בית דוד (דרשות) ו

אסור והיינו מאבילות דאותו הילד דהוי מקמי שלמה כמבואר בכתוב ומדהתאבל עליו דוד ש"מ שהי' חי שלשים יום דכל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו וא"כ תו ליכא למימר דילדה את הילד בתחילת תשרי דא"כ תו לא הוי מצי מעברה עם שלמה אלא בחשוון וללדת באייר שהוא בשנת כ"ז ומדילדתו בשנת כ"ו לאחיתופל ש"מ דנתעברה עם הילד קודם ניסן שהוא מקמי דהויא בת תמניא שנין ושפיר קאמר הש"ס תדע

ואין לומר דלעולם לא שהה הילד ל' יום והא דהתאבל דוד עליו היינו משום דקים לי' שכלו לו חדשיו וכדאמרינן במס' שבת [קל"ו א'] ברי' דרב דימי בר יוסף אתילד לי' ינוקא שכיב בגו תלתין יומי הוה קמתאבל עליו א"ל אבוה צודניתא קבעית למיכל א"ל קים לי' בגווי' שכלו לו חדשיו וה"נ הוי קים לי' לדוד שכלו לו חדשיו והיינו שהי' בן ז' ולכך התאבל עליו דז"א דעד כאן לא שייך לומר קים שכלו לו חדשיו אלא בנולד לט' אבל בנולד לז' לא שייך הך מלתא דכלו לו חדשיו

ומנא אמינא לה מהא דגרסי' בירושלמי בפ' החולץ ה' ב' מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם ר' הונא [בראשית ב'] וייצר [ר"ל בשתי יודין] יצירה לשבעה יצירה לתשעה ר"ל בתחילת ההריון יש מי שנוצר להיות בן ט' ויש אשר יצירתו הוא להיות נולד לז'] וקמסיים עלה הנוצר לז' ונולד לח' חיי [והיינו משום דאשתיוהי אשתהי] כל שכן לט' נוצר לט' ונולד לח' אינו חיי נוצר לט' ונולד לז' איתא חמי אם לח' אינו חיי כל שכן לז' עכ"ל: הרי להדיא שנינו דמי שתחילת יצירתו הוא להיות נולד לט' ונולד לז' אינו חי וכיון שכן תו ליכא למימר בנוצר לז' קים לי' שכלו חדשיו דמאין נדע למתי הוי יצירתו בעת ההריון דאימא דהוי לט' וא"כ אף דנולד לז' אפ"ה אינו חי והוי נפל ולכך בנוצר לז' לעולם אין מתאבלין עליו עד שיחי' ל' יום וא"כ מדהתאבל דוד ש"מ ששהה ל' יום ושפיר קאמר הש"ס תדע אף לדברי מהר"י מינץ

מיהו אכתי לא מתחוורא הך מלתא דלעיל מיני' בסנהדרין שם [ס"ט א'] אמרינן יתיב ר' יעקב מנהר פקוד קמי דרבינא ויתיב וקאמר משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע שמע מיניה מדר' כרוספדאי אמר ר' שבתי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימים דאי סלקא דעתך עוברה ניכר לשליש ימים למה לי שלשה בתרי ותילתא סגי א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימים וזיל בתר רובא ע"כ: ומשמע דמסקנת הסוגיא הוא דעוברה ניכר לשליש ימי' ואפי' אם נאמר דדרך דיחוי בעלמא אמרה ולעולם קא מספקא לי' להש"ס אי עוברה ניכר לשליש ימים אם לא עכיב הא קמן דמידי ספיקא לא נפיק וא"כ אכתי תיקשה דאיך קאמר הש"ס בפשיטות תדע דהא הויא לה וולד מעיקרא דאימא דתרווייהו ילדה בשנת כ"ו וכדאמרן בקושיין והא דהתאבל דוד על הילד משום דקים לי' דהוי בר ז' וכלו לו חדשיו והא דאקשינן מאין נודע לו למתי הוי יצירתו דאימא דיצירתו הי' להיות נולד לט' דשפיר איכא למימר דנודע לו מהכרת העובר דהי' ניכר לשליש ימי' ואכתי לא הוי לו להש"ס למימר בפשיטות תדע וכו' דלישנא דתדע משמע וודאי שהיא הוכחה ברורה ולית בי' שום ספיקא ולדברי מוהר"י מינץ אין זה הוכחה ברורה ומשום דאיכא למדחי כדדחינן להא דר' יעקב מנהר פקוד או עכ"פ ה"ל להש"ס למדחי כן אלא ע"כ דלא כמוהר"י מינץ ודוק היטב בכל זה

