בית דוד (דרשות) מד

**(#כו' אמר לו מפני שהמליכוני תחילה על הים. ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד אמר רבי משל לזקן שהי' לו מעפורת והי' מצוה כו' אמר לו מפני שנתעטפתי בה בשעה שנתמנתי זקן כך אמר משה כו' אמר לו מפני שקבלו עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דיבר הי נעשה ונשמע עכ"ל המדרש. וכל משכיל יפלא על ענין המשלים האלה ובמאי קמיפלגי הנך תנאי דמר מדמי לה להך מילתא ומר מדמי לה להך מילתא אמנם כיוונו באמיתת דבריהם אל ענין השלשה בחינות עצמן המבואר בזוה"ק רב ושליט עקרא ושרשא דכולי עלמא וכפי אשר בארנו דבריו ולזאת המשל שהביא מעפירס הזקן הוא בחינת רב כי היראה מהזקן אינה נמשכת מפאת תקפו וממשלתו. רק מפאת רוממות מעלתו, וגדולת חכמתו והיראה מהמלך הוא מבחי' ממשלתו ולזה הביא המשל מפורפירא דמלכא והוא בחינת שליט ומשל האפיקוריסין הדבוקה אל הבשר יורה על כי הוא הנותן שפע חיים לכל באי עולם מפאת כי כולם קשורים ומתאחדים בו כמשפט העילה בעלול וזהו בחינת עקרא ושרשא דכולי עלמא, ויען כי בשלשת אלה הענינים נפרדו בני ישראל מכל הגוים הקדמונים, אשר על פני האדמה יען כי המה לבדם הכירו גדולתו ורוממתו בסיני שנגלה להם כזקן ויושב ומלמד תורה לבניו וגם ראו עוצם תקפו וממשלתו על הים. עד כי הודו בהמלכתו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד וגם בענין הדביקות בה'. וודאי כי נתעלו בזה על כל ככתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם והי' זה מפאת הנשמה האלהיית אשר לא זכו אילי' כל גויי הארץ הקדמונים כמבואר בספרי הקודש לזה אמר הקב"ה כי בני ישראל לבדם ראויים לעבדו מפאת שלשת הבחינות האלה ואין לזר אתם שום מבוא בזה: והבן בדברים אלו, כי הוא מכוון בכוונת המדרש ועוד יש לי פרטי דברים בע"ה בזה ויבוארו אי"ה במקום אחר ופה קצרתי:)** במדבר אשר באתה עליו אמיתת דרשת חז"ל. לחם אבירים אכל איש שנבלע ברמ"ח איברים והאדם הלזה ביום ברוא אלהים אותו הי' כולו אך טוב. לא יגור רע במזג הרכבתו. ולזאת לא הי' נוטה בטבעו אל החטא מפאת עצמותו. והרע נברא בפני עצמו. הכוונה כי הוכן לו מסית ומדיח חוצה לו. והוא הנחש להסיתו ולהדיחו לסור מאחרי ה'. וחפשיית הבחירה לא נשללה ממנו גם בעת ההיא. כי הי' אפשרי על הרע. אם יאבה להטות אזנו לחלקלקות אמרי הנחש ופתויו. ובזה נחה שקטה המבוכה הגדולה והספק העצום אשר הרעיש עליו הרמב"ם ז"ל. די תבל ומלאה בפרק ב' וג' מספרו וז"ל. אם לפי המתבאר מפשוטי הכתובים ומאמרי חז"ל. כי האדם בתחילת יצירתו לא הי' אפשרי על הרע. כי זה הוא אשר נתחדש עליו אחר החטא. א"כ כבר השיג מעלה גדולה אתר החטא אשר לא הגיע אל זה טרם החטא. כי מהידוע כי כל עיקר שלימות המין האנושיי. מא בהיותו אפשרי על הרע והיותו חפשי בבחירה וא"כ בטרם זה בהיותו נעדר ומשולל מזה לא הי' לו שום מעלה והי' נעדר השלימות. וא"כ איככה יתואר. שתחת המוסר הראוי לתת לו על חטאו ישיג המעלה והשלימות שאין למעלה הימנו ועוד האריך הרבה בעצמת הספק הלזה. ובמה שכתבנו הותר הספק העצום הלזה כי הן אמנם כי הי' אפשרי על החטא. וחפשיית הבחירה לא נשללה ממנו אפס כי הי' הרע חוצה לו ולא הי' בטבעו מתאוו' לדברים חומריים. כי יען כי בטרם החטא הי' ענין חומרו זך ונעלה. לזאת לא הי' נוטה בטבעו אל החטא כי מה שהוא נוטה עתה. אחר התאוה והחמדה וזולתו הוא מפאת התגשמות החומר אשר נתגשם אחר החטא אמנם לא הי' נעדר מחפשיות הבחירה. והעד הנאמן על זה. כי הלא חטא. ואם הי' נעדר הבחירה והי' אך טוב. איככה יתואר החטא. אמנם במה שכתבנו יבא על נכון. ולזאת בטרם החטא הי' כל מצוותיו ישרות כענין שנאמר במלאכי מעלה ורגליהם רגל ישרה

