בית דוד (דרשות) נד

בית דוד

דרוש ד' לפרשת שלח

במדרש במדבר פ' ט"ז ויאמר ה' א משה. עד אנה ינאצוני העם הזה. אמר הקב"ה ב' צווחות צווחתי מפניכם סופכם לצווח ד' בשעבוד מלכיות. עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני. עד אנה אשית עצות בנפשי. עד אנה ירום אויבי עלי. צווחתי עד מתי לעדה הרעה הזאת. סופכם לצווח. ונפשי נבהלה מאוד. ואתה ה' עד מתי: אם פלס ומאזני משפט ביד ד'. לשקול מעשה אנוש ותחבולותיו. הטובים והרעים. ולעמוד על אמיתת הכרעתם. עד כי לפיהו ישיב גמולו להטותו לזכות או לחובה ח"ו. חוייב לנו לחקור ולעמוד על אמיתת המשקל ההוא. לדעת טיבו ותכונתו. מהותו ואיכותו כי ממנו תוצאות חיים

הקודם הוא גלוי ומבואר מאוד במאמרי חז"ל ואסמכוהו אקראי. ענין אמיתת מציאת זה המשקל ופעולתו. כאמרם ז"ל [ר"ה י"ז] בה"א ורב חסד מטה כלפי חסד. היכי עביד ר' אלעזר אומר כובשו שנאמר ישוב ירחמנו. יכבוש עונותינו. ר"י בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע. ובערכין [ח' ע"ב] אהך קרא דצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. אמרו שם פשטי' דהאי קרא במאי כתיב אמר רב יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל. מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה. רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה. במאי קמפלגי בדר"א וריב"ח רבה כר"א ורב יהודה כריב"ח ע"כ. הנה נתבאר לנו מפשטות דבריהם אלה. אמיתת זה הפלס ומציאותו

אמנם איכות זה המשקל ומשפטו ומעשהו ואיככה ישקלו בו העונות והזכיות. יתבאר לנו בעז"ה כאשר נתבונן בעומק תעלומות כוונת חז"ל ובפירושן באותן המאמרים עצמן שזכרנו. והנה לפי המבואר מפירש"י ומדברי כל המפרשים אשר הגיעו אלינו דבריהם הנה איכות זה הפלס ומעשיהו הוא ככל המון מאוזני סוחרי צרי גלעד. ורוכלי ארץ אשר שתי הכפות תלוים על שתי קצות הקנה הקשור בנקודת אמצעיתו ממש אל החוט הנאחז ומסובך בשמי קורה או ביד השוקל. עד כי ירומו הכפות מעל הארץ בשיעור שוה כזה כן זה. אשר בחינת המשקל בהן כאשר נרצה לדעת בשני דברים נראים למתדמים. איזה מהן שוקל יותר על זולתו. הוא להשימם על אלה שתי הכפות והי' הכף אשר תכרע ותרד למטה. ותעלה את שלעומתה למעלה. ותהי לאות על הדבר הנתון עלי'. כי יש בו יותר מהכבידות על שבזולתו. ואם ישתוו במשקלם. הנה ישארו הכפות על תכונת עמדם והשתוותם כאשר הי' בטרם הנתן עליהם הדברים הנשקלים וכאשר יקרה הענין שישתוו במשקלם. ועכ"ז יחפוץ השוקל שתכריע הכף האחת על זולתה [לאיזה סיבה וכוונה ידוע לו] הנה לא ימלט משלושה פנים. א. או לקחת מאומה מהכף שכנגדה בכדי להמעיט כובד משקלה. ב. או להניח ידו על הכף שרוצה להכריעה. ג. או כי יניח ידו תחת הכף שלעומתה ולהגביהה קצת. כי יען כי שתי הכפות עומדות על שיעור ההשתוות אז בנקל בהנחת היד עלי' או תחתי' תכריע האחת אל האחת

וככה לעומת זה גם הפלס ומאוזני המשפט אשר ביד ה'. הוא ג"כ על זה האופן. כי ישים את עוונות בני האדם לכל פשעיהם באחת מהכפות. ומספר זכיותיו בשני' לעומתה וכאשר ישתוו במשקלם אזי רב חסד מטה כלפי חסד. אך על איזה אופן מפרושי אופני ההכרעות המדוברות. יהי' אופן הכרעתם. בזה הוא דפליגי ר"א וריב"ח. לפי פרש"י. רק דנתחלף בפירושו במסכת ערכין ממס' ר"ה. דאילו במס' ר"ה פירש דפירושא דכובש הוא שמניח ידו על הזכיות [והוא כאופן הב' שכתבנו] ואילו בערכין פירש שהוא כובש את העונות ומסתירן תחת מחילת כסא הכבוד. בכדי שיכריעו הזכיות. [והוא באופן הא' שזכרנו] והוצרך לשנות פירושו בערכין ממה שפירש הוא עצמו בר"ה. משום דאילו לפירושו בר"ה. לא יתיישב. הא דאמר שם בערכין רבה כר"א ועיין רש"א בח"א שם בערכין. ובפירושא דנושא הושוו פירושו בערכין ובר"ה. היינו שמניח ידו תחת כף העונות ומגביהן [והוא כאופן הג' שכתבנו] ועד"ז דרכו גם יתר כל המפרשים אשר הגיעו אלינו דבריהם

והנה מהמבואר כמה רב מהדוחק יש בפירושו זה אם לפי מה שפי' במס' ר"ה. ואם לפי מה שפי' בערכין כי לפי פירושו במס' יש לדקדק. א. כי לדבריו נמצא דכובש קאי על כף הזכיות. ובקרא דמביא לראי' יכבוש עונותינו כתיב דמשמע דאת כף העונות הוא כובש וכמו דמתפרש לאידך מ"ד דיליף מנושא עון דהכוונה דמגביה את כף העונות. כמו כן אית לן לפרושי בקרא דכובש עונותינו דאת כף העונות הוא כובש וזהו נגד המכוון. ב. ועוד דלפי"ז לא יתיישב סוגיא דערכין. עד שמחמת זה הוכרח רש"י עצמו לשנות שם פירושו בענין אחר. וכמש"כ בשם רש"א. ולפי פירושו בערכין ג"כ יש להבין. א. דלישנא דכובש [מבלי השקיף אל הך קרא דיכבוש עונותינו דיליף מני'] וודאי משמע טפי כפירושו במס' ר"ה. והוא ע"ד מה שמצאנו בדחז"ל. הכובש כבשים. הכובש ירק וכדומה אשר הכוונה בזה מבוארת. שמכביד על הדבר הניכבש שלא יציף למעלה מהמים. ב. ועוד דמה שפירש דנוטל העונות ומסתירם אינו כובש דהלא זהו דעת שלישית שם במס' ר"ה דעל הך פלוגתא דר"א וריב"ח