בית דוד (דרשות) נב

בהיפוך האמת וככה גם בענין התאווה. הנה הראו עצמם כאלו הם מתאוים אשר לפי האמת אינו כן כי תואנה הם מבקשים כאמור. ולזה נאמר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע. הכוונה כי לפני ה' הבוחן לבות ויודע תעלומות לב. לפניו נגלה עוצם כפירתם. ולזאת חרה אפו מאוד אמנם משרע"ה חשב למשפט. היות חטאם רק התאוה לבדה לא זולת. ולזה לא חרה כ"כ. רק כי היה רע בעיניו הדבר. יען כי הוא שורש פורה ראש ולענה. לכל חטאת ומרי. כמבואר בהצעה

והנה משה רבינו ע"ה לא הסכים לזה שימלא משאלותם בענין תאוות הבשר משתי פנים האחד הנוגע לו מפאת עצמותו והשני מפאת הנוגע לכלליות העם כאשר יבא עוד. והנה ראשונה החל בדבר הנוגע לו מפאת עצמותו. יהוא יען כי כבר קדמו אמרינו בהצעות גודל מעלת נבואת משרע"ה. וכי הי' זה מפאת עוצם הזדככות חומרו. ולזאת הושפע המן ע"י ובאמצעותו אשר הוא ג"כ מזין רוחני נערך בערכו. והנה עתה כאשר שאלו בשר גשמיי מתייחס ומתדמה בערכם. לזאת הי' נמנע הדבר שיושפע הבשר הגשמי ע"י ובאמצעיתו. אם לא כאשר יתגשם חומרו בעצמותו. ולזאת הי' קשה עליו הדבר לרדת ממדריגתו. וזהו אמרו למה הרעות לעבדך כו'. האנוכי הריתי את כל העם הזה. אם אנכי ילדתיהו. הכוונה כי לו הי' לו עם העם קשר גופני כקשר האבות עם הבנים. הי' יכול להשפיע אליהם לפי ערכם. כאשר אנו זוכרים זכות אבות בצרתה לנו. וע"ז נאמר וישמע שהים את נאקתם. ויזכור אלהים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. הכוונה כי מפאת עצמותם יען כי רחקו מעל ה'. נאמר וירא אלהים את בני ישראל. כי הראי' הוא מרחוק. ומפאת האבות הקדושים אשר המה קשורים ומתאחדים בעצמותו ית'. נאמר וידע שהים. כי כי תואר הידיעה היא כינוי אל ההרגשה. כי בצרתם לו צר. והרצון. כי הגם כי מפאת עצמותם רחקו מעל ה'. עכ"ז ירגיש ה' בצרתה להם מפאת כי האבות המה קשורים בה'. והבנים יש להם עם האבות קשר גופני. (כמבואר באורך בדרוש לז' של פסח) ולזה אמר משרע"ה. האנכי הריתי את כל העם הזה. אם אנוכי ילדתיהו. כי לו הי' הוא ההורם ומולידם. הי' לו עמהם קשר גופני והי' יכול להשפיע להם באמצעתו בשר גשמי לפי ערכם. הגם כי אינו לפי ערכו ומעלתו. אולם עתה כאשר אין לו עמהם קשר גופני. ולזה היטיב אשר דיבר מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כו'. כי נמנע היא בערכו. ובזולת צינור מוכן לקבל שפע. נמנע שישפיע ה' מטובו כאשר ביארנו בהצעה ב' כי לא ישפיע ה' מטובי לכל העולם כולו כי אם באמצעיות צדיק יסוד עולם. אשר הוא צינור מוכן לקבל השפע על ידו וא"כ לא ימלט שאצטרך להתלבש בלבוש חומריי. עד כי יהי' מוכן להיות צינור להרקת שפע בשר גשמיי. וזהו אשר חרה למשה עד מות. יען כי לא רצה לרדת ממעלתו. ולהשפיל יקרת מעלתו ונבואתו. וזהו אומרו. ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. ואל אראה ברעתי ירצה כי מהידוע. כי הצדיק יסוד עולם. המוכן להיות צינור להרקת השפע ולהשפיע משפעתו. אשר חנן שהים אותו על זולתו הנה הגם כי מול בני דורו הוא המשפיע עכ"ז מול הבורא יתברך הנה הוא מקבל השפע מידו להריק על בני דורו. ולזאת יתואר מול הבורא ית' בתואר נקבה. המוכנת לקבל השפע. ולזה אמר אל ה'. ואם ככה את עושה לי. תעשיני בתואר נקבה. להיות מוכן לקבלת השפע גסה כזאת. ומה נעמו אמרי חז"ל. שאמרו תשש כוחו של משה כנקבה. אשר התעוררנו ע"ז בספיקות. כי תואר את המורה על תואר הנקבה. הוא מוסב על הקב"ה לפי פשטי' דקרא. ילפי המדובר יבא על נכון. כי מוסב באמת על משה רבינו ע"ה. כי אמר אל ה'. ואם ככה את עושה לי הרצון. שתעשה אותי לבחינת נקבה. לקבל שפע גסה כזאת מוטב שתהרגני נא הרוג. ואל אראה ברעתי. כי לרעה גדולה תחשב לו השפלת מדריגתו ומעוט מעלת נבואתו אשר תתמעט מעתה בהכרח להתגשמות חומרו. אשר יוכרח להתגשם וכפי המבואר בהצעות. א'. ב'. ומה יקרו דברי חז"ל שדרשו ממלת הרוג המיותרת בין כך וב"כ הרוג אני מוטב אמות זכאי ואל אמות חייב. הכוונ' להם באל' להיו' מהידוע כי ההעדר הכרוך בעקבות כל חי מדבר. הנה הוא בא מפאת התגשמות החומר. כי לא תיכון חברת החומר הגשמי עם חברת הנשמה האלהית לעולמי עד כמשפט כל מורכב מדברי' הפכיים רחוקי הקצוות להתפרד באחריתו. ולזאת בטרם חטא אדם הראשון. אשר הי' חומרו זך ונעלה לא הי' מעותד אל ההעדר. ואחרי אשר נתגשם חומרו נגזר עליו ההעדר. ולזה משה רבינו ע"ה. אשר הי' חומרו זך ונעלה כאשר אדם בטרם החטא כמבואר בהצעה א'. לא הי' מעותד אל ההעדר ועתיד כאשר יהי' מוכרח להתגשם להיות מוכן להרקת שפע הבשר הגשמיי בהכרח כי יהי' מעותד אל ההעדר וזהו כוונת חז"ל באמרם. בין כך ובין כך הרוג אני. ומבואר הוא לפי דברינו אלה ולכוונה זו אמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כו' ואצלתי מן הרוח כו' ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר. כי בזה השיב לו על שאלתו כי לא יצטרך להתגשם עבור שפע הבשר. כי לא תהי' השפע באמצעותו לבדו כי אם באמעציות שבעים איש הזקנים אשר יאצל עליהם מן הרוח אשר עליו עד כי יתקשרו בה'. הגם כי לא נעלה חומרם כחומרו של משה ולזאת יכונו להיותם צנור להרקת שפע הבשר הגשמיי וממנו ומהם יצא הדבר לאור וזהו ולא תשא אתה לבדך. והוא מבואר. ובזוה"ק מבואר כל אלה וזה לשון הזוהר ת"ח משה אתאחיד והוה סליק במה דלא אתאחיד נביאה אחרא דהא אחיד צדקה הוי ובשעתא דאמר קוב"ה למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים חדי משה ואמר וודאי ההיא שלימו בי אשתכח דהא אגבי אשתכח מן לישראל כיון דחמא דהדרא לנחתא לדרגא אחרא ושאלו בשר ואמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל אמר אי הכי הוא. הא דרגא דילי פגום דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא הא אנא פגימא אהרן פגום כו' אמר ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג דחשיבא נוקבא במיכלי' דיליה ואנא נחית מן שמי' דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא. ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא וע"ד אמר ואל אראה ברעתי. וודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש אתר שאול אתר דמותא לא תיבעי אתר דלא תהא פגים בדרגא דילך וע"ד כתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך דכולהו אינון דתמן אתאחדו בסיהרא בעי שמשא לאנהרא לה. וע"ד ושמתי עליהם בגין לאנהרא מן שמשא בנהורא דסיהרא [ס"א בגין האי מיכלא דאלא] אתיא על ידה דמשה בגין דלא יתפגם זכאה חולקי' דמשה דקוב"ה בעי ביקרי' עלי' כתוב ישמח אביך ואמך כו'. ישמח אביך דא קוב"ה. ואמך דא כנסת ישראל ותגל יולדתך דא אימא דמשה דלתתא קוב"ה רחים לי' יתיר מכל נביאי עלמא בלא מיצעי כלל כמה דכתיב פה אל פה אדבר בו והא אוקימנא בכמה אתר ע"כ

ואם שכל דבריו סתומים וחתומים באלף עיזקאן. והמה. מובנים ליודעי חן לחכמים הבאים בסוד ה' פנימה עכ"ז. הרואה יראה כי בכלל דבריו דברינו והנה בזה נתקן הענין הראשון הנוגע אל משה מפאת עצמותו אמנם בכל זה לא הסכים משה שיותן להם הבשר מפאת הנוגע להם לכלליית בני ישראל. והוא. יען כי חשב למשפט כי עודם המה על שלימותם בחלקי נפשותם. רק כי החלה רעת התאוה לצמוח בנפשם הצומחת ויותר אין כי התאוה הראשונה נעלמה מאתו כי לא היתה תאוותם גלוי' החוצה. ולא נכנסה רק באזני ה' כאשר הקדמנו. וחשב כי התאוה הזאת הראשית להם ועודנו לא נתקלקלו יותר חלקי נפשותם. ולזאת מהנכון למנוע תאוותם מהם לבל ישקעו בפחיתות חמדת המותרות אשר הוא שורש ראש ולענה לכל חטאת ומרי כי זה הוא הדרך הנכון להדרכת הבני' בראשיתם למנוע תאוותם מהם כמבואר בהצעה ד'. אמנם כל זה הוא לפי דעת משרע"ה. אולם ה' היודע