי ושרשי שני הגדרים האלו העיוני והמעשיי. והתקשרותם בעצמות הבורא יתעלה. כי הן אמנם יסוד מוסד שתות הוא לכל באי שערי העיון פנימה היות ההשגה בעצמותו היא מגדר הנמנע לשכל האנושי בעודו קשור ומחובר לחלק החומריי. ועל זה א דבר הכתוב. כי לא יראני האדם יחי ותכלית השכלתינו אינו רק מפאת מעשיו הנגלים לנו תכלית ההתגלות. כל פרטי המדות היקרו' הנמצאות בברואים זה בכה וזה בכה. ממנו נוכל לשפוט כי ימצא בו בעצמותי יתעלה אלה הדברים בעצם ראשונה. כי כן כאשר יעלם לנו ענין איכות מתיקות הדבש ולא נדע ענינו רק בהתראות לעינינו מול פנינו מיני סופגנין סולת מרובכת ומעשה מחבת מרחשת עשוים בדבש. וכאשר נטעים אותם כי יומתקו לחיך. הנה נוכל לשפוט מזה כי עצמת המתיקות ימצא בדבש ביתר שאת ויתר עז ככה לעומת זה כמו כן. עמידת וקיום הנמצאים והברואים בסיבותיהן הפרטיים ומידותיהן המתחלפים הן המה סולם מוצב ארצה. וראשו מגיע השמימה. להגיע בהן עד האלהים ולהשכיל בנפלאותיו. וזהו דבר הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה התפארת והנצח ההוד כי כל בשמים ובארץ. ירצה. כי תאר הנמצאת אלו פרטי הבחינות בשני קצות הבריאה הן המה השמים והארץ. כי ממנו שפט היות כי ימצאו בו הדברים בעצם וראשונה והוא עצמו דבר אדונינו נעים זמירות ישראל באמרו הנוטה אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. והוא מבואר

ועתה הנך רואה את אמיתית יסוד ההנחה. כי כל פרטי המדות אשר ימצאו בנו. הנה הנם מחוייבים המציאות בעצמותו יתעלה בעצם וראשונה על אופן היותר נעלה ויתר נשגב אין ערוך. וכאשר נתתי אל לבי לדרוש ולחקור לתור ולחפש אחרי שרש שני גדרים אלה העיוני והמעשיי ראה ראיתי כי השכל האלהיי העיוני לא יוכל השכל האנושיי להגיע עדיו ולהתבונן בו. יען כי אינו נאחז בנושא נראה. ואינו זולתי השגתו והשכלתו בעצמותו אשר הוא מקור המדע והגבוה שבהשכלות אחרי אשר מציאותו ית' נעלם ונסתר ממנו והוא מבואר. אולם גדר השכל האלהיי המעשיי. הנה היא פרטיית השגחתו והנהגתו די תבל ומלואה. אשר לא נוכל התעלם מחקור בזה לבעבור עוצם פרסומו ומעשיו הנוראים והנפלאים כדבר המליץ. ואיך יעלם מציאותך. עיין בספרו ותמצא

ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם. עד המאמר הנצב פתח השער לפי אמיתית יסודות המונחים. והוא כי השכל האלהי העיוני. לרוב העלמו וסתרו. בתכלית ההעלם וההסתר. וקצור קצרה יד השכל האנושיי להתבונן בו. ולנגוע אף בקצהו. כי לא יהרסו אל ה' לראות. הנה הוא יכונה בשם הוא כי תואר הוא כינוי לנסתר. כידוע ליודעי חן מליצת לשון עבר. והשכל האלהי המעשיי לרוב פרסומו והתגלותו תכלית ההתגלות על ידי חכמתו העצומה והנפלאה בברואיו והנהגתו די תבל ומלואה והאותות והמופתים אשר פועל פעל ה' למענינו בימי קדם יתואר ויכונה בשם זה. כי מליצת זה יורה על הדבר הנצב נוכח פני גבר כדרשת חז"ל על דבר הכתוב הנה זה אלהינו מלמד שכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו והוא מבואר והן הנה עומק מליצת חז"ל באותו מדרש אשר זכרנו ראשונה באמרם חטאו בהוא שנא' כחשו בה' ויאמרו לא הוא כי גברה חטאתם למעלה ראש עמוק עמוק מי ימצאנה עד כי נגע חטאת מריים בגדר השכל העיוני האלהי הנעלם בתכלית ההעלם. המתואר בתואר הוא. ולעומת זה לקו בהוא כי מאותה בחינה עצמה קבלו והושפע עצמת השפעת המכות הנוראות והתחלואים העצומים אשר חילה ה' בם כדבר הכתוב ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם ולעתיד בהגיע תור הנחמה יתנחמו גם כן בהוא להיות כי להזדככות חומרם. אשר יתמרק ויזדכך בעת ההיא. **(הגה"ה ואין להפליא. איככה יוכל להיות שפע הרעות מאת עצמותו יתברך אשר הוא תכלית הטוב. יען כי גם הרעות הוא לתכלי' הטוב בתכליתם ובדרוש לאיכה יבואר:)**ולרוב שפע ההשכלה אשר יושפע עלינו בימים ההם עד כי נעלה ונראה נשכיל ונשיג. ענין עצמת השכל האלהי העיוני ועל זה בא דבר הכתוב אנכי הוא מנחמכם. ירצה כי תואר אנוכי. המורה על הגלות הדבר ופרסומו בחוש הראות. הוא מנחמכם. הכוונה כי הבחינה הנעלמת כעת בתכלית ההעלם המתוארת בתואר הוא. יתגלה לנו תכלית ההתגלות עדי הגיע היותה בגדר אנכי המורה על ההתגלות והבן

ואחר אמר חטאו בזה. הכוונה כי כחשו בשכל האלהי המעשי והוא עצמת כלליית ההנהגה כולה והשגחתו על יושבי תבל ארצה ויכולתו ומקור השפעתו המתואר בתואר א כפי המדובר ולזאת הכוונה הביאו מקרא כתוב ומפורש מורה על אותה בחינה עצמה והוא אמרם כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לי הרצון הגם כי הגדולות והנוראות אשר עשה משה לעיני כל ישראל הי' בתכלית הפרסום וההתגלות עם כל זה אמרו כי לא ידעו מה ה הי' לו ירצה מאיזה כח הוא מושפע אם מפאת הסיבה הראשונה או לא כאשר בארנוהו די באר למעלה ע"ד סדר הפרשה כולה שים עינך שמה ולעומת זה לקו בזה דכתיב על זה הי' דווה לבנו והנחמה גם כן בזה דכתיב הנה אלהינו זה קוינו לו והוא מבואר עמוד והתבונן כי במעט ההשקפה תבין וברית שמתי לקיצור

ויען כי בגדר השכל האלהיי המעשיי. הנה חטאו בשתי אלה מפאת המקור המשפיע ומפאת הצינור המקבל השפע כדבר האמור לזה בא דבר קדשם באמרם חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולעומת זה לקתה גם כן בכפליים ותהי לנדה כמאמר הכתוב על כן לנדה היתה כי ההפרש אשר בין הנדה והאלמנה הוא היות כי האלמנה במות אישה תחסר לה כח המשפיע. אולם מפאת עצמה. הנה היא תיכון לקבלת השפע כמאז ומקדם אמנם הנדה תתקלקל גם מפאת עצמה אשר היא כצינור המקבלת השפע כי נוסף על תואר האלמנה אשר תאר אותה באמרו היתה כאלמנה עוד תאר אותה בתואר הנדה ולזה אחר כי מכבדיה הזילוה הוא מגדר המשפיע גם היא נאנחה ותשב אחור הוא מפאת קבלת השפע כי גם שפע רע הבא עליהם לא יכונו לקבל בעצמם כי אם ע"י אמצעיות העמים כדבר מרבע"ה בשירת האזינו כעסוני בהבליהם כו' והוא מבואר למעלה וזה כוונת אמרם ולקו בכפליים והוא מבואר

ולעומת זה גם הנחמה אשר אליו תקוותינו ותוחלתינו שיהי' באחרית הימים לא יהי' גדרה רק בבחינת ההצלה מעצמת הרעות והתלאות אשר מצאתנו בשבתינו בארץ אויבינו כי במעט הטוב אשר יושפע עלינו ישמח לבנו ויאירו עינינו אולם הגדילים בטוב והמבלים שנותיהם בנעימים יקטן ערך הטוב בעיניהם אפס כי גם העמים המושפעים ברבות השפע והמתעדנים ברוחב העידון ישישו על הטוב ההוא אם השיגוהו וזהו דבר הכתוב בשוב ה' את שיבת כו' אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות כו' הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים והוא מבואר. ולזה אמר ויתנחמו בכפליים ככתוב נחמו נחמו עמי כו'. ואיך ומתי לזה כלה אמריו קול קורא במדבר כל גיא ינשא הכוונה כי בהתיישר אורחותינו בעיוני ובמעשיי אז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. ה' יתן בלבנו ליישר אורחותינו לסקל נתיבותינו בעיוני ובמעשיי ונזכה להתנחם בכפליים בנחמות ציון וירושלים ככתוב אכי"ר: