בית דוד (דרשות) מג

מכונו. כאשר האריכו בעצמת הספק הזה כל המפרשים כולהם. ובכל מה שכתבו בענין הזה לא נחה דעתי והחבר למלך אלכוזר השיב לו כאשר שאל אותו על ענין הקרבנות כי ענינם הוא חול שפע השכינה. בעם הקדוש הישראליי והתמדת השראת' ביניהם כי כן כאשר תתקיים הנפש ותיכון חברת' עם החומר באמצעיות המזון הגשמיי. ככה תיכון שפע השראת השכינה בעם הקדוש הישראליי. ע"י מעש' הקרבנות והאריך בזה. וכבר אמר עליו הרב בעקידה כי הוא ביאר דבר הנעלם בנעלם כמוהו

עוד נתתי אל לבי להתעורר בענין עבודת בעל פעור אשר טעו אחרי' בני ישראל בערבות מואב כי מה מאוד זר הדבר ואינו מתקבל על השכל שיסכל בזה אף הכסיל ובער כי איך יעלה על הדעת. לכל אשר צורת אנוש לו. ובשם אדם יכונה. לעבוד לאלהים אשר בחר לו לפי דמיונו בענין מגונה ומכוער כזה. ובגמרא הקדושה הפליגו באלה באמרם [סנהדרין ס"ד] מעשה בסבטא בן אלם שהשכיר חמורו לנכרית כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאת אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי את אמר לה ומאי איכפת לך ניכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והי' משרתי עכו"ם מקלסין לו ואומרים מעולם לא הי' אדם שעבדו לזה בכך. ומה מאוד לפלא על הדעת. דברים כאלו. הנמצא שטות וסכלות רב ועצום כזה. לייחס לעבודה. הדבר המופלג בבזיון ובתכלית הפחיתות. עד כי כל עוד שיתרבה הבזיון והפחיתות תתרבה העבודה עד כי לפי העולה במצודת הרעיון מהנמנע שיסכל בזה אף הכסיל ובער ונעור וריק מכל חכמה ומזימה. ואיך יתכן שבבני ישראל מקבלי התורה דור דעה כמוהם. יפלו בסכלות עצום ומגונה כזה

הערה

להיות כי מגדר כל מורכב מדברים הפכיים רחוקי הקצוות. להיות ההעדר כרוך בעקבו. כי כל אחד ואחד מהיסודות הפשוטים. המתמזגים בהרכבתו שאוף ישאוף אל מקורו ותכונתו. כקדמותו וראשיתו. עד כי באחרית הימים ינתק הקשר. ותפרד החבילה. ושבו הדברים אל ההעדר הקודם להווייתם. ובהיות כן. נשאר לנו איפוא פה לדעת מהות ואיכות חומר האדם הקדמוני. בטרם אשר חטא האדם מה הי'. אחרי כי לפי המתבאר מהוראות הכתובים ומאמרי חז"ל. כי האדם בתחילת יצירתו. ביום ברוא אלקים אותו. לא הי' מעותד אל ההעדר והכליון. אם כן יתחייב מזה. היות חומרו בלתי מתנגד לחברת נשמתו. עד כי תיכון חברתם לשבת יחד. לעולמי עד ואם כן יש להתבונן בו בינה. מה הי' ענין מהותו ואיכותו בטרם החטא אמנם לא על האדם לבדו תלונת השאלה הזאת. אפס כי זאת השאלה. תפול גם על תכונת כל הנבראים. יצורי די תבל ומלואה. כי לפי המתבאר מדברי חז"ל. הנה כולם לא היו מעותדים אל ההעדר. כידוע ממאמריה' מענין עיף ששמו חול. אשר לא נכשל בחטא אכילת עץ הדעת וחי לעולם וא"כ גם עליהם יעבור הספק הלזה בעצמו מה הי' ענין מהות חומר' בטרם החטא ומה הוא עתה

