בית דוד (דרשות) מז

שמה צדקו דברי הכתיב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד'. יען כי לא נגלה תלונתם רק לה' לבדו. היודע תעלומות לב. אולם פה מלאו לומר כן. וראו כל בשר יחדיו עוצם תאוותם המגונה

יא גם אומרו לא יום א' ולא ה' ימים כו'. עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים. המה דברים משוללי הבנה כי מדוע עזב פה שאלת הבשר. ואמר יען כי מאסתם כו' ותבכו לפניו כו'. למה זה יצאנו ממצרים. ויותר הי' צודק אומרו ותבכו לפניו לאמר מי יאכילנו בשר כי זה היו תלונתם בעצם וראשונה גם מדוע נמשך הדבר חודש ימים ולא לכולם בשוה רק קצתם מתו מיד וקצתם האריכו ימים ודרשת חז"ל ידוע. אך לפי הפשט צריך ישוב. כי לא נזכר בכתוב שום התחלקות בענין החטא. עד כי יתחלקו בענין העונש. גם מאמר והי' לכם לזרא הוא קשי ההיתוך הקישור. כי מה הזרות בו ויותר הי' נכון אומרו ותהי לכם למות ולמשכלת. עוד יש להתבונן במאמר ואכלתם כי הוא אך למותר

יב יש להעמיק שאלה בדברי משה באמרו אל ה' הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם כי הוא מאמר סתום וחתום. וכבר התעוררו ע"ז המפרשים והמדרשות כולם. ובדבריהם נתבונן אי"ה

יג יש להסתפק בדבר ה' למשה עתה תראה היקרך דברי אם לא כי נראה מזה כאילו הי' איזה ויכוח דברים ביניהם. אשר לזה אמר לו ה'. עתה תראה כי צדקו דברי. וכל זה לא יצדק פה לפי הנדמה כי מה מהוויכוח הי' בזה גם בדבר הכתוב. ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה'. ויאסוף שבעים איש הזקנים. יש להתבונן מה הי' הדבר אשר דיבר אל העם וחז"ל התעוררו על שניהם ואמרו שאמר משה לפני הקב"ה. הריני הולך ומפייסו. והקב"ה השיב לו שלא יקבלו הפיוס וזהו עתה תראה כו' וגם זה הי' דברו אל העם מענין הפיוס. כמובא בפי' רש"י. ובדבריהם נוסיף לקח אי"ה

יד יש להבין בדבר הכתוב על כן קרא למקום ההוא קברות התאוה כי שם קבר את העם המתאוים. כי לפי הנדמה בראשית ההשקפה. יותר היו צודק לקרוא שם המקום ההוא קברות המתאווים יען כי שם נקברו המתאוים לא קברות התאוה

אלו הן ראשי הספיקות אשר ראיתי להתעורר בפרשה זו החמורה בענינה ועוד הרבה ספיקות אשר יתיישבו אי"ה לפי דרכינו ונלאיתי להאריך ולבאר כולם. אולם טרם נבוא אל היתורם נציע כמה הצעות ומתוכם נבוא אי"ה אל עומק הכיון

הצעה א

דבר מחוייב ומושכל אל הדעת. כי התחלפות מעלת הנביאים בנבואתם. יהי' לפי התחלפות ערך התקשרות נשמתם עם בחינת חומריותם. להיות כי השגחת הנבואה. המכונה בשם הדבור אלהי איני דבור גשמיי. הנחלק להברות מתחלפות וקולות משתנות. יתעלה הבורא מאלה. רב העילוי וההפרש אפ סכי הוא התקשר ות נשמת הנביא. במקור הנבואה. עד כי יתאחדו בעת ההיא. הנביא והנבואה ורק לזאת תכונה בשם דיבור. יען כי הוא התגלות המחשבה העליונה אל עבדיו הנביאים כאשר הוא מפעולת הדיבור הגשמיי התגלות מחשבתו הפנימית לזולתו. ולהתדמות פעולתיהן בהתגלות המחשבה. לזאת נתאר הנבואה בשם דיבור אמנם לא ידמו ולא ישתיו באיכות ומהות ח"ו. כי הדיבור הגשמיי הוא נחלק להברות מתחלפות. וקולות משתנות ע"י כלי המבטא. והמוצאות החמשה אשר כל אלה לא יתוארו בחק הבורא יתעלה. אשר הוא האחד הפשוט בתכלית האחדות והפשיטות. יתעלה הבורא מאלה. רב ההתעלות וההבדל. אולם ענין הדבור הנבואיי. הוא התקשרות והתאחדות. נשמת הנביא במקור הנבואה. עדי ישיג מראות אלהים. ודברים עליונים נפלאים: ובהיות כי מהמבואר. כי לא יתכן השגת הנבואה להנביא בעוד היות נשמתו נשואה על חומריות הגוף הנגוף הלזה. כי אם על אחד משני פנים. או כי תתלבש הנבואה קצת בלבוש מה. עד כי תיכון להתחבר עם נשמת הנביא ולמען תוכל להגיע אל אוזן הנביא. כי הנבואה והוא הדיבור האלהיי. בהיותו נאצל מאתו יתעלה. הוא רוחני מאוד ולא יתואר שיתקשר בזה הנביא בעוד היות נשמתו מלובשת בלבוש החומר העכור הלזה. ולזאת מההכרח שגם הנבוא' תתלבש קצת ע"י השתלשלות בלבוש מה. עד כי תיכון להתחבר עם נשמת הנביא או כי תתפשט נשמת הנביא מנשואה החומרי ותעזוב בעת ההיא חברת הגוף עד כי תיכון להתקשר במקור הנבואה או כי יתלכדו שני הפנים יחד. כי נשמת הנביא תתפשט קצת מחומרייתה וגם הנבואה תתלבש קצת בלבוש מה. עד יכונו להתקשר ולהתאחד יחדיו ומאלה יהי' התחלפות ערך הנביאים והבדל מעלתם בענין השגת הנבואה. זה מזה. כי מי אשר נקל לו להפשיט נשמתו מבחי' חומרייתו כי אינה דבוקה וקשורה כ"כ בעניינים גשמיים. ישיג מראות אלהים בהתלבשות קצת. ואשר לא הגיע לזה. בהכרח כי ישיג הנבואה בהתלבשות יותר. הכל לפי ערכן ומדריגתן כפי אשר יהי' התקשרות נשמתם עם בחי' חומרייתם

ומאלה נשכילה לדעת ענין נבואת משרע"ה. היות מהידוע כי זה האיש משה. עלה ונתעלה על כל הנביאים זולתו. בענין מעלת השגת הנבואה. אמנם הי' כל זה לסיבת זכות חומרו. עד כי לא הי' חומרו שום מסך מבדיל אליו להשגת הנבואה. כאשר הוא הענין בכל הנביאים זולתו. וזהו כוונת חז"ל באמרם כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסיף עליהן משה בזה הדבר. הכוונה להם באלה. היות כי כל הנביאים בעת השגתם הנבואה הוצרכו להתפשט מנשואם החומריי עד כי יכונו להתקשר במקור הנבואה ובעת הנבאם אל העם. ישובו להתלבש שנית בלבוש החומר. ולזאת נשתנה עצמותם בעת הגדת הנבואה. מכמו שהי' בעת השגתה. וא"כ מההכרח שגם הנבואה תתלבש בלבוש יותר גס בעת הגדתה. מכפי אשר התלבשה בעת השיג אותה. ולזה נתנבאו כל הנביאים בכה אמר ה' בכף הדמיון. יען כי אינו ממש בשוה ענין הנבואה בעת הגדתם לעת השגתם. כי שבה להתלבש יותר בעת ההגדה כפי ערך אשר נתלבשה נשמת הנביא. כאמור. לא כן זה האיש משה רבינו ע"ה. כי כל העיתים שוות ישתוו ויתדמו זה לזה בדמיון גמור. יען כי לא הוצרכה נשמתו להתפשט מנשואה החומריי. לבעבור כי גם חומרו הי' זך ונעלה מאוד. כפי אשר הי' חומר האדם הקדמוני בטרם החטא בתחילת יצירתו. ולזאת גם בעת הגדתו אל העם. הי' מתקשר ומתאחד במקור הנבואה. ולזה נתנבא בזה הדבר. כי הוא עצמו הדבר אשר צוה ה' בלי שום התלבשות וזהו כוונת הכתובים. ותדבר אהרן ומרים במשה על אודות האשה הכושית כו'. יאמרו הרק אך במשה דיבר ה'. הלא גם בנו דיבר כו' ויאמר ה' כו' אם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות כו'. הרצון להיות כי אלו שני התוארים, אליו. בו. יהי' לפי התחלפות השג הנבואה כי כאשר ישיג הנביא ענין הנבואה מבלי שום התלבשות רק כי תתקשר נשמת הנביא בעצמת מקור הנבואה. אז נתאר אותה כי ה' דיבר בו. כי תואר בו. יורה על התעצמות והתאחדות הנביא בנבואתו [בל"א אין איהם] והכוונה בו בתוכייתו. אמנם כאשר יהי' על האופן השני והוא כאשר יהי' השגת הנבואה על ידי השתלשלות והתלבשות. כי תתלבש עצמת הנבואה בלבוש מה. בטרם הגיעה אל הנביא. נתאר אותה בתואר אליו ונאמר על זה. כי דיבור ה' אליו [בל"א צו אים] הוא פשוט ומבואר. והנה אהרן ומרים היתה נבואתם באופן כי בעת השגתם הנבואה השיגו אותה מבלי שום