בית דוד (דרשות) סו

מצפוני לבבם. אשר המה מסתפקים בדברי משה רבינו ע"ה. ויהי בראות אהרן את כל אלה אמר בלבו אם אדחה אותם מדחי אל דחי עד כי יבא משה מן ההר אל העם הנה יוחזר הדבר לכמות שהי' כי המה יסתירו עוד מצפוני לבבם ליראתם ממנו ויהי' הדיעות הפחותות האלה מקשקש בקירות לבם כפעמון ולא תסור מאתם עדי עד לזאת בחרה נפשו להוציא פרי מחשבתם אל הפועל ולעשות בקשתם באופן היותר מועיל ממיני מתכות היותר נבחר למען יהי' המלאכה בתכלית השלימות ואז כאשר יראה העם כי אין במו שום תועלת וגם המדות הפחותות והמגונות אשר המצא תמצא לכל אלהי העמים אלילים פה להם כו'. כו'. כו'. יסורו מעל לבם הדיעות הפחותות ורעיונות הנפסדות מכל וכל ויאמינו בה' ובמשה עבדו. והנה אם כה הי' הדבר כאשר עלה על רוחו מה טוב ומה נעים הי' להשבית מקירות לבם פרי מחשבותיהם ולעקור ולשרש זאת מסעיפיהם מכל וכל

אך אמנם כי מעשי שטן הצליח. בהתנוצץ עליו רוח חיים ממקור הטומאה יצא על ידי מעשי כשפים ותחבולות חיצוניות מפעולות אנשי מצרים המעורבים בינותם כדרשת חז"ל כי אז נתחזקה סברתם הנפסדת. ויגזרו אומר אלה אלהיך כו'. ואין פה להשיב עוד ולזה דחה אותם למחרתם. והן הן עצמם אמרו תשובתו אל משה רבינו ע"ה. באמרו אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא. הכוונה כי מחשבות לבם רק רע כל היום ואמרו לי קום עשה לנו כו'. כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו. כי בזה גלו ופרשו כל מצפוני לבבם אשר המה חושבים. כי כחו הוא מאיזה שר או מזל ולהסיר מלבם הספק העצום הזה ואומר להם למי זהב התפרקו כו' ומה אעשה. כי ויצא העגל הזה שלא ידעתי. ונעשה הפך כוונתי ולזה אמר וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. הרצון כי ראה כי נגלו תעלומות סתר מצפון לבבם לעין כל [כי מלת פרוע יורה על התגלות הדבר עיין רש"י] כי מראש מקדם כאשר חשב כי עוונם טמון בחבם עודנו עצור ברעיונם ולא יצא מקירות לבם החוצה חשב למשפט להמליץ טוב בעדם. בטענת למה יאמרו מצרים. אולם כעת בהגלות נגלות שמץ הדבר על ידי סיבת עשיית העגל. בעצת אהרן לעיני כל הקמים. וזה הוא דבר הכתוב כי פרעה אהרן לשמצא בקמיהם. כי אז נפלה מליצתו ואין מקום לזה מיהר לעשות דין ומשפט בנצמדים אליו וישב אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב הכוונה. כי התוודה על חטאם משני הפניה. מפאת חטאם לה' כי מרו עיני השגחתו. ויכחישו במקור השפעתו. הנה הוא תאר אותו בשם חטאה גדולה ומפאת עשותם עגל מסכה. הנה הוא חטא נוגע בעצמותם כדבר האמור. ולזה אמר ויעשו להם אלהי זהב. ולזאת לא זכר את כל עתירת אמריו. אשר העתיר למענם בעת ההיא רק כי פנה לצדדים אחרים ואמר ועתה אם תשא חטאתם. ואם אין מחני נא וכו' והוא מבואר. והן הן עצמם דברי ירמיהו הנביא ע"ה באמרו ההמיר גוי אלהים כו'

אמנם ראיתי ראשונה לחקור אל אופני אלו שני החטאים איזה גדול ורב יותר. והנה בתחילת ההשקפה ובקדמות הרעיון ידמה כי הכפירה במקור ההשפעה הנמשכת מעצמותו ית'. הוא החטא העצום בעצם וראשונה להמרות עיני השגחתו כי בזה יפול פנת יקרת יסודי התורה בכלל. אמנם הפנים השניים מהחטא והוא עשותם תמונה מקבלת הנה לא חטאו רק לנפשם להשפיל ערכם אולם אין בזה החטא לאלקים כ"כ. רק בגדר העבירה על אחת מפרטי המצות. אמנם כאשר נטיב ההשקפה בזה בטוב ההתבוננות. נמצא כי היא היא המגדלת החטא הראשון עד למעלה ראש. והן אמשול משלייך וממנו תדין ענין יפיפי' לקחת אותה לו לאשה. כטוב המלכים הקדמונים כי לפעמים יקחו אשה. שפלת הערך בזויית המשפחה כאשר ישרה בעיניו. אולם בבואו לדבר אתה. לא ידבר עמה פא"פ. כי המליץ יהי' בינותם. והיא גם היא בבואה לדבר לפני המלך. לבקש על צרכי' ההכרחיים לא תוכל להגיע עדיו כי אם ע"י המליץ. כידוע דרשת חז"ל על מאמר ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה כו'. כי יורה על היות המליץ בינותם. והנה אם יקר מקרה. כי המלך האדיר לרוב חשקו בה ומאהבתו אותה. וירים כבודה מעלה מעלה. עד כי לא יביט אל שפלות משפחתה. וידבר עמה פא"פ. הנה גדל חסדו עמה עד להפליא ואם אחר כל הכבוד והיקר הזה הנה אם היא תזנה תחתיו לקחת לה אחד מהסריסים המשרתים את פני המלך. והסריס ההוא יתנהג עמה בכבידות לבלתי תוכל לראות פניו. כי אם ע"י המליץ הנה גדלה אשמתה האחרון יותר מן הראשון. כי הן אמנם היות עזיבתה את המלך האדיר והנשגב הוא חטא מופלא. עוד נוסף ע"ז פשע על פשע כאשר תבחר להתקרב להיות תחת אחד מהסריסי' ומצורף כי המליץ יהי' בינותם. ותמאס באישה. המלך האדיר והנשגב. אשר לקחה לו לאשה ולא השקיף על מגרעת ערך משפחתה להרשותה להתראות מול פניו מבלי שום מליץ ומשים יד בינותם. כי בזה תורה כי שפל ערך המלך בעיניה למאוד עד כי בחרה לשבת בפחיתות תחת יד הסריס מהיות תחת המלך ברום המעלה. ולעומת זה גדול אשמותם בעשותם תמונה מקבלת לקבל די השפע מאת המזל אשר בחרו לעבדו כי בזה הורו כי מאסו במלך ה' צבאות משבת תחת הנהגתו ברום המעלה. ויבחרו לשבת ת"י כסילי השמים ומשטריהם בפחיתות עצום. להצטרך תמונה מקבלת להיות כלי וצנור אמצעי בינותם לזה בא דבר אדונינו נעים זמירות ישראל בתוכחותיו [לאמר [תהלים ק"י] יעשו עגל בחורב וישתחו למסכה וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. הכוונה כי המירו את כבודם תחת היותם כאלהים לקבל די השפע בעצמותם ויעשו להם בחלוף זה. שור אוכל עשב. וכדאי בזיון וקצף

וזהו דבר ירמי' הנביא לאמר ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים. הכוונה דתואר אלהים הוא על התמונה המקבלת השפע כי גם היא בשם אלהים תקרא להיותה מקבלת השפע ואף כי המה לא אלהים. הרצון כי המה בעצמותם לא יכונו להיות כאלהים ועל כל פנים יצטרכו לתמונה יהי' זאת או אחרת ולזה אין ההמרה נוגעת לעצמת כבודם ועם כל זאת לא המירו ועמי המיר כבודו בלא יועיל והוא מבואר לפי המדובר: **(הגה"ה אמנם מבלעדי זאת. עוד יש בזה מהסכלות הרבה מאוד להיות כי המושפעים מכח המזל. הנה אין ביד המזל לשנות תפקידו אשר הופקד עליו וכפי אשר קיבל השפעתו מאת אשר נעלה עליו ככה ישפיע על התחתונים. ואם הוראתו עליהם תהי' לרעה. אף אם יתחננו אליו במו פיהם וגם כי ירבו תחנה ובקשה. אינו שומע אליהם יען כי לא יוכל לשנות מאומה. מכפי הכח אשר הושם בו. כי אינו פועל בחיריי ורצוניי ורק פועל טבעי כענין האש והמים ודומיהן שלא יועיל אליהם הבקשה לשנות טבעם כי אין בידם טובם אולם עבדי ה' יתברך הנה נאמר בהם צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. ובאתה ע"ז אמיתית דרשת חז"ל מי מושל בי צדיק שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה. ובמדרש חזית צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו רשב"י שאל אל ר' אליעזר בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר לו הן אמר לו האיך. אמר לו למלך שהיתה לו

)** ולזה אמר שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד יען כי תכלית בריאת שמים וארץ לא הי' רק לצורך המין האנושי כי סוגי הבעה"ח לא יצטרכו. למציאת השמים כי המה ארציי' בטבע והשכליי' הנבדלים הפשוטיי' לא יצטרכו למציאת הארץ לרוחנוייתם ושניהם יחדיו לא יצטרכו רק לסוגי המין האנושיי למען כי נשמתו היא אצולה משמים ממעל וחומרו מתחת לארץ ולזה בא דבר הכתוב אנוכי עשיתיי ארץ ואדם עלי' בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צוותי. והנה המה בהשפילם כבוד צורתם המוכנת לקבלת השפע יותר מכל החומריי לבעבור נצחיות' כדבר האמור