בית דוד (דרשות) נח

[פ"ו. ב'] אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך כו'. עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול. איני והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חי' יחי'. לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה וכוונתם מבוארת לפי דברינו. כי התשובה הנאמרת המה הסיגופים והצער שסובל תמור אשר התענג עצמו בעשיית העבירה ולזאת אם מפאת עצמו ורצונו קיבל עליו היסורין זהו הנקרא תשובה מאהבה. כי בזה הוא זוכה לזכך קלסתר פניו עד ישיג זיו הזוהר הצלם האלקיי. ולכך נעשו לו כזכיות אולם אם מפאת עצמו לא נתן אל לבו לשוב אל ד' רק כי ד' חפץ דכאו החלי. וע"ד מה שאמר הכתוב תשוב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ומחמת היסורין אשר חילה ד' בו נתן אל לבו להתחרט על עונו הנה האף אומנם כי גוף החרטה תועיל לו להסיר המחיצה של ברזל. עכ"ז עודנו הלכלוך עומד. יען כי היסורים הללו אינם מועילים לו לזכך קלסתר פניו אחרי כי לא קיבלם מאהבת נפשו ורצונו. כי גם זה הוא רב חסד לפניו שמקבל את עצם התשובה. אף כי לא התעורר מעצמו ע"ז. אבל וודאי כי לא יועילו היסורים להעביר חלאת זוהמתו מעל פניו. וזהו אמרם כי ע"י תשובה מיראה נעשו כשגגות. כי ע"י השוגג ישיג ליכלוך התואר המסתעף מהמעשה. והוא מבואר

וזהו דבר הכתוב ישעי' [נ"ט א']. הן לא קצרה יד ד' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע. כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע. ירצה כי המחשבה מתוארת בתואר עון. והמעשה בתואר חטאת. כמו שידענו שהמזיד מתואר בתואר עון והשוגג בתואר חטאת. יען כי המזיד הוא נעשה במחשבה ובכוונת הלב. ועל שם המחשבה נקרא עון. והשוגג על כי אינו נעשה רק בכליו החומריים. לכך מתואר בתואר חטאת. ולזאת גם במעשה המזיד עצמו הנה עצם המעשה נחלקת לשתי אלה הפנים. כי המחשבה מתוארת בתואר עון. והמעשה בתואר חטאת. ויען כי מפעולת המחשבה נמשכת המחיצה של ברזל המפסקת לזאת יתואר הקב"ה כביכול בקוצר יד. כי לא תשיג יד גבורתו אלינו להושיענו. לסיבת המסך המבדיל אשר בינינו לבינו. אולם מפאת פעולת המעשה הגורם לליכלוך תואר פנינו. עד כי לא ישקיף עלינו לנוכח לזה מתואר כביכול בתואר הסתרת הפנים. והכוונה כי גם אותה המעט מן ההשגחה הנוהגת דרך המחיצה המפסקת. והוא באמצעיית מעשה הצדיקים שבכל דור ודור שגורמים לעשות איזה חלונות וסדקים במחיצה ההוא אשר על ידיהן משתלשלת ההשגחה [כי אילולי זאת ח"ו כבר אבדנו בעונינו] וע"ד מה שאמר הכתוב הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. והוא מבואר. גם זאת ההנהגה אינה לנוכח אפס כי תהי' ע"י הסתרת הפנים ע"י אמצעית האומות וכדומה. כי יתן בלבם לטוב לנו או כי ישפיע עליהם מהטוב בשפע רב כ"כ עד כי ברבות השפע יגיע גם אילינו מן התמצית. ולסיבת הסתרת הפנים יתואר כביכול בכבידת האוזן. כאשר הוא מבואר ונודע בחוש. כי השקפת המביטים זה מול זה לנוכח תטיב את כח החוש השמע. להבין ביותר כוונת המדבר ע"י תנואותיו ורמיזת עיניו וקריצות שפתיו וכדומה. וזהו אומרו. הן לא קצרה יד ד' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע. הרצון מה שנידמה לנו כאילו כביכול לא תשיג יד גבורתו להושיעינו המכונה בקצרת היד. וגם מה שנדמה לנו. כאילו אינו שומע לקול זעקתינו. המכונה בכבידות האוזן כביכול. ע"ז אמר הנביא. ידוע תדע כי מצדו יתעלה. בלי ספק כי לא קצרה ידו מלהושיע. ולא כבדה אזנו משמוע. אפס כי הסיבה לזה. כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. ירצה כי ע"י העונות הנמשכים מפעולת המחשבה. נעשה מסך מבדיל והיא המחיצה של ברזל. אשר עי"ז הרי הוא כאילו קצרה ידו כביכול וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע. ירצה כי ע"י החטאים אשר הם מפעולות כלי המעשה החומריים משחת מאיש מראינו. עד כי לא יוכל להשקיף עלינו לנוכח ולזה הוא כאילו לא ישמע כ"כ לקול זעקתינו. והוא מכוון ומתאים לדברינו