את כל אלה שמעתי מפיו הק' והדברים ראוים למי שאמרן ועוד שמעתי ממנו כי יש לו בזה דברים רבים ופלפול עצום ועמוק ולא זכיתי לשמוע מפיו מסקנת דעתו לפסק הלכה בדין זה כי גבה טורא בינינו ובאמצע העיון והפלפול נסע לווילנא ושם גמר תשובתו ולא ידעתי איך ומה ולא כתבתי הדברים האלה רק להודיע מקצת מן המקצת מכחו ועוצם פלפולו בגמרא וסברא

הקדמה שניה

אמר הכותב להיות כי מגדר הדברים הטבעיים להוסיף תת כח שלימותם בהתקבץ חלקיהם הנפזרים ואסיפתם ולגרע ערכם וחשיבותם בהתפדדם ובהתחלקם מכלליותם. כאשר הוא הענין מפניני ואבני השוהם נופך ספיר ויהלום. כי גודל כמותם יוסיף במעלת ערכם וחשיבותם. וריבוי מאבני יקר קטני הכמות גם אם ישתוו במשקלם להאחד גדול הכמות ועוד יוסיפו כליו עכ"ז אין ערוך אליהם מול האחד גדול הכמות ולא ידמו ולא ישוו לו לא במעלה וחשיבות ולא ביקרת כסף מקנתם רב המרחק ביניהם כידוע ומפורסם

ולזאת גם מעלת האומה הקדושה הישראלית היא בהיותם מתאחדים כאיש אחד חברים כי אז ישיגו המעלה הנפלאה שאין למעלה הימנה כאשר היה הענין במתן תורה אשר העיד עליהם הכתוב ויחן שם ישראל כו' נאמר בלשון יחיד להורות על אחדותם בעת ההיא ולכך זכו לראות מראות אלהים ולזכך זוהמתן עד היותם בגדר המעלה להיות חיים וקיימים ככתוב אני אמרתי אלהים אתם. וכמו כן אמרו חז"ל (ספרא בחקתי) אינו דימה מרובין העושין את המצוה וכאשר מבואר כ"ז באריכות בכמה דרושים שלפנינו

וככה לעומת זה המעיין בחיבורי זה יראה כי מלבד ביאורי הכתובים ומאמרי חז"ל הנמצאים בו אשר גם בהיותם נפרדים מקשר הדרוש הכלליי יקרים המה מפנינים [כי עיקר ותכלית מגמתי הוא בבאורי הכתובים ומאמרי חז"ל לפרשם לפי עומק פשוטן ולהעמיס דבריהם כוונה פנימיות מכוונת לביאור פשטן בתפוחי זהב במשכיות כסף עד כי יהיו הדברים ראויין למי שאמרן ונצרכין לכותבן לתועלת עולם] עוד נוסף עליהם יקרת התאחדותם בעצמות הדרוש יען בי כל הביאורים והפירושים אשר ימצא בכל דרוש ודרוש הנה הנם כולם מקושרים ומשולבים יחד אחד באחד יוגשו. וכולמו יצטרכו לביאור המאמר הנצב פתח השערה עד כי בהפקד אחד מהם יפקד מקומו ולא יושלם תבנית בנין הדרוש בזולתו והמאמר הנצב פתה השערה הוא הוא המאחדן ומקשרן זה בזה דוק ותשכח

ולזאת אבקשה מאת הקורא אהוב כאשר יעיין בספרי זה ישים על לבו לראות ולהשקיל בכל דברי הדרש מראשו לסופו כי אז יתענג בדשן נפשו בקשר הדברים ושילובם יחד נוסף על יקרת הדברים בעצמותן

עוד זאת מצאתי עצמי מחוייב להודיע לכל קורא אם לפעמים ימצא איזה דבר או דברים שכבר קדמוני בזה המחברים הראשונים או האחרונים ולא הבאתי אותם בשם אמרם אל יאשימני בזה כי עד בשחק נאמן עלי כי הרבה נזהרתי בזה להביא הדברים בשם אמרם אפס כי ע"כ לא ימלט שנשמט לפעמים שם האומר והיה זה לבעבור כי אין עיקר עסקי בזה רק בלימוד הש"ס ופוסקים וללון בעומקה של הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ורק לעתים דחוקות ולעת הצורך שמתי עיוני בהגדות ומדרשות ובמקראות תנ"ך וספרי המחברים בדרוש לא נמצאו ת"י הרבה ואף בהמעט שישנם ת"י לא עיינתי בהם רק לפרקים ובימי ילדותי לזאת אפשר שנשאר רשום בזכרוני איזה דבר מדבריהם וזכרוני כוזב לי לאמור שהוא חדש אצלי. אמנם לפי שיעורי לא ימצא זה רק על המעט ורוב הדברים וכמעט כולם הוא בעז"ה מה שחנן ה' אותי ורק על המעט מן המעט אפשר שימצאו בו איזה דברים ממה שקדמוני אשר לא היה אפשר לי להזהיר בהם לאמרם בשם אומרם לסיבה הנזכרת: