בית דוד (דרשות) סב

מצב תחתית רגלי הסולם אל עמקי מקור הטומאות והקליפות לעומת זה יוסיפו בפגם הקלקול של מעלה. להעלות את מקור הטומאה וזוהמתם דרך מדריגות ושליבות הסולם אל מקום הקדושים הרוחניים וכל עוד שיושפל מצב הסולם למקום יותר עמוק לעומת זה יגיע הפנה למעלה למקום יותר גבוה ויותר נעלה. ולזאת כאשר יגיע עונם אל הגבול אשר הוא גדול מנשוא. וע"ד מה שאמרו בב"ר פרשה ט'. ר"י ורשב"ל. ר"י אומר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים אלא כל זמן שהרשעים חיים מכעיסים להקב"ה הה"ד הוגעתם ד' בדבריכם. כיון שהם מתים הם פוסקים מלהכעיס שנאמר שם רשעים חדלו רוגז שם יחדלו מלהכעיס להקב"ה הנה אז יהי' גערתו בגדר עד אנה. ירצה עד אנה מהמקום יתעלה הפגם והקלקול אם ישארו בחיים

אולם אם כבר הגיעו עונם אל השיעור שינתקו מהתקשרותם בעצמותו ית' והוא בעשותם את העונות והחטאים שחייבין עליהם כרת [או ע"י ריבוי העונות הקלים כמבואר בדרוש לז' של פסח] והוא הכרת נפשם מלהתקשר ברוח והרוח בנשמה וירתק חבל הכסף. ויתרועעו מדריגות ושליבות הסולם. עד כי מהנמנע לעלות עליו. הנה אז מהמבואר שלא יוסיפו עוד להעלות הפגם והקלקול למקום יותר נעלה אחרי כי נתרועעו מדריגות ושליבות הסולם. ולזאת לא תפול עליהם עוד מליצת עד אנה. רק כי אם יגזור חכמתו לגער בהם ולסלקם מעל פני תבל. יהי' גדר גערתם בהם במליצת עד מתי. ירצה עד מתי מהזמן אראה בשטותם ובושתם וכלימתם. וזה מבואר. ולזאת על עדת מרגלים אשר הי' חטאם בסיפור לה"ר. אשר ממשפטם הוא להיות נידונים בכרת. וכהא דאמר ר' אחא בר חנינא בערכין [י"ד. ב.] סיפר אין לו תקנה. שכבר כרתו דוד ברוח קדשו. שנאמר יכרת ד' שפתי חלקות. אלא מה תקנתי' שלא יעסוק בלה"ר כו' לכך נאמר עליהם מליצת עד מתי. כאמרו ית"ש עד מתי לעדה הרעה הזאת. אולם כלליית ישראל שלא סיפרו לה"ר רק שהיו מקבלי לה"ר. לא נידונו בהכרת. ולזאת בגערתו אמר עליהם מליצת עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל נפלאותי אשר עשיתי בקרבו והוא מכוון ונפלא לפי דברינו

והנה אמרם עד אנה ינאצוני ועד אנה לא יאמינו בי בכל נפלאותי גם זה הוא נגלה ומבואר. כי עד ינאצוני הוא מוסב על עשותם המצות אשר לא תעשינה כי הוא הניאוץ בהחלט ואמרו עד אנה לא יאמינו בי בכל נפלאותי. הוא מוסב על ביטול מצות עשה. כי כל מעשי המצות המה תלוים בנפלאותיו אשר עשה עמנו. זכר ליציאת מצרים או למכת בכורות. ודומיהן

ומעתה נגלה לנו עומק תעלומות כוונת חז"ל באותו מאמר הנצב פתח השער. אשר ההרגש בו מבואר. האחד כי מדוע על צווחתו ית"ש עד אנה יענשו בתשלומי כפל לצווח על אחת שתים. ועל צווחתו עד מתי יענשו כפעלם אחת על אחת. ועוד כי מה קשר ויחס יש לצווחותינו אל צווחתו. ואי' איפוא ההתדמות שמצאו חז"ל בכתובים האלו עד שיהיו מכוונים זה לעומת זה. אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי פעולת הפגם והקלקול הנמשך ממעשי העונות שתים המה למיניהם אם בענין המחיצה של ברזל הנעשה למעלה הנמשך מפאת המחשבה המכונה בשם עזיבה ושכחה. אם בענין השחתת התואר בהסיר ממנו זיו זוהר הצלם האלוקיי הנמשך מפאת המעשה המכונה בשם הסתר פנים. וככה לעומת זה במעשה המצות והטוב. הנה הפעולה הנמשכת מהן נחלקת ג"כ לשני חלקים. אם בענין הדביקות בעצמותו ית"ש. אשר עי"ז יושפע עלינו שפע נבואה ורוה"ק איש איש כפעלו וכפי עומק עבודתו בכוונת המצוה וטהרת לבבו הנמשך מפאת המחשבה. ואם בענין הארת הפנים ע"י נוגה זיו זוהר הצלם אלוקיי הנמשך מפאת המעשה אולם ענין הפגם אינו רק בהיותו עודנו קשור בעליונותו עד אשר לא ירתק חבל הכסף. בסוד יעקב חבל נחלתו אבל אם כבר הוא ניתק משרשו והתקשרותו ונתרועעו מדריגות ושליבת הסולם. אזי אין במעשיו עוד כח לקלקל ולפגום יותר. ולזאת כל עוד היותם מקושרים עודנו בשרשם. עד כי יפול עליהם תואר הגערה במליצת עד אנה. כאמור. לכך המה חייבים בתשלומי כפל. על אחת שתים. יען כי הפגם יפרד והי' לשני ראשים. ולזאת מפאת הפגם העולה למעלה אשר ממנו נעשית המחיצה של ברזל. סופם לצווח עד אנה ד' תשכחני נצח. כי מזה נמשך העזיבה והשכחה כאמור. ולעומת ליכלוך הפנים והשחתת התואר עד כי מהנמנע להביט מראיהם. סופם לצווח. עד אנה ד' תסתיר פניך ממנו ואלה השתי צווחות המה מכוונים לעומת מאמר ד' עד אנה ינאצוני העם הזה המורה על עשותם המצות אשר לא תעשינה ואשמו כי ממנו נמשכו אלו השתי פעולות וכפי המדובר. ולעומת מאמרו ית' עד אנה לא יאמינו בי. המורה על ביטול מצות עשה. אשר הנמשך מזה הוא העדר השפעת הנבואה ורוה"ק. וגם ביטול יראת העמים אשר היו מתיראים מהם בעשותם המצות וכמאמר ר"א וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. ואר"א אילו תפילין שבראש לזאת לעומת העדר הנבואה ורוה"ק סופם לצווח עד אנה אשית עצות בנפשי. והכוונה כי אין בנו לא עוד נביא ולא חוזה ואין אתנו יודע עד מה שיורינו את הדרך נלך בה. ואת המעשה אשר נעשה. רק כי הוצרכנו מעצמינו לתת עצות בנפשינו האיך להתנהג ורב יגון ואנחה. וזהו אומרו עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי. ולעומת ביטול זוהר הפנים הנמשך מפאת המעשה אשר בסיבת זה סרה היראה מעל פני העמים לירא מפנינו אמר עד אנה ירום אויבי עלי. אמנם לעומת צווחת עד מתי המורה על שאין עוד בכח מעשינו לפגום יותר ולקלקל לזאת לא יענשו רק כפעלם לצווח פעם אחד. ונפשי נבהלה מאוד ואתה ד' עד מתי. והכוונה כי כל עוד שאנו נופלים בעו"ה נפילה אחר נפילה. כענין אמרם סוכת דוד הנופלת שנופלת כל פעם למקום יותר שפל ויותר עמוק לזאת יבוא קול צעקתינו בלשון עד אנה ירצה עד אנה מהמקום יהי' נפילתנו. אמנם בהיותינו בתכלית הנפילה בשפל המדריגה אשר אין עוד למטה הימנה אז לא תיפול ע"ז בקשתינו עד אנה. רק כי ע"ז תפול מליצות עד מתי. ירצה עד מתי מהזמן תניחנו להיות בשפלות כזה וזהו כוונת הכתוב ונפשי נבהלה מאוד. עד אשר אין לשער עוד נפילה למטה מזה ולזאת כל בקשתינו ואתה ד' עד מתי והוא מבואר ד' יראה בעניינו. וישמע לקול זעקתינו ויביא לנו משיח צדקנו. במהרה בימינו אמן

ובכדי לסיים בדבר טוב ראינו להסמיך לזה מאמר חז"ל במדרש איכה חטאו בכפליים ולקו בכפליים ומתנחמים בכפליים חטאו בכפלים שנאמר חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים שנאמר כי לקחה מיד ד' כפליים בכל חטאתיה. ומתנחמים בכפלים שנאמר נחמו נחמו עמי ואמר אלוקיכם. ועוד להם כזאת נשקד עול פשעי בידו שקודם הייתי מעונותי סבורה הייתי שימחול לי על כל עונותי בשעה ששמעתי שאגלונין שלי נקרע מלמעלה. ולא הי' כן אלא ישתרגו עלו על צווארי עשאן עלי סריגות הביא אותן עלי מכופלות בבל וכשדים. פרס ומדי. יון ומוקדין. אדום וישמעאל אחת קשה ואחת מתונה עכ"ד המדרש ותוכן כוונתם הוא. להיות כי ענין התחלקות הפגם הוא לשתי ראשים אשר הראש האחד יפנה למעלה אשר ממנו נתהווה המסך המבדיל ומחיצה של ברזל הנמשך מפאת המחשבה אשר היא נובעת מיקרת צורת קדושת נשמתו והראש השני יפנה למטה לעכור צורת גופו וכפי אשר ביארנום הנה מקיר הוויות אלו שני הפגמים. המה בשני השמות. הויה. ואדני. כי כן כאשר הנשמה היא נעלמת ומתלבש תוך חומר גווייתנו ואדמתינו עד כי הגוף הוא כסא והיכל לה' למכון שבתה. ככה לעומת זה מקור קדושת שם הוי' הוא מתעלם ומתלבש בשם אדני. כי זה שמי לעלם כתיב ובמס' פסחים דרש רבא לא כשאני נכתב אני נקרא.