בית דוד (דרשות) ה

הקדמה מאת הרב הגאון המחבר

אמר הכותב לפנים זאת בישראל איש איש אשר חננו ה' בחידושי תורה בהלכות או באגדות או בפוסקים ודינים כי ישתדל בכל עוז להביאם לבית הדפוס ולהפיצם בישראל כי כן הוא מטבע אשר חק הבורא בברואיו להשפיע משלימותם על זולתם: ולזאת גם אנכי מאז חשקה נפשי להדפיס את אשר חנני ה' בחידושי הלכות ואגדות ואת אשר השבתי לשואלי דבר בעז"ה אכן לא הי' ביכולתי אף לעשות איזה התחלה כי שבתי הי' בק"ק סטופצי אשר לא הי' ביכולתם להיות עזרתה לי בדבר הזה כי מצער היא ולקבץ פערנומערנטין בחלה נפשי כי רובם ישא רוח להוצאות המקבצן ומאספן. עד כי לא ישאר כל מאומה במה להעזר ויהי כי ארכו לי שם השנים בסטופצי ערך ל"ב שנה (עד כי צר לי המקום לשבת שמה) הרים ה' מצבי וינשאני וינטליני לשבת על כסא ההוראות (לא בזכותי רק בזכות אבותי וזכות אדומו"ר הגאון החסיד חיים זללה"ה מוואלזין עמדה לי בזה) ונתקבלתי לשרת את פני הקהל הקודש להיות למ"ץ ומרא דאתרא בקהילת מינסק העליזה והמפוארה בעדי תורה וגדולה אשר גביריה גדולים ועצומים בתורה ויראה וחכמיה ורבניה האירו כל חדרי התורה אז אמרתי אני בלבי כי שן מאת ה' הייתה נסיבה כי עתה אוכל אי"ה להוציא פרי מחשבתי לאור וכאשר דימיתי כן הייתה בעז"ה כי ה' נתן חיני בעיני יושבי העיר הזאת ויט עלי חסד לפני הרבנים הג' הגבירים הרמים והנישאים ולפני בע"ב יח"ס דפ"ק וכולם התנדבו בלב שלם אלה בנדבות הגונות ואלה גם בהלוואות (זכרם להם אלוה לטובה) עד אשר עלתה בידי ת"ל לקרבה אל המלאכה לעשות אותה

ועתה חסדי ה' אזכיר תהילת ה' כעל כל אשר גמלני הן בימי עלומי (בהיות כבר חמיסר) אנכי בדרך נחני ה' בית אדמו"ר הגאון הנ"ל שמה קבעתי תלמודי בישיבתו הק' אשר משם יצאה תורה והוראה לכל סביבותינו שמה ינקתי משדי תבונתו ומזיו חכמתו אורו עיני ומאיתו קבלתי דרכי הפלפול והעיון הישר להבין ולהעמיק בש"ס ופוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא עד אשר סמך ידו עלי וירשיני להורות וגם דרכי הדרוש במאמרי חז"ל ובמקראות תנ"ך מאיתו הייתה לי זאת ויען כי בעוה"ר לא זכינו להנות מאורו ולהוציא לאור תשובותיו הרבים והעצומים אשר מרוב קהלות ישראל הריצו אליו שאלותיהם ולזאת מצאתי עצמי מחוייב להזכיר דבר א' משמו בפתח מחברתי למען יהא לו למזכרת עולם: והוא. הרמ"א באהע"ז סי' ד' סעי' י"ד בהגה"ה כ' וז"ל אשה שנתעברה סוף סיון וילדה תחילת כסלו אעפ"י שאין בניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן לומר שהייתה מעברת קודם לכן דהחדשים גורמים וה"ל בן ז' עכ"ל והוא מתשובת מוהר"י מינץ סי' ו' עיי"ש בתשובותיו שהאריך בזה ועיין בח"מ [ס"ק י"ב ובב"ש ס"ק י"ט] מה שהקשו ע"ז מש"ס פ"ק דר"ה [דף י"א א'] דקאמר שם גבי בשורת שרה אלא דקאי בחג וקאמר למועד דהיינו פסח אכתי בשיתא ירחא מי קא ילדא ולדברי מוהרי"מ שפיר הוי ז' חדשים מחג עד פסח וכן הקשו עליו מהא דאמרינן בכתובת [ל"ט א'] דאי אפשר שתלד בין נערות לבגרות משום דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ולדברי מוהרי"מ הא אפשר לילד בין נערות לבגרות עיי"ש מה שפלפלו בזה

והרב הגאון אדמו"ר זללה"ה הביא ראי' דלא כמוהר"י מינץ מהא דאמרינן בסנהדרין [ס"ט ע"ב] ודורות הראשונים מנלן דאוליד אלימא מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וכתיב ואליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור כי ה' אהבי וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתב ואבשלום ברח וילך גשירה ויהי שם שלש שנים וכתיב וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב ויהי מקץ מ' שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וכתיב ואחיתיפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הויא להו תלתין ותלת דל שבע דהוי שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד ממאי דלמה תרויייהו בתשע אוליד ובת שבע איליד בשית משים דאתתא בריא תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא עכ"ל הש"ס והשתא לפי דברי מוהר"י מינן קשה טובא דמאי קאמר הש"ס תדע דהא הוי לה יולד מעיקרא הא שפיר משכחת לה דילדה גם את היולד דמעיקרא ג"כ בהיותה בת תמניא והיינו דאחיתופל שלמו לו שמנה שנים בתחילת ניסן ואז נתעברה אשתו וילדה את אליעם בתחילת תשרי ואחרי כלות משך שמונה שנים לאליעם בתחילת תשרי נתעברה אשתו בתשרי וילדה את בת שבע בתחילת ניסן וכאשר שלמו שמונה שנים לב"ש בתחילת ניסן נמצא כי הי' אחיתופל בעת ההיא בן כ"ה שנים ואכתי פש לן שנה אחת לתשלום כ"ו שנים דאמרן בש"ס ובשנה הזאת ילדה את שתיהן גם את הילד ואת שלמה והיינו דנתעברה מהילד בסוף ניסן וילדתו בתחילת תשרי ואחרי שעברו ימי טומאתה נתעברה שנית סוף תשרי וילדה את שלמה בתחילת ניסן ואז נשלמו לו כ"ו שנים לאחיתופל וא"כ מאי תדע דקאמר אלא ע"כ דלא כמהרי"מ רק דבעינן ששה חדשים שלימים ומקצת מן החודש השביעי ולכך שפיר אתיא הא דאמר תדע

מיהו יש לדחות זה דבמ"ק [ט"ו ב'] ילפינן גבי אבל מהא דכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא