בית דוד (דרשות) מו

קרבנך תקריב מלח. ועוד לאלוה מילין בדברי' אלו בע"ה כי הוא ענין עמוק. ואי"ה במקום אחר יבואר יותר. ועכ"פ נתבארו לנו בזה ענינים עמוקים. והותרו בזה שני הספיקות אשר נלאו המפרשים באלה למאוד. כאשר יראה כל מעיין שופט בצדק

ומעתה נגלו לנו תעלומות חכמה. עוצם ענין החטא ומרי אשר הייתה בענין ע"ז פעור היות המכוון מהם היפוך הכוונה האמיתית המכוונת מאת המזון. והוא לברר הטוב ולדחות הרע החוצה כאשר הקדמנו. אולם הם יכוונו במאכלם ההיפוך. והוא להגביר חלק הרע אשר במאכלם. ולא יכוונו רק אל חלק החומריי אשר במאכל לצבות בטן. ולמלאות כרסם. למען יהא להם במה להתריז עצמן. וזה יורה על עוצם כפירתם בה' הבורא את כל הנמצאים כולהם. והמקיים אותם בשפעתו כי לו האמינו באלה. היו מכוונים במאכלם אל השפע הרוחני אשר בו הנאצל מאת ה' ובעשותם ההיפוך יורה על תכלית כפירתם. וזהו תכלית המרי אשר אין למעלה הימנו. כי בזה יאבדו השפע הרוחני אשר במאכל להכרית שרשו מלהתאחד במקורו

וזהו כוונת התנא באמרו שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משולחנו של מקום. והוא אכילת המזבח. אמנם בהיפך כאשר יכוונו במאכלם רק למלאות כריסם ולצבות בטן בלתי שום כוונה טובה. ידמה ממש בעו"ה לעבודת בעל פעור וזהו אמרו אבל שלשה שאכלו וכו'. ולא אמרו כו' כאלו אכלו מזבחי מתים. והוא כינוי לעבודת בעל פעור. ככתוב [תהלים ק"ו] ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים כי בעבודתם זאת יאבדו השפע הרוחני אשר במאכל. ויעתיקוהו מלהתאחד במקורו ושרשו ולזאת יכונה בשם מתים. כי הוא המיתה האמיתית אל המזון כי נפל לא יוסיף קום בעו"ה. ומאלה נשכילה לדעת. והחי יתן אל לבו לבלתי היות ענין אכילתו כעבודת בעל פעור ח"ו כי כאשר לא יכוין במזונו רק למלאות תאוותו לצבות בטן ולהגדיל ירך ולהשמין בשר ויותר אין קרוב הדבר להיות מאכלו. כענין עבודת בעל פעור ח"ו ודי בהערה זו

ובזה נבוא לביאור פרשת המתאוים והמתאוננים. וטרם נבוא אל ביאורו נעורר על הספיקות הנופלים שמה אם בענין אם בישוב הלשון על סדר הכתובים. והוא

א יש להתבונן בדבר הכתוב (במדבר י"א) ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'. מה הי' ענין החטא ההוא. כי לא פירש בכתוב מה ענינו והמפרשים כולהם הסכימו. כי זהו עצמו חטא התאווה שהוזכר אח"ז וילמוד סתום מהמפורש. ואם אמנם כי דברים מתקבלים המה. כי מדה היא בתורה ללמוד סתום ממפורש. וגם לדרוש סמוכים. אך אם כדבריהם כן הוא. יש להבין מדוע נשתנה עונשם מבראשונה כי מהידוע כי ממשפטי ה' הוא לשלם לעושה רע כרעתו ולגמלו כפעולתו מידה כנגד מידה. ואם שורש הדין הי' מחייבם ראשונה שתבער בהם אש ה' למה זה ישתנה עונש' אח"ז ומצורף לזה כי לפי דבריהם. הנה בראשונה לא הוציאו פרי תאוותם החוצה ואחרי כן בפיהם מלאו לאמר מי יאכילנו בשר. א"כ החטא האחרון יותר קשה מהראשון והעונש לפי הנדמה יותר קשה הראשון מהאחרון וכל אלה וודאי כי לא באו במקרה ח"ו כי הא לא יעוות משפט ומשפטי ה' אמת

ב יש להשים לב בדבר הכתוב והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. כי הוא מאמר בלתי מובן. ויותר הי' צודק אומרו התאוו בשר. כאשר אמר אחר זה מי יאכילנו בשר. ודברי המפרשים ידועים והוא ע"ד צחות לבד. גם מדוע התאוו אל הבשר הלא טעמו במן כל המטעמים. וגם הלא הי' להם השליו הראשון אשר ירד עם המן. כי לא מצינו שפסק. וא"כ במה יפה כח האחרון מהראשון