והוא עצמו דבר הכתוב [וילך] ויאמר ד' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ כו' ועזבני והפר את בריתי וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים. וכבר התעוררו ע"ז כל גדולי חקרי לב אבירי המפרשים. מדוע יהי' ככה כי אחרי יתוודו על עונם. עכ"ז יסתיר פניו מהם. הלא אין לך דבר עומד בפני התשובה. ולא עוד אלא שבאת מליצת ההסתר בלשון כפול להורות כי יסתיר פניו מהם בכפליים. מכפי מה שהי' מאז בטרם התוודו על עונם. וזה בלי ספק. כי אינו מקובל על הדעת כי אם לא יועיל על כל פנים לא יזיק. אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי ממחשבת העון נעשה מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינינו לבין אלוקינו אולם בהסיר המחיצה של ברזל ע"י תשובה מיראה אשר מפעולתה היא להיות זדונות כשגגות. א"כ עדיין נשארנו בליכלוך הפנים והשחתת התואר המסתעף מהמעשה החומריית. ואז ישוב ד' לשכון בקרבנו. כענין שאמר הכתוב אני ד' השוכן אתם בתוך טומאותם. אמנם כי לבעבור עודם לא נטהרו מהשחתת התואר וליכלוכו בקיא צואת חלאת המעשה לזאת לא ישקיף עלינו לנוכח. רק כי תהי' ישועתו אילינו ע"י אמצעיית שרי האומות. ומעוטף. בשמלת הטבע. ומהמבואר כי לזה צריך הסתרה כפולה ומכופלת. כי הן אמנם בטרם עשיתם שום תשובה בהיות המחיצה של ברזל על מכונה. ואמיתת השגחתו לא היתה משתלשלת אילינו: רק דרך החלונות והחרכים כפי אשר קדמו אמרינו. הנה אז בנקל בהסתרה מועטת נמנעת ההשגחה לנוכח לסיבת עוצם המרחק אשר בינו וביניהם. אולם בהסיר המחיצה המבדלת וישוב לשכון בקרבינו. ככתוב אני ד' השוכן אתם בתוך טומאותם. ועכ"ז יצטרך להסתיר פניו ממנו לסיבת השחתת תוארינו מהמבואר כי אז מהצורך להסתרה יתירה כפולה ומכופלת שישכון בקרבינו. ועכ"ז לא ישקיף עלינו לנוכח והן המה דברי הכתובים והוראתם. כי בראשונה בטרם התוודו על עונם בעוד חטאם בשלימות במחשבה ובמעשה אמר ועזבתים והסתרתי פני מהם. כי מליצת ועזבתים הוא כינוי אל המחיצה המבדלת. עד כי לא תשיג כביכול יד גבורתו להושיע ולזה יכונה בשם עזיבה שיעזבם מכל וכל ויסלק שכינתו מלשכון בקרבנו. ומליצת והסתרתי פני מהם הוא מבואר. כי לא ישקיף עליהם אף דרך החלונות והחרכים בהשקפה לנוכח. לסיבת השחתת התואר. הנמשך מפאת המעשה. אמנם אחר שמצאוהו צרות רבות ורעות וישובו להתודות מתוך היראה אשר מפעולתה הוא להסיר המחיצה של ברזל הנמשך מפאת המחשבה וישוב שכינתו לשכון בקרבינו. אבל לבעבור כי עדיין נשארו בהשחתת התואר הנמשך מפאת המעשה. עד כי לא יוכל להביט נוכח פנים. וכבר קדמו אמרינו. כי לזה מהצורך להסתרה יתירה כפולה ומכופלת לזה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה הכוונה כי יסתיר פניו מהם על המעשה אשר עודם לא ניתקן. ומה מאוד יבוא על נכון לפי דברינו מליצת כי פנה אל אלקים אחרים ולא אמר כי עבד או כי זנה כאשר אמר ראשית לו וזנה אחרי אלוקי נכר הארץ. אמנם הכוונה על פנייתו להם בכלי המעשה החומריים. והוא מכוון ונפלא לפי דברינו

וככה לעומת זה במעשי המצות. הנה הפעולה הנמשכת מהן נחלקות ג"כ לשתי פנים. כי מפאת טוהר לבו וזכות מחשבתו בעת עשיית המצות. הנה ישיג קרבת אלקים. והדביקות בו ע"ד מה שאמר הכתוב ואתם הדבקים בד' אלקיכם. ולדבקה בו. ועי"ז יושפע עליו שפע נבואה