ומעת חטא אדה"ר הנה נתערבו ונתמזגו הטוב והרע וזהו כוונת חז"ל באמרם הטיל בו זוהמא. הכוונה שהזוהמא אשר היתה חוצה לו. הטיל אותה בו בתוכייתו. ולזאת גם המצות אשר יעשה האדם יש בה מההתערבות והנטי' אל הרע. עד כי יצטרך לחשוב בכל מצוה ומצוה חשבונות של מצוה. כמה יש בו מהטוב וכמה מהנטי' וזהו דבר הכתוב [קהלת ו' כ"ט] אשר עשה אלהים את האדם ישר. והמה בקשו חשבונות רבים. הכוונה כי לפי הוויית האדם בתחילת יצירתו הי' ישר ומצותיו ועבודתו לבורא יתברך הי' זכות ובהירות. מבלי שום התערבות רע. ולא הי' מצטרך לחשבון אבל המה מפאת עצמותן בקשו להם חשבונות רבים. והוא מבואר. ולא לבד האדם הלזה יש בו מהתערבות טו"ר. אפס כי גם בכל הנבראים והיצורים בכל פרטי סוגי הדצ"ח למיניהן נתערבו ונתמזגו הטוב והרע. הפרי והקליפה עד כי נתהווה מוץ ותבן סביבות הפרי וקליפות הסיבין והמורסן. ומבלעדי זה. גם הסולת הנקי' יש בה מההתערבות אשר תדחנו הטבע חוצה. ובטרם החטא לא הי' כל זה. כי הי' המזון נבלע ברמ"ח אברים כעין המן כאשר קדמו אמרינו. כי כל זה נתחדש אחרי החטא. כי לבשו סוגי הדצ"ח. לבושי גוש. גלומי חומר העכור הלזה תחת היותם מלובשים ראשונה לבוש דק ונעלה מבלי שום התערבות מוץ ופסולת. וע"י החטא אדה"ר נתגשמו גם המה. יען כי האדם הלזה היא הסיבה תכליתיות לכל הנבראים ולזאת בהנשאו ובהעלותו מעלה מעלה. ינשאו ויעלו גם המה לעומתו. וברדתו ירידו ויושפלו בשפלותו כי כולם מתאחדים ומתקשרים בו. וכולמו לא נבראו רק לצרכו ולמענו. ולזאת נתגשמו כולמו בחטא אדה"ר וגם חומרו נעשה גשמיות מחומריות סוגי הדצ"ח. ולזאת הוא נוטה בטבעו עתה אל החטא. כי החומר נוטה בטבעו אל דברים חומריים. ולא יחפוץ בתורה ובעבודה. כי כל דבר יכסוף להתאחד במקורו ושרשו

והנה המזון אשר הוכן אל האדם הלזה להיות לו לאכלה היתה הכוונה בו. לברר הטוב מהרע האוכל מהפסילת. והפרי מהקליפה. כי לא תתעצם בנפש המין האנושיי רק פנימית המאכל ותוכיותו. והמותרות המתהווה מפאת התערבות הפסולת. אשר נתהווה אחר החטא מעת נתערבו הטו"ר. תדחנו הטבע חוצה וכל זה הוא אמנם בירור טבעיי. אמנם עוד הוכן לבירור יותר דק ונעלה והוא להפריד השפע האלהיי הרוחניי המתעצם בו. אשר זה הוא שורש וקיומו ועמידתו כאמור. ולהפשיטו מלבושו החומריי עד כי תיכון להיות למזון לנשמה האלהיית. כי גם שניהם הוא ענין אלהיי רוחני. ולזאת בהפרדו מבחינת חומריותו. יתעצם עם הנשמה האלהיית כמשפט הדברים הנערכים על משפט אחד. כי ישתוקק החלק להתאחד בכללייתו. כנר המתקרב אל האבוקה. כי אור האבוקה תמשך אלי' את אור הנר. והנר יכבה. והי' זה. יען כי הנר והאבוקה אורם מתייחסי' ומתדמים זה לזה. רק כי אור האבוקה יותר נעלה ויותר כלול האור מהנר. ולזאת יתקרב החלק אל הכלל ויעתק ממקומו להתאחד בשרשו. ככה לעומת זה הגם כי בכל נמצא יש שפע אלהיי ואור רוחניי המקיים אותו כאמור. עכ"ז בלי ספק. כי אור הנשמה היא יותר כלול ויותר נעלה מסוגי הדצ"ח עד היות' במדריגת האבוקה מול האור המושפע בסוגי הדצ"ח. ולכך תמשך הנשמה אליו את השפע הנמצא בכל הנמצאין למיניהן כהמשכת אבוקה את אור הנר. וכבר ביארנו באורך בדרוש [הלומד מחבירו] כי כל סוגי ופרטי הנמצאין למיניהן הנה שורש קיומן והעמדתן. הוא ממצוה אחת פרטיית. כי המצוה ההיא הפרטיית נותנת קיום עצמיי לכל נמצא המכוון לעומתה. ולזאת המה חלוקים בטבען וזהו כוונת חז"ל באמרם מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו. אלמלא לא ניתנה תורה היינו לומדים גזל מנמלה ועריות מיונה. הכוונה כי היונה הנה שורש שפע רוחניותה המקיים אותה. היא מזהירת העריות ונמלה מהזהרת הגזל. ולזאת המה נזהרים מזה. והנשמה האלהיית. הנה היא כוללת כל הכוחות וכל המצות כולנה. כי היא נמשכת משפע אור התורה הכולל' כל המצוו' כולם. שים עינך על כל האמו' שמה באורך כי הוא מעיין עמוק ולזאת שפע כל הנמצאי' ורוחנייתם הנה הנם מול שפע רוחניית הנשמ' האלהיית כנר בפני האבוק' כדבר הכתוב [משלי ו'] כי נר מצוה ותורה אור. ולזאת תימשך אלי' את שפע רוחניית כל הנמצאים באמצעיות המזון. כהמשכת האבוקה את הנר והוא פלאי. והנה בטרם החטא בהיות המזון בלבוש זך הי' פנימות