אמנם אמיתת ענין זה. הוא להיות כי מהידוע כי שורש כל הנמצאים כולהם. יצורי די תבל ומלואה. וקיומם ועמידתם על פני תבל ארצה. הוא הענין האלהיי. אשר גזר אומר עליהם ועל הווייתם כי הוא צוה ונבראו. ומעמידם לעד לעולם. כדבר הכתוב אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם. ואתה מחי' את כולם. ומאלה נשכילה לדעת. כי ישנו שפע אלהי רוחני בכל פרטי כל נמצא ונמצא. ובכל יצור ויצור. משפלות פחיתות הדומם. עד מעלת המין האנושיי. מבחר היצורים. אשר זה הוא שורש קיומו ועמידתו. ובזולת זה לא יתקיים כרגע על פני תבל ארצה כמבואר בזוה"ק. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. פקודא דא. למדחל בר נש ממארי בגין דאיהו רב ושליט עיקר ושרש' דכל עלמין: **(הגה"ה אמנם ענין אומרו. רב ושליט. עקרא. ושרשא דכל עלווין. הוא בהיות מהידוע כי האדם ישתוקק מאוד לעשות רצון איש נכבד. שר וגדול אף אם אינו ניתן תחת ממשלתו. הדמיון. כי לו עבר דרך ארצינו מלך ממלכי האדמה המושל ממשל רב. בארץ רחוקה ומדי עברו פה. יבקש מאת אחד מאתנו. לשרתו באיזה שירות מה. הנה ברוב כוספו ותשוקתו. ימהר יחיש מעשהו לעשות בקשתי. ולמלאות רצונו. הגם כי לא יתחייב בזה. עכ"ז יעשה ככה. כי לכבוד ולתפארת יחשב לאיש ההוא. הדבר הזה. ואם כה הוא במלך מארץ רחוקה. על אחת כמה וכמה. אם יצטרף עוד לזה. בהיות המלך ההוא מושל בארץ ההוא. ובאדם ההוא בעצמו בלי ספק. כי יהי' יותר זריז ויותר מהיר למלאות ציוויו. יען כי מבלעדי הרוממות והגדולה. עוד נוסף על זה היותו מחוייב בדבר. מפאת הממשלה. אמנם כל אילו המושלים אינם רק מושלים הסכמיים. לא כן מלך מלכי המלכים הקב"ה. כי הוא המושל האמיתי. יען כי הוא שורש כל העולמות וקיומן. אשר לו יצוייר העדר שפעתו ח"ו כרגע. הי' בטל העולם ממציאותו. והי' חוזר לתוהו ובוהו. וזהו עצמו אלו השלשה בחינות המבוארות בזוה"ק. רב ושליט. עיקרא ושרשא דכולא עלמא. וזהו עצמו כוונת חז"ל במדרש (ויקרא פ' ב') אמר רבי יודן בשם ר' שמואל בר נחמני. משל למלך שהי' לו אפיקירוסין. והי' מצוה את עבדו. נערה קפלה תן דעתך עלי'. אמרו לו עבדיו. אדוני המלך. מכל אפיקירוסין שיש לך אי אתה מצווני אלא על זה אמר לו מפני שדבוקה לבשרי. כך אמר משה לפני הקב"ה. רבש"ע מכל ע' אומות שיש לך. אי אתה מצווני אלא על בני ישראל בלבד. ואל בני ישראל תאמר ואל בני ישראל תדבר. אמור אל בני ישראל דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל כי תשא את ראש בני ישראל אמר לו מפני שהם דבוקים בי. שנאמר כי כאשר ידבק האזר אל מתני איש. כן הדבקתי אלי בני ישראל א"ר אבין משל למלך שהי' לו פורפרין כו' והי' מצוה את עבדו כו' אמר לו עבדו כו'. אמר לו מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחילה. כך אמר משה כו' מע' אומות

)** ואמיתת הענין הוא כי ביום דבר ד' לאמר תדשא הארן דשא עשב כו'. הנה מעצם הדבור ההוא. נמשך שפע רוחני לכל פרטי סוגי הצומח. עשב מזריע זרע. ועץ עושה פרי ויתר הדשאים והאילנות למיניהן והדבור האלהי לא נשתנה ולא יפסק בשום זמן עד כי יספיק במאמרו זה. לתת קיום ושפע רוחני לכל נמצא. ומן היום הוסדה הארץ ועד עת קן. וככה הוא ביתר הנבראים. כי נמצא בהם שפע רוחני. וענין אלהי נמשך מקול דברי אלהי' חיים. אשר גזר על הווייתן בעת הבריאה. אמנם הדבור האלהיי בהיותו נאצל מאתו יתעל' הנה הוא רוחני מאד בלתי מושג אף ברעיון עד כי לא נוכל לתארו בשום תואר. כאשר לא יתואר ענין עצמותו יתברך אפם אחרי השתלשלות בריבוי העולמו' המתחלפים המון תמורות חליפות עד בואם אל קצה ארץ נושבת הלזו. הנה ישוב הדבר להתלבש בלבוש מה עד כי נוכל לתארו. ולהגבילו בתואר וגבול. עכ"ז. הנה הלבוש ההוא זך ונעלה. כענין לבושי המלאכים. אשר יתלבשו בהנה בהראות' אלינו אשר אין להם גוף. רק דמות הגוף

והנה ביום ברוא אלקים שמים וארץ. וכל אשר בהם הי' כל הנמצאים הנאצלים מאתו יתעלה. מלובשים בלבוש רוחני עד כי גם סוגי הדצח"מ הי' מלובשי' בלבוש זך. והוא התלבשות הדבור הנאצל מאת ה' בלבוש מה. והלבוש ההוא הי' בחינת החומר להדבור האלהיי הנאצל מאתו יתברך וחומריית המין האנושיי הי' רוחניית סוגי הדצח"מ. כי כן כאשר חומרו עתה מורכבת הוא מחומריית הדצח"מ. ככה לעומת זה בטרם החטא. אשר גם הדצח"מ עצמן היו רוחניים. היתה מתלבשת הנשמה האלהית ברוחנייתם כי לעול'. רוחנייתה ועליונותה רוחניית הדצח"מ לחומר יחשב לה. והנה המזון הניתן לאדם להיות לאכלה בטרם החטא. בהיות סוגי הדצ"ח מלובשים בלבוש זך. לא הי' שום דבר נדחה ממנו החוצה יען כי לא הי' שום דבר רע ושום תערובות מוץ ותבן. כי כל זה הוא אשר נתחדש אחר החטא והי' כענין המן אשר אכלו אבותינו בהיותם