בית דוד (דרשות) נו

העיר. ואמרו שם עוד ואר"א מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפילה שנאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפילתי והוא כי ע"י עליית החיצונים דרך עלי' בהשפילו להם מצב רגלי הסולם עד כי מצאו מקום להשריץ שם גיעולם וצחנתם זהו עצם ענין המחיצה ההיא כי הן המה החוצצים ומבדילים בינינו לבין אלוקינו. ככתוב [ישעי' נ"ח] הן לא קצרה יד ד' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע כי עונותיכם הי' מבדילין ביניכם לבין אלוקיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע. [ופרטי ניתוח מאמר הכתוב יתבאר לקמן אי"ה] והדברים ארוכים ורחבים לא יכילם הגוויל והנייר ודי בזה לכל משכיל ונבון מדעתו ישמע חכם ויוסיף לקח

ומעתה נתבאר לנו ענין איכות זה הפלס ומעשיהן כי משקל העונות והזכיות המה נשקלים ע"י הנפש האנושיי בעצמה לראות מי מהם יגבר עליו בכחו אם כח הזכיות במשיכתן למעלה. ואם בהיפוך ח"ו כח העונות בהורידן למטה. והנה במשקל כזה הדבר מבואר כי כאשר ישים ידו תחת העונות. להגביהן ולנשאן לבלתי יפעלו בכל כחם במשיכתן למטה. בלי ספק כי אז ירוממו וינשאו ויתגברו כח הזכיות לרומם את הנפש האנושיי ולהעלותה למעלה ראש אל מקום מקור משכן הרוחניים האלקיים. ולהשיבה אל מקורה אשר חוצבה משם

והנה בטרם נבוא לביאורי הסוגיות דר"ה ודערכין עוד נשאר לנו חקירה אחת וזה תוארה. דבר מחויב ומושכל אל הדעת בהשקפה ראשונה. כי שנים אוחזים בטלית זה אומר כולה שלי ומושכו איליו. וזה אומר כולה שלי ומושכו איליו. הנה התגברות האחד אל האחד יהי' באחד משתי הפנים. אם מפאת יתרון גבורתו על זולתו. ואם מפאת יתרון אחיזתו בטלית ההוא אשר המה מתעצמים עליו כי ליתרון אחיזתו בו אף כי ידמו וישתוו זל"ז בכח וגבורה עכ"ז יכול לנתק מיד רעהו המתעצם עמו יען כי איננו אוחז רק בקציהו

וככה לעומת זה בהתעצמות הזכיות והעונות אשר בנפש האנושיי. אשר זה מושכתו לכה וזה מושכו לכה. הנה התגברות הזכיות על העונות יהי' ג"כ באחד משתי אלה הפנים. אם מפאת ריבויים כי אז יגברו על העונות בכת למשוך את נפש האדם אליהם בגבורה. ואם מפאת כי העונות אין להם כ"כ אחיזה והסתבכות בכל חלקי נפשו רו"נ של האדם. כי עיקר אחיזתם אינו רק בנפש וגם בנפש עצמו לא תתפשט בכל חלקיו רק בתשעת חלקי'. אולם החלק העשירי יהי' קודש לד'. לא ימאס ולא יגעל כ"כ בגיעולי חלאת העונות והפשעים. ולא יעלה עלי' הכורת ח"ו הכל כמבואר בארוכה בספר נפש החיים לאדמו"ר הגאון החסיד זללה"ה בשער הראשון בפרק י"ח וי"ט מספרו כי תדרשנו משם ומצאת. וכמו כן ענין הפגם הנעשה למעלה מסיבת העונות כפי אשר הקדמנו. ג"כ אין כל המקומות שוין בזה. כי יש מקומות אשר אינו מגיע אליהם הפגם כלל בסוד מקום המשומר ממגע זרים. וגם במקומות אשר יגיע הפגם וקילקול ח"ו. עכ"ז אין איכות הקילקול והפגם שוה בכולם. כי יש מהם אשר הפגם מגיע אליהם בעצמם. ויש מהם אשר בעצמם אינם נפגמים. רק כי נעשה עליהם כעין מסך מבדיל למנוע אורם והשפעתם מאתנו והוא ענין המחיצה של ברזל שהזכרנו. וע"ד מה שאמר הכתוב קול קורא במדבר פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו. והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה. ונגלה כבוד ד' כו'. וכוונת פשטות מליצת הכתוב מבוארת כי במדבר אין הדרך מקולקל בעצמותו להרים ולגאיות. אפס כי נתגבב והושלך עליו מלמעלה אבני נגף וצור מכשול. ולזאת אין מהצורך רק לפנות הדרך ממוקשי המכשולות. אשר הונף ואשר הורם עליו מלמעלה ומאיליו יהי' מתוקן יען כי בעצמותו אין בו שום פגם ומקום נזק. וזהו אומרו פנו דרך ד' והוא מבואר. אמנם בערבה הנה הדרך מקולקל בעצמותו במעלות ומורדות להרים ולגאיות ולזה צריך להיישירו בעצמותו. וזה אמרו יישרו בערבה מסילה לאלוקינו. כל גיא ינשא כו'. והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה ואז יהי' נגלה כבוד ד'. ותוכן כוונת הכתוב בפנימיותו הוא לפי המבואר בדברי המחברים כי העולם הלזה השפל הוא נבנה למחלקותיו תאיו. גינזכיו. ואולמיו. על ציור העולם העליון הרוחניי. [וכבר דברנו מזה קצת בדרוש הלומד מחבירו] ואת זאת ידענו מהוראת הכתובים כי המדבר הוא מכוון נגד מקום יותר נעלה ויותר גבוה מערבה והעד הנאמן ע"ז. מה שאמר הכתוב [ישעי' נ"א ג'] כי ניחם ד' ציון ניחם כל חרבותי' וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד'. ועדן הוא גדול מגן כדאמרינן בברכות [ל"ד ב'] ובסנהדרין [צ"ט ב'] מאי עין לא ראתה אלקים זולתך אמר ריב"ל זה יין המשומר בענבי' מששת ימי בראשית ר' שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל ברי' שמא תאמר אדם הראשון היכן הי' בגן ושמא תאמר הוא גן הוא עדן ת"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד וענין פלוגתתם מבואר לפי דברינו כי מר סבר דזהו יין המשומר בענבי' שהכוונה שהוא משומר ממגע זרים. ואינו שולט בו פגם כלל. ומר סבר שהיא העדן אשר שולט בו הפגם. רק שאינו בעצמותו ח"ו. רק כי נעשה עליו כעין מסך מבדיל מלמעלה. ובמדרש רבה [פרשה ט"ו] אפליגו בזה ר' יהודה ור' יוסי ר' יהודה אומר גן גדול מעדן שנאמר ויקניאוהו כל עצי עדן אשר בגן ואומר בעדן גן אלקים היית ר' יוסי אומר עדן גדול מגן שנאמר ויטע אלקים גן בעדן והא דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן על דעתי' דר' יוסי מתמצית בית כור תרקב שותה [וכן הוא הגי' האמיתית ועיין ביפ"ת] על דעתי' דר' יהודה כפיגה שהיא נתונה בגינה ומשקה את כל הגינה. והא ר' יהודה יש לו ב' מקראות. ור' יוסי אין לו אלא מקרא אחד. אמר ר' חנן בציפורי האיר הקב"ה עיניו של ר' יוסי ומצא לו מקרא אחד מכריע על גביו ואיזה זה. וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד' ע"כ דברי המדרש. הנה דמסקנת המדרש ג"כ כר' יוסי וכסתמא דש"ס דילן [ופרטי ביאור המדרש אכמ"ל ויתבאר במק"א] והביאו לראי' מכרעת מהא דוישם מדברה כעדן והוא כדברינו. וכן הוא בישעי' נ"ו ו']. כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה. הנה כי שם את המדבר אל מקור נוזלים ואת הערבה לנחלים הנזחלים מן המקור. וכן הוא שם בראשית הפרשה. ישושם מדבר וציה ותגל ערבה. ומהידוע כי תואר ששון הוא נעלה על תואר גילה [כמבואר אצלי בדרוש דהגדה דמס' סוכה במאמר אמר לי' ששון לשמחה] ובמס' תענית [י' א'] אריב"ל כל העולם מתמצית גן עדן הוא שותה. שנאמר ונהר יוצא מעדן כו'. תנא מתמצית בית כור שותה תרקב. ת"ר ארץ מצרים א' מס' בכוש. וכו' וגן אחד מס' בעדן. [ובזה נדחה מה שרצה בספר נזה"ק לפרש טעם פלוגתן דריב"ל ורשב"ל דלעיל דריב"ל סבר כר' יהודה דגן גדול מעדן ולכך הוכרח לפרש קרא דעין לא ראתה על יין המשומר ואשתמיטתי' סוגיא דמס' תעני' דמייתי עלה דריב"ל הך ברייתא דמתמצי' בית כור תרקב שותה והא דמן אחד מס' בעדן שהוא כדברי ר' יוסי. וטעם אמיתת פלוגתתן כבר נתבאר לעיל בדברינו] ולזאת המדבר אשר הוא מכוון כנגד העדן אין הפגם והקלקול שולט בעצמותו ולכך לא נאמר בו רק פנו רך דרך ד'. ובערבה שהוא במדריגה למטה הימנו שולט בו הפגם בעצמותו והבן בדברים האלה כי נפלאים הם

המורם מדברינו אלה היות כי העונות אין להם כ"כ אחיזה לעלות ולהסתבך בכל חלקי נפשו רוחו ונשמתו של האדם. וגם למעלה אין להם התפשטות כ"כ כ"א בשיעור מוגבל. אולם הזכיות הנה הנם מתפשטים למעלה בשיעור רב ועצום. עד אין סוף ואין חקר. וכמו כן הם מתפשטים ומתעצמים בכל חלקי נפשו רוחו ונשמתו של האדם. ולזאת גם אם ישתוו בשיעורם זה לעומת זה. עכ"ז יגברו כח הזכיות על העונות מפאת רוב אחיזתן והתעצמותן בכל נפשותיו ואולם הדבר מבואר כי גם זה הוא