בית דוד (דרשות) סז

בת יחידה והי' מחבבה יותר מדאי. והי' קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. כך הי' הקב"ה מחבב את ישראל יותר מדאי וקראן בתי הה"ד שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי. שנא' הקשיבו אלי עמי. ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב. אלי רשב"י ונשקו על ראשו ואמ' אלו לא באתי לשמוע מפיך אלא הטעם זה דיו עכ"ל ותוכן תעלומו' כוונת' מבלי הארי' בדיוקי' נאמ' היות הוקשה לו לרשב"י אחרי כי הכלל המונח בידינו כי כל שלמה האמור בשיר השירים מוסב על הקב"ה וכדעת רבנן דאמרי לעיל במדרש פ' א'. כל מקום שנאמר במלך שלמה במלך שהשלום שלו הכתוב מדבר ואם כן לפי זה הקושי' מבואר מה בעטרה שעטרה לו אמו דקאמר הלא הוא ראשון ואין ראשי' לראשיתו ואין לך זרות יותר מזה לכנות לו איזה דבר בתואר אם ולזה ביאר לו ר"א בר יוסי עפ"י משל כי לרוב החיבה קרא המלך לבתו בתואר אמו והרצון כי אף כי הבת מושפעת ועלולה ממנו עם כל זה לעוצם החביבות קרא אותן בשם אם כאלו הוא עלול ממנה וכזאת קרא בם הקב"ה לכנסת ישראל בתואר אם לעוצם חביבותן ופנימיות כוונתם הוא להיות כי האב הקורא לבתו בתי. ואינו קורא אותה בשמה גם זה לאות על עוצם חיבתה אליו והתגלות האהבה לעין כל עד כי בקריאתה אותה יראו כל בשר. הקשר והייחס שבינו לבינה כי היא עלולה ממנו. אמנם בקראו אותה אחותי. הנה עוד הוסיף במעלתה להחשיבה כערכו כאלו שניהם ממקור אחד יצאו ולזה כינה אותה בשם אחותי לאמר היא חשובה כמוני. כי האח והאחות משתווים בשיויו היותר אפשרי כי גם שניה' מקורם אחד. אולם בקראו אותה אמי הנה עוד הוסיף אהבה על אהבתה להחשיבה במעלה יותר ממנו כאילו הו עליל ממנ' ומוראה עליו וכזאת קרה גם להקב"ה עם כנסת ישראל כי בקראו אותם בתי גם זה לאות על עוצם אהבתו אלינו אולם בקראו אות' אחותי הוסיף באהבתן והחשיבן כערכו והכוונה כי כשם שהקב"ה מושל על כל צבא הנבראים. ברואי מעלה וברואי מטה לעשות בהן כחפצו וכרצונו לשדדן ולהרסן ולשנות טבען להפוך ים ליבשה. ורבות כהנה כפי המפורס' בכל הניסי' שנעשו לאבותינו במצריי' ועל הים ועשר ניסי' שנעשו לאבותינו בבית המקדש ככה לעומת זה נתן אותו הכח והעוז גם לצדיקים שבישראל לעשות כמעשיהו ודברי ר' פנחס בן יאיר עם גינאי נהרא יוכיחו וגדולה מזו כי בם על צבא השמים השליט אותם כידוע ומפורס' מענין יהושע שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ועוד רבות כהנה. כפי המפורסם בדברי הנביאים ובמאמרי רז"ל עצמו מספר ועל זה נאמר לאברהם הבט נא השמימה ובאתה ע"ז אמיתית דרשת חז"ל שהגביהו למעל' מכיפת הרקיע כי אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכוונתם מבוארת בהגבהה זו שהרצון שהוא וזרעו ישלטו על כל צבא השמים בכללם כאמור אמנם בקראו אותם אמי. הנה עוד הוסיף באהבתן למעל' ראש כי כן כאשר האם יש לה ממשלה טבעיית על בנה כמו כן כביכול ניתן העוז לצדיקים כי אפילו הגזירות שהקב"ה גוזר בעצמו מפאת ההשגח' ואינן באות מפאת מערכ' השמים כסיליהן ומשטריהן עם כל זה יש כח בצדיקים לבטלם וכדרשת חז"ל מי מושל בי צדיק. ועד"ז פי' דברי המאמר הרב מוהר"ע פינו ע"ש. ומעתה הנה עינינו הרואות כמה רב מהסכלות יש במה שבחרו להיות תחת המזל כי המזל אין בידו לשנות תפקידו ולזאת המה מוכרחין להיות תחתיו וסרים אל ממשלתו אולם בהיותם תחת יד הקב"ה הנה כביכול הם מושלים עליו וזהו דבר הכתוב [ירמי' כ'] מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו ירצה כי באמרו מעלי הכוונה שהם מושלים עלי ולזה לא אמר ממני רק מעלי [פון איבער מיר] וילכו אחר ההבל ויהבלו הכוונ' כי בבחרם בהבל הנה הנם מוכרחים להיות תחתיו וזהו אמרו אחרי ההבל והוא מבואר:)** ובחרו להם בסיגי המחצבי' ממיני המתכו' ודומיהן לרומם יקרת ערכן עליהם. הנה מציאות השמים הוא דבר בטל לפחיתותם. ולזה אמר שומו שמים על זאת. והבן

וסיום מאמרו יגלה לנו כל זה באמרו כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים ירצה כי עזבו מקור השפעתו אשר היא עצמת מקור ההשפעה הנכבדת והמעולה ובחרו להם למקור די השפעתם כסילי השמים ומשטריהם גם מפאת הצנור המקבל השפע הנה בחרו להם לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים. רצונו כי הבור ידוע אשר אין נובע מעצמותו אפס כי הוא המחזיק ומקבל מים המוגרים ממעייני הנחל או המוגרים ממורד ההרים. גשמי ברכה ואגלי טל ולזאת הבור הוא כינוי לצינור המקבל וע"ז בא דברי קדשו כי באמת המה בורות נשברים לא יכונו לקבל השפע כבורות אשר לא יכילו המים המוגרים אליו מחוצה לו ככה גם התמונה המקבלת אשר כוננו מעשי ידיהם לא תיכון לזה כי המה בעצמותם נכונים יותר לאלה למען יוקר צורתם ומה נפלא מלת להם כי הכוונה להיות להם חלף עצמותם אשר בחר בהם הא והוא מבואר

ועתה נגלה לנו תעלומות חכמה ועומק דעת חז"ל באותו מדרש שזכרנו ראשונה סרו מהר מן הדרך אשר צויתים להיות כי כבר קדמו אמרי בזה כי אלו השני דברות אשר הי' מפורש יוצא מפי הקב"ה. אנכי ולא יהיה לך. הי' אמיתות כוונת התחלקותו לשנים כי דיבור אנכי יורה היות הוא יתברך המשגיח ומשפיע עלינו בכבודו ובעצמו מבלי שום אמצעית שר ומזל ודבור לא יהי' לך היתה אמיתית כוונתו לבל נלך בחוקות הגוים לעשות תמונה מקבלת להיות כלי וצינור אמצעי בינינו לבין אלהינו אשר הוא עילות כל העילות וסיבת כל הסיבות הסיבה הראשונה ית' והן הן עצמם השתי רעות אשר הוכיחם על ידי ירמי' לפי המדובר באמיתית כוונתו. וזהו כוונת המדרש כמו כן. וזה היתה כוונת משה רבינו ע"ה אדון הנביאים בשירת האזינו באמרו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואנכי אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם. היות מן הידוע כי דבריו אלה מוקבלים אלו לעומת אלו כמשפט השיר והכוונה בזה הוא כי פרט להם שני מיני עונשים כי אם לא היה חטאם רק לאלהים בהכחישם במקור השגחתו והשפעתו הנה גם עונשם לא הי' בא זולת מאת האלהים לבדו ולא ירומם עליהם קרן צריהם ולא ישמח עליהם אויב ומצרף לזה כי אחרי היות החטא ההוא אינו נגלה לעיני העמים לא יתכן למסרם בידם לבל יחל כבודו פן יאמרו צרימו ידינו רמה ולא ד' פעל כל זאת כדבר משה רבע"ה למה יאמרו מצרים כו' ולזה אמר הם קנאוני בלא אל ירצה כי מאסו אותי מהיו' להם לאל ואנכי לעומת זה אקניאם בלא עם הרצון בזה כי תחת זה לא יומסרו ביד העמים רק כי הוא לבדו יענישם על ככה. אמנם כאשר כעסוני בהבליהם הרצון כי שמו להם הבלים תחת עצמת כבודם והשפילו יקרת ערכן. להכנע תחת סוגי המחצבים והצמחיים וזולתן מן הסכלות אשר שמו להם לאלקים לקבלת השפע אשר פי סברתם הנפסדת הן המה יקרים עליהם וגבוהים מהם ולעומת זה גם אנכי בגוי נבל אכעיסם ואשפיל כבודם בעמים אחרי היותם מקדם עליון על כל עמי הארץ עתה ישח וישפל ארצה יקר ערכם לפני עם בזוי כי הן הכשדים זה עם לא הי' והוא מבואר ונכון למאוד

והנה טרם נבוא אל ביאור המאמר הנצב פתח השער נעירה עוד הערה אחת קטנה מענין התחלקות השכל האנושיי אשר חלקוהו החכמים השלימים למחלקותן בפרטיית עניניו. וגם במדרשי חז"ל האריכו למעניתם בפרטי כוחות השכל האנושיי ומחלוקתן אשר רק מאמר אחד מהם לבד נציג פה ומתוכו יתבאר לנו קצת ענינינו כפי הצורך לביאור המאמר הקדום. והוא במדרש שוחר טוב

בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לו בנו סיימיני בעולם אמר לו המלך. רוצה אתה להיות מסויים במדינה לבוש פורפירא שלי ותן עטרה בראשך וידעו הכל שאתה בנו של מלך. כך אמר להם הקב"ה לישראל הוו עוסקים בתורה ובמצוות ותהיו מסויימים בעולם הדא הוא דכתיב בני. אם תקח אמרי אימתי אתם קרויים בני בזמן שתקח אמרי, כו'

הן היות כי חכמי המחקר חלקו מחלקות השכל האנושיי לשני גדרים הגדר האחד הוא השכל העיוני. אשר ממשפטו הוא לבלתי היות נאחז בשום נושא חומריי ולא יצאו ממנו פעולת מסודרות רק פרי השכלתו היא להוציא הדברים הטמונים ונעלים בתוכיותו עד כי יוכל להגיד לרעהו פרי מחשבות רעיון שכלו אשר בטרם זה בהיות עודנו