עוד יש להשים לב על אומרו התאוו תאוה מבנין התפעל ויותר הי' נכון אומרו אוו תאוה

ג יש להתעורר בדבר הכתוב. וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ויחר אף ה' מאוד. ובעיני משה רע. כי אומרו ובעיני משה רע הוא דבר שפתיים אך למותר. כי בלי ספק אחר כי חרה בהם אף ה' על ככה. לא ייטב בעיני משה הדבר הזה ועוד על זאת יש להשים לב כי מדוע נאמר בראשונה אצל המתאוננים וישמע ה' ויחר אפו ופה נאמר ויחר אף ה' מאוד. גם יש להבין כי לפי הנראה הי' חרון אף ה' גדול משל משה יותר כי בה' נאמר כי חרה אפו למאוד. ובמשה לא נאמר רק רעץ ועכ"ז הי' חפץ ה' למלאות שאלתם. ומשה ערער על הדבר כאשר יבא עוד

ד יש להעיר בדבר משה אל ה' לאמר. למה הרעות לעבדך כו' האנכי הריתי את כל העם הזה. אם אנכי ילדתיהו כו'. כי מדוע נעצב על הדבר הזה אל לבו יותר מעל כל החטאים אשר עשו בני ישראל וינסו אותו זה עשר פעמים. ובכולם לא מצינו שיקשה על משה לשאת משא העם כאשר נאמר פה. גם אומרו האנוכי הריתי כו'. הוא בלתי מובן. כי גם אם הוא ההורם ומולידם. עכ"ז מאין לו למלאות שאלתם

ה יש להעמיק שאלה בדבר משה באמרו מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי מה זו שאלה. הכי מכיסו סיפק להם כל צרכיהם במדבר ארבעי' שנה במן ובאר ושליו. כי יאמר עתה כי אזלת ידו מלספק להם בשר. הלא מאת ה' היתה זאת אשר כל יוכל וא"כ גם שאלת הבשר בלי ספק כי יוכל ע"ז היד ה' תקצר

ואו יש להבין מאמר משה. ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי. כי הוא מאמר קשה ההיתוך כי איככה יתואר שיקשה לדבר כן נגד ה' ועל אמרו בראשית שליחותו למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. דיבר אתו ה' קשות ע"ז. כמו שדרשו חז"ל [שמות רבה פ' ו'] וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' שדיבר אתו קשות על שהקשה לדבר נגדו וגם כי מיד נענש ע"ז. כמו שדרשו חז"ל עתה תראה אשר אעשה לפרעה. אבל אי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים. ופה לא מצינו שדיבר ה' אותו קשות ע"ז. כי לא נאמר בכתוב רק ויאמר ויאמר לא וידבר המורה על הקושי ולא בא עליו שום עונש על זה ומצורף לזה כי שמה קינא על רעת כליית בני ישראל ופה לא קינא רק לכבוד עצמו

זיין גם יש להתבונן בדרשת חז"ל. באמרם ואם ככה את עושה לי תשש כוחו של משה כנקבה. ודרשו כן ממילת את אשר הוא תואר לנקיבה אמנם הוא בלתי מובן. כי תואר את הנאמר פה. אינו מוסב על משה. רק על ה' לפי פשטי' דקרא. ובענין שמיעות הדברות. אשר אמרו בני ישראל אל משה [דברים ה'] קרב אתה ושמע. ואת תדבר אלינו את כל אשר יצוה ה' שמה יצדק דרשת חז"ל לאמר. כי התישו כחו של משה כנקבה. יען כי שמה מוסב הדבור על משה. לא כן פה

ח גם באמרו הרגני נא הרוג. יש להבין. כי מלת הרוג אין לה מובן ואך למותר. ובמדרש בין כך ובין כך הרוג אני מוטב אמות זכאי ואל אמות חייב. הנה כי התעוררו על יתיר מלת הרוג. והעמידו עליו דרשתם אך אמנם דבריהם בעצמם המה עלומי הכוונה וצריכים נגר להולמם

ט יש להתבונן בדבר ה'. באמרו אספה לי שבעים איש כו'. כי במה נחה שקטה שאלתו בזה ומה הי' הצורך בהם הלא לענין המשפט כבר נימנו שרי אלפים ושרי מאות בעצת יתרו. וא"כ לא הי' המשא על משה לבדו ואם בענין סיפוק פרנסת העם הלא הוא לפי הנדמה לא לעזר ולא להועיל כי מאין להם הבשר. ובמה היו כוחם גדול יותר משל מרע"ה הלא לא נאצל עליהם רוח הנבואה רק באמצעותו

יוד יש להעיר בדבר ה' באמרו. ואל העם תאמר התקדשו למחר וכו'. כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר. כי אומרו כי בכיתם באזני ה' הוא בלתי מובן. כי אחרי כי הוציאו תאוותם החוצה. וקיל בכייתם נשמע למרחוק מי יאכילנו בשר. א"כ למה זה אמר כי בכיתם באזני ה' כאילו לא נשמע קול בכייתם רק לה' לבדו. ובמתאוננים אשר עדן לא הוציאו רוע תאוותם במו פיהם