בית דוד (דרשות) מב

מענין האיתר. והוא הרוח הגבוה למעלה מג' פרסאות מכדור הארץ. אשר לא יצלח לנשימ' לרוב היובש הנמצא בו וכל בע"ח אשר יבוא שמה. יגוע ויאסף להעדר הנשימה. וכן יסוד המיימיי. הנה הוא מתמזג עם יסוד העפר. החונה אצלו וניצב תחתיו ולזאת ימצא בו הכבידות יותר מבשארי היסודות

הנה עינינו הרואות. כי התמזגות היסודות ארבעתן לא יהי' רק מין במינו. לסיבות הייחס וההתדמות הנמצא בהן. כי האש והרוח יתמזגו. יען כי יתדמו בענין הקלות. כי גם שניהם המה קלים למאד בטבעם והרוח והמים יתמזגו. לסיבת הקרירות המשתוים בהן כי שניהם קרים בטבעם. וגם כי קלים המה המים בערך יסוד העפר ולזאת יתדמו יותר אל הרוח. ויתמזגו בו והמים והעפר יתמזגו. לסיבת הכובד הנמצא בהן: **(הגה"ה והרב בעל מעשי ה'. פירש דברי הכתובים במעשי בראשית עד"ז. כי אמרו והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי הכוונה בזה על בריאת ארבע היסודות ארמ"ע כי אמרו חושך על פני תהום ירמוז אל יסוד האש. אשר הוא חשוך בעצמותו. ואומר ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ירמוז אל יסוד הרוח ואל יסוד המים. והארץ הנאמ' בראשית הכתוב. ירמוז אל יסוד הדומם. הנה כי פרט בכתוב הזה. ארבעת היסודות אחת אל אחת אמנם אמר כי הארץ היתה תוהו ובוהו לבעבור כי כא נתמזגו עודנה היסודות זה בזה. רק כי כל אחד ואחד הי' נפרד ועומד בעצמותו ומתקיים במחיצותו. בלתי מתערב בזולתו.. וכל עוד היותם בלתי ממזוגים. המה נעדרי השלימות ולא יהי' לעזר ולהועיל לקיום העולם כפי המבואר. ולזה הבורא כל החפץ בתועלת העולם וקיומו גזר על התערבותן והתמזגותן זה בזה. ולזה אחרי אמרו וחושך על פני תהום. אמר ויאמר אלהים יהי אור. הרצון כי גזר על התמזגות יסוד האש ביסוד הרוח. וממני נתהווה האור. כי אור המאורות לא נתלו עד יום רביעי. ואמר עוד יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. הכוונה על התמזגות יסוד הרוח ביסוד המים כי לפי המחוייב מפאת השכלי הנה המים בתחילת בריאתם היו קרושים כעין הקרח הנורא כי עינינו הרואות איך לעיתותי חורף בהתרחק השמש מעל אופקי יקרשו. המים והיו לקרח. ואם כה הוא בריחוק מעט מה. היו בטרם נבראו המאורות הלא בלי ספק כי היו נקרשים ונגלדים והיו לחומר אחד ולמקשה ואם כן היו על ההרים והגבעות ולאפיקים ולגאיות מכוסים בעובי שוה היינו כאמתיים או שלש על פני הארץ לדוגמא ועם כל זה לא ירדו מהארץ מההרים אל האפיקים והגאיות יען כי היו חומר אחד מקשה ולזאת הגם כי מקום היונים נבראו בארץ נחלים עמוקים נאותים ומעותדים להכיל כל המים אשר על פני כל העולם כולו. כי כא נזכר בכתוב בריאת הימים אחרי כן וא"כ מההכרח שנבראו בעת בריאת הארץ נתלים עמוקים לקבלת המים אך עכ"ז לא היו המים נמשכים מאיליהם אל תוך הימים כמשפט היסוד המימיי להמשך ולבוא אל העמק יען כי היו נקרשים ולזה גזר ה' עליהם שיקוו אל מקום אחד הרצון כי גזר על התמזגות יסוד הרוח ביסוד המים וכבר נתמזג יסוד הרוח ביסוד האש בבריא' האור וא"כ כבר הי' בו מהחמימות ולזאת בהתמזגו את יסוד המים נמסו המים ויהיו לנוזלים מפאת חמימות האויר הנושב בהן. ובזה היו נזחלין מעצמן אל העמק ויען כי מקום הים הי' המקום היותר עמוק מכל העולם לזאת היו נמשכים המים אליו ובזה הי' מתראה היבשה מאלי' ואח"ז אמר יהי רקיע בתוך המים הכוונה על התמזגות יסוד העפר ביסוד המים וזה דבר הכתוב לרוקע הארץ על המים כל"ח. שים עינך על כל האמור שמה כי ביאר בזה הרבה ענינים סתומים והתיר הרבה ספיקות. אשר התעוררו עליהם המפרשים ומה נעמו דבר הכתוב הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר משליך קרחו כפיתים לפני קרתו מי יעמוד ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים. מגיד דבריו ליעקב כו'. אשר הוא נעלם הכוונה לפי הנדמה כי מי לא ידע בכל אלה ולפי המתבאר הנה הוא מבואר ונגלה

)** וגם זה נראה כי שלימות האש הוא בהתמזגות האויר הניצב תחתיו. כי בזולת זה לא יגיה שביב אישו. ולא יאיר על פני תבל ארצה. ושלימות יסוד הרוח. הוא התמזגותו את יסוד המים. כי בזולת זה לא יצלח לנשימה. וכן שלימות יסוד המים הוא בהתמזגותו את יסוד העפר עד כי כל יסוד ויסוד ניזון מהיסוד הניצב תחתיו. יען כי הוא מתדמה אליו באיכות קצת. כפי המדובר

והנה כל זה הוא ביסודות הפשוטים. וככה לעומת זה במורכבים. והמה ארבעת הסוגים. דומם. צומח. חי. מדבר. כי סוג הדומם להיותו נעלה בערכו על היסודות הפשוטים. יען כי נמצא בו הכח המקשר והממזג את ארבע יסודות כולהם ושומרם ומעמידם על טבעם ותכונתם כפי התמונה והתואר. אשר הוטבעו עלי' לזאת הנה מזוניי העצמיי הוא יסוד המים. יען כי זה הוא היסוד הניצב אצלו לפי סדרי היסודות. ולזאת הארץ הלזאת למטר השמים תשתה מים ותשתוקק לזה כאשר ישתוקק כל בע"ח אל מזונו כענין שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה

ובמדרש ג' תשוקת הן. אין תשוקת הארץ אלא לגשמים כו'. וסוג הצומח. אשר הוא נעלה עוד על יסוד הדומם מעלה אחת. יען כי מבלעדי הכח המקשר והממזג הנמצא בו. כאשר הוא נמצא גם בסוגי הדוממים. עוד יוסיף על זה בכח הגידול והצמיחה ולזאת הו' מזונו העצמיי. מהסוג הדומם. כי יינק שפע שבע רצון. משמני הארץ וסוג החי. אשר עוד יעלה במעלה על סוג הצומח. והוא בהתנוצץ בו רוח חיים. הנה מזונו העצמיי. הוא כל סוג הצומח בכללו והנחש לקללה תחשב לו. להיות עפר לחמו אשר הוא שתי מעלות למטה מערכו. וסוג המדבר אשר עוד יעלה מעלה מעלה. גם על כל סוגי הבעה"ח. הנה עיקר מזונו העצמיי. הוא מסוגי הבעה"ח כמאמר רב חסדא. אנא לא בעניותי אכלי ירקא. ולא בעתירותי אכלי ירקא. אמינא היכי דיעול ירקא ליעול בשרא וכוורא

המורם מכל אלה. היות המזון הנבחר לכל יצור ויצור. הסוג אשר יקרב אליו ולא ירחק ממנו רק מעלה אחת. יען כי יתרבה ההתדמות ביניהם בדמיון היותר אפשרי. כי אז יקל לו להפוך ולהחליף תכונתו העצמיי. ולהתעצם בנפש הניזון. והיו לאחדים. ומעתה נמשך לנו ספק עצום והוא. כי מה הוא מזון הנשמה האלהיית. אשר הסכימו עלי' כל גדולי חקרי לב. והחכמים האמיתים הבאים בסוד ה'. כי היא אצולה משמי מעל. גבוה מעל גבוה. וממקום קדוש תהלך. עד כי כינוה בתואר חלק אלוה ממעל ואם כן נשאר לנו איפוא פה לדעת מה היא מזונה העצמיי. אחר כי כל יצורי די תבל ומלואה. לא יתייחס ולא יתדמו אלי' בשום צד וכבר קדמו אמרינו. כי לא יצלח המזון להיות לאכלה. כי אם בהיות קשר וייחס בין עצמת המזון והניזון. