בית דוד (דרשות) סח

עצור בסעיפי מחשבותיו להשכיל הדבר בעצמו בשלימות תכונתו ואיך יוכל להגיד את רעהו קטנה או גדולה אמנם אחר התנוצץ עליו אור השכלי העיוני להבין ולהשכיל יפרצו שפע השכלתו החוצה להבין את רעהו אמרו בינה. אילם אין אתו שום מעשה ופעולה אשר תיכון להגבילו ולתארו. יען כי נושאי ההשכלה המה ענינים רוחניים כהשגת התורה והנבואה והנהגת הבורא ית' וזולתן מהחכמות רמות ונשגבות עד כי לא יראו בדי החכמה הזאת החוצה והגדר השני השכל המעשיי אשר בו ידבר אל העצים והאבנים לעשות בכל מלאכה בזהב ובכסף חרש וחושב צייר ורוקם ודומיהן אשר מטיב משפטו הוא להתוודע ולהגלות אופני פרטי ההשכלה על החומרים הנושאים אותו. והנה השכל המעשיי ישתתפו בו גם סוגי הבעה"ח כי שממית בידי' תתפש מעשה מלאכת אורג מתארת מבלי מחוגה מעגלים מסובבים מכוונים בצמצום נפלא והרבה מסוגי הבעה"ח זולתה יש להם יד ושם במלאכה כנודע למשקיף קצת בספרי הטבע אפס בשכל העיונים לא ישתתפו בו שום סוג זולתי המין האנושיי ובזה נודע יתרונו על סוגי הבעלי חיים כדבר שכתוב ומותר האדם על הבהמה אין. הכוונה על אותו גדר השכל הבלתי נאחז בשום נושא חומריו נראה ונגלה אפס כי נושא ההשכלה הוא בחינת אין לעוצם דקותו ורוחניותו

והנה אם אמנם היות כי החוקר גזר אומר היות החטא לא יפול רק בגדר השכל המעשיי אמנם בשכל העיוני לא יפול לפי סברתו שום צד חטא ועוון וחף הוא מפשע כי מה יעשה אחרי כי שכלו יחייבו כזאת וגם הרבה מבני עמנו בל אשא את שמותם על שפתי נמשכו אחריו בזה אולם הרב בעקידה הכה על קדקוד סברתם זו יעויין בשעריו שער [ל"ג ול"ד] והנני מוסיף על דבריו כי איך יתואר כי בעצמות הדבר המפריד בינינו ובין סוגי הבעלי חיים כדבר האמור לא יפול באותו גדר שום ציווי ואזהרה ואיך לא. והנה אנחנו נצטווינו להאמין באחדותו ויכולתו והשגחתו ולאהבה את ה' וליראה מלפניו. והנה כל אלה הדברים הן המה עצמת פרי השכל העיוני כי לא יסודרו מהם פעולת חיצונית מעשיית זולת ההשכלה בעיון. ואם אמנם החוקר. יען כי לא נגה עליו אור התורה האלקיית והנה שכלו העיוני הוא כעיר פרא חפשי נעזב ומשולח לפי אשר יטהו רעיוניו וכל מקום אשר יפול שמה פרי מחשבות עיונו שמה יכסוף ויחשוב בזה מקור הצלחתו ותכליתו. ואם ליום מחר ישוב יטיהו עיונו לדבר הפכי מאת אשר חשב ביום אתמול כי יעבור גם הוא ישוב יחשוב כי שמה יהי' מקור הצלחתו עד כי ברבות הימים בראותם נטיית הדעת פעם כה ופעם כה חשבו למשפט כי עצמת העיון והחקירה היא היא תכלית ההצלחה ועל ידי זה ישיגו הנועם האמיתי להדבק בשכל הפועל אשר זה תכלית המין האנושיי לפי דמיונם המקולקל. לא ישימו לב אם יהי' האמת כפי העולה במצודת עיונם אם לא. רק בהיות כל עסקיהם לעיין ולהעמיק במושכלות לפי דעתם. בזה יושג הנועם היקר וההצלחה הנכבדת. הן אלה קצות דרכי החוקרים והפילוסופים מבלתי האריך בשיבושיהם. ולזאת הטיבו את אשר דברו לפי סברתם הנפסדת הזאת. כי לא יומשך שום חטא ופשע מהחלק העיוני אחרי כי תכלית הצלחתם הוא פרי עיונם

אמנם העם הקדוש הישראלי כי האף אומנם גם אנחנו נצטווינו לחקור בעיונות כאשר בארו כל החכמים השלימים ויקרי הערך גם החכם החסיד בעל חובת הלבבות דבר מזה לפי דרכו. וחכמי האמת שמו עיקרי ושרשי עיונם בנמצאים הפשוטים ובמרכבה העליונה. והסכימה לזה דעת חז"ל באמרם כי יהי' השאלה ליום הדין צפית במרכבה אפס כי כח עיונם אינו נעזב ומשולח לפי הרצון להטותו לכל חפץ לבעבור כי עיקרי השרשים אשר אליהם נשים פני העיון הן המה כמסמרות נטועים וכדרבונות קבועים ביתידות חזקים בל תמוט עולם הלא המה עיקרי פנת יקרת יסודי תורתינו הקדושה וכל עצמת מגמת חקירתינו ופרי עיונינו הוא רק להגיע אל היתד התקוע במקום נאמן. אמנם בהרוס השכל העיוני להפיל אף חלקה אחת קטנה ממצוות התורה ח"ו נצטווינו על ככה לבל נחמול ונכסה עליו. רק להשליך הדברים אחרי גיוו והוא דבר שלמה המלך ע"ה [משלי י"ד] מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח ירצה כי הסוג לב הוא האיש אשר אינו חפץ בהשכלה וישבע נפשו מדבריו ההמוניים וכל מעשי המצוות וההגיון התוריי יקחם על פשטי כוונתם וחומרייתם השטחיי ומעליו איש טוב הוא האיש אשר יביא כל דבר במאזני שכלו ושיקול הבנתו העמק שאלה או הגבה למעלה אילם גם הם יפרדו והי' לשתי ראשים כי החכם המשיג בקוצר השכל האנושיי וחלישותו הוא ירא וסר מרע כי בהרוס שכלו להפיל אף חלקה אחת קטנה וקוש"י מפרטי חלקי התורה. הנה ישוב על עקב בשתו ויודה בקיצורו מהשיג כל אלה וישוב לעשות ככל הכתוב בספר התורה הזה. אמנם הכסיל מתעבר על דברי התורה ובוטח על שכלו לעשות כפי העולה על רוחו והוא עצמת הרשע והכסיל ותכלית המרי והחטאת והוא מבואר

ועתה הנה עינינו הרואות כי גם לחלק השכל העיוני יכונו החטאים והמרדים ומצורף לזה כי על הרוב יהי' נטיית השכל העיוני לפי כח התאוויי כי בהיות תאוות לבו וארשת שפתיו לטוב. הנה גם השכל לעומתו אך טוב טוב יאמר ובהיפוך בהיות עוסקי תאוותיו בדברים חומריים לפיהן גם פרי עיונו יופסד ויוגרע כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה להולכים בתמים ואיך שיהי' עכ"פ מצאנו ראינו כי גם יפול החטא והמרי אף בשכל העיוני לא כאשר דימה החוקר והנמשכים אחריו מבלי משים לב

והוא דבר ישעי' הנביא ע"ה באמרו קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו כי אין הכוונה בהיישרת הדרכים האלו זולתי לעקור ולשרש הדיעות המקולקלות ורעיונות הנפסדות אשר הן המה מונעים את השכל האנושיי העיוני מבוא בשלימות אל עוצם ההשגה וההשכלה האמיתית באלקותו יתעלה ומשבשי' הדרכים והנתיבות לבלתי הגיע עד הר האלהים. וכאשר יתיישרו הדרכים והנתיבות ויסקלו מהם המכשולות ועקלקלות מהדיעות הנפסדות המעוותים נתיבות יושר אז יבוא כל בשר במחקר עיונו לראות פני ה' ולהשכיל אמיתת הנהגתו והשגחתו ויכלתו ואחר אמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו הוא לתקון המדות והמעשים כולם כאשר כתב הרמב"ם בשמונה פרקיו כי ברצות האיש להיישיר דרכיו ולתקן המדות הפחותות אשר הורגל עליהן לא יספיק לו דרך המיצוע כי אם בנטות אל ההפכיות מהקצה אל הקצה. יפן כי הדרך המצוע הוא יפה אף נעים להולכים בתום וביושר כל ימי חלדם לא סרו מיני הדרך הישר בשום זמן מהזמנים. אמנם העם ההולכים בחושך המעקלים נתיבותם לא יוכלו להפרד מעל המדות אשר הורגלו בהנה כי אם בנטיית הקצוות ונתן על זה משל נאות בתחלואים הטבעיים הבשריים והוא אומרו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו כי הוא כינוי לתמורות המדות והתחלפותם מהקצה אל הקצה אם להשפיל אם להגביה ובזה יוכל לבוא ולהגיע אל הדרך הממוצע. אשר היא היא הנבחרת שבמדות וזה הוא אומרו והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה וכאשר יושלמו דרכיהן ויתקנו אורחותיהן בעיוני ובמעשיי אז ונגלה כבוד ה'

והן הנה דברי חז"ל במאמר הקדום באמרם אימתי אתם קרוים בני בזמן שתקחו אמרי ומצוותי תצפון אתך כי קחת האמרים הוא הוא השלימות העיוני אשר פעולותיו אינם מסודרות ונאחזות בנושאיים חומריים אפס כי ההשכלה בהם אינה זולתי ההתחדשות האמירה לזולתו כמבואר מראש מקדם וצפון המצוות הן המה השלימות המעשיים כולהם והוא מבואר. ונתנו על זה משל נאות כי העטרה שבראש הוא תואר לשכל העיוני אשר ישכון שמה. והלבשת הפורפירא הוא תואר לתקון המצוות המעשיית וכמבואר בספרי חכמי האמת כי יעשה מהם לבוש מלכות יקר ותפארת לחלק הנשמה. שים עינך עליהם הלא בספרתם וכאשר יושלמו בעיוני ובמעשי אז יהיו