בית דוד (דרשות) ס

נאוה באנא ד' הושיעה נא גם זה יסוב על מאמרם שם בילקוט בני ירושלם בפנים אומרים אנא ד' הושיעה נא. ובני יהודה מבחוץ אומרים אנא ד' הצליחה נא. ותוכן כונתם מבוארת כי הוא מוסב על מלחמת גוג ומגוג האחרונה. שר לא יהי' אחרי' עוד שום מלחמה אשר על זאת המלחמה נאמר בזכרי' [י"ב ב'] וגם על יהודה [ר"ל יטילו האומות] יהי' במצור על ירושלים כאמרם בילקוט. שם על אותו מקרא כתוב דכל גוים סבבוני כו' סבוני גם סבבוני כו' סבוני כדבורים כו' כי זה מוסב על מלחמת גוג ומגוג כי שלשה פעמים יעלה על ירושלים. ובמלחמה האחרונה יעלה עמו גם בני יהודה ולזה אמר אח"ז קול רינה וישועה כו'. ימין ד' עושה חיל. ימין ד' רוממה על התשועה משלשת המלחמות האלה. ולהיות כי מהמבואר כי הבא לקנות או להשיג איזה דבר אשר הוא יודע כי הוא טובתו בהחלט מבלי שום ספק. וממציא לו עצות ותחבולות שונות כדי להשיגו. והי' כי יקשה ממנו השגתו. הנה ישים פניו לחלות את פני ד' שיהי' עזרתה לו להשיגו ואז תהי' בקשתו ג"כ בהחלט לאמר. אנא ד' הושיעה נא. והיה בעזרתי להמציא לו הדבר אשר אנכי מבקש. אולם אם הוא עצמו מסתפק בדבר המבוקש אם הוא טובתו. או כי החדלו מאיתו הוא טובתו הנה אז לא תהי' בקשתו מאת ד' בהחלט ולהשיג המבוקש אפס כי יבקש מאת ד' שיצליחו בענין ההוא וכפי אשר הוא ית"ש הוא היודע בטובתו אם השגת המבוקש או העדרו ככה יפעל עמו לטוב לו. ואז תהי' בקשתו בלשון הצליחה נא. וכמו כן יהי' לעתיד ההבדל בענין הבקשה בין אנשי יהודה לאנשי ירושלים. כי אנשי ירושלים בפנים יאמרו אנא ד' הושיעה נא. יען כי בקשתם הוא החלטיית להושיעם מיד צריהם הצרים עליהם. ולא ידעו כי גם אנשי יהודה שמה מבחוץ. או כי ידמו בנפשם כי נוספו גם הם על שונאיהם ולא ידעו מהכרחיותם וכי לבם שלם עמם. אולם אנשי יהודה הצרים מבחוץ. ולבם שלם עם אחיהם יושבי ירושלים הנה לא ידעו איך יבקשו יען כי צר להם כה וכה. כי אם ינצחו צר להם על יושבי ירושלים אחיהם ואם ינוצחו צר להם על נפשם. אולי בשאון המלחמה ימותו גם הם. כצדיק כרשע. לזאת יהי' בקשתם אנא ד' הצליחה נא והכוונה שינצחו אנשי ירושלים עכ"ז יחיש מפלט להם להיות להם נפשם לשלל כי מאיתו לא יפלא כל דבר וזהו תכלית ההצלחה וכאשר באמת יהי' כן כמבואר שמה בכתוב והוא פשוט ומבואר

והנה למדנו מדבריהם. שתפילת אנא ד' הושיעה נא והצליחה נא תהי' במלחמה האחרונה והוא מלחמת גוג ומגוג ואז יהי' גמר התיקון להסיר חלאת זוהמתינו מתוכינו. ולהתם טומאותינו מקרבנו. עד כי אחרי' לא יוסיפו לדאבה עוד. ואז יאירו ויזהירו פנינו כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר. יען כי המצות יהיו אז מתעצמים בנו וע"ד מה שאמרו חז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם על ראשיהם לא נאמר רק בראשיהם לבעבור התעצמות העטרות והמה האורות הנמשכים מפאת מעשי המצות בראשינו ממש אשר כעת לא זכינו לזה. יען כי המצות לעת כזאת ניתן לנו להיות כלי קרב להלחם נגד היצר הרע המסתבך בנו בתוכיתינו. וכבר דברנו מזה בדרוש [לז' של פסח] בביאור מאמר הילקוט א"ר לוי אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאומות העולם שתי מצות כגון סוכה ולולב. אבל ישראל יהיו למידין תורה מפי הקב"ה שנאמר וכל בניך למודי ד' והמורם שם מדברינו היות כי המצות לעת כזאת נתנו לנו לכלי קרב וזיין ממורט נגד היצה"ר וכמאמרם ז"ל חוקים שחקוקים על יצה"ר. סוכה נגד יצרא דע"ז אשר מהצורך להסתר מפניו ולהתחבא ממנו ע"ד שאמר הכתוב. אם יפתוך חטאים אל תאבה וגם חז"ל אמרו הרחק מפתח ביתה זו מינות. ולולב נגד יצרא דעבירה אשר מהצורך להלחם עמו. ועד"ז הוא ג"כ ציצית ותפילין. ופסח ומילה. ואפר פרה. ואפר סוטה. ועוד הרבה מצות. זוגיות כהנה. אבל לעתיד לא יצטרכו ישראל לעשותם על בחינה זאת יען כי לא יצטרכו לכלי קרב בהסיר הרע מקרבם. ותיתום חלאת זוהמתם מתוכייתם. רק כי האומות יצטרכו לזה. אבל ישראל יקיימו המצות מפאת עצם קדושתם ורוחנייותם ודביקותם בד'. כמאמר הזוה"ק קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. וזהו כוונת סיום מאמרו אבל ישראל יהיו למדין התורה מפי הקב"ה והדברים ארוכים ומבוארים שם די צורך. כי תדרשנו משם ומצאת והן המה כוונת הכתובים והוראותם בפרשת ציצית. ושם נאמר ועשו להם. ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והי' לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם ולא תתורו כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלוקיכם. אני ד' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו' אני ד' אלוקיכם. וההרגש בכתובים אלה מבוארים. א. יש להבין מדוע כפל דבריו באמרו למען תזכרו. הלא כבר נאמר ראשית לו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם. ב. מדוע בראשונה אמר את כל מצות ד'. ואח"ז אמר את כל מצותי ג. כי בראשונה הפסיק בין זכירה לעשי' במאמר את כל מצות ד'. ואילו בשני' הזכירה והעשי' תכופים זה לזה. ואחרי כן נאמר את כל מצותי. ד. מדוע סיים בשני' והייתם קדושים לאלוקיכם. ולא אמר כן בראשונה. ה. מדוע חזר וכפל דבריו במאמר אני ד' אלוקיכם. ו. מדוע בראשונה אמר אני ד' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. ובשני' אמר אני ד' אלוקיכם לבד מבלי שום צירוף דברים אליו. אולם יובנו דברי הכתובים במה שהקדמנו היות כי מעשה המצות אשר אנו עושים כעת בהיות הרע והזוהמא מסתבך בנו בתוכייותינו. הנה הנם נעשים על נד ההכרח בעל כרחך שלא בטובת יצרינו. והמה הכלי קרב להתגבר במו על יצרנו. ולזאת יפול בהם השכחה והעצלות כי בדברים הטבעיים הנצרכים להחיות גווייתנו לא יפול בהם השכחה אם לא על צד הזרות. או בהיות בלתי שלם במזג בריאותו. אמנם בהיותו על שלימות מזגו ובריאותו הנה לא ישכח מאכול לחמו. יותר בנקל תפול השכחה בתפילת הערב מבסעודת הערב. ומצורף לזה כי עצם ענין השכחה הוא נמשך מפאת הרע והזוהמא כמבואר בדברי החכמים האמיתיים הבאים בסוד ד' וכמו שכתבו בשם הקדוש מוהר"ש אסטראפאלייר. בביאור מאמר חז"ל בהא דר"א בן ערך דאתייקר תלמודי'. וכד בעי למקרי' החודש הזה לכם. הוי קרי החרש הי' לבם. כי השר והקליפה הממונה על השכחה ריב שמו ויש לו רי"ב חלונות. ולכך אותיות השינוי שטעה בהם המה רי"ב ודפח"ח ושפתיים יושק. וכמו כן ענין השכחה הנאמרת בו כביכול כענין שנאמר וד' שכחני היא ג"כ כינוי להמחיצה של ברזל הנמשכת מפאת זוהמת הקליפות וצחנתם. בעלותם למעלה דרך האדם אשר הוא סולם מוצב ארצה וכו' בהשפילו להם תחתית מצב רגלי הסולם וכפי אשר הקדמנו. וכמו כן נמשך מזה מידת העצלות. אולם לעתיד כאשר תיתום חלאת זוהמתינו. והרשעה כולה כעשן תכלה אז יסור ממנו כח השכחה והעצלות. ולא תהי השכחה והעצלות במעשי המצות. כאשר לא תפול בדברים הטבעיים הנצרכים להחיות גווייתם. ועוד נוסף ע"ז. כי בדברים הטבעיים עכ"פ יתואר בהם השכחה ע"ד הזרות. משא"כ במעשי המצות לא יתכן בהם לעתיד השכחה בשום אופן אחרי כי יתבטל עיקר יסודה ושרשה מכל וכל כאמור ומהמבואר כי שלימות העבודה במעשי המצות המבוקשת מאתנו. לא תיכון רק לעתיד בהסיר ממנו כח השכחה והעצלות. אולם כעת אשר שולט בנו כח השכחה והעצלות בלי ספק כי אין עבודתינו בשלימות רק כי ע"י עבודתינו כעת נזכה לעתיד לשלימות העבודה כפי המדובר. כי האומות אשר אינם מקיימים מעשי המצות לעת כזאת לא יזכו לעתיד לגדר המעלה אשר נהי' בה אנחנו. אפס כי תהי' עבודתם בערך העבודה אשר אנחנו עובדים כהיום. ולכך יצטרכו למעשי המצות להיות להם כלי קרב נגד היצר. וכפי המבואר במאמר הילקוט אשר זכרנו

והנה מצות הציצית הנה היא משמשת כעת להיות כלי קרב נגד כח השכחה והעצלות המסתבך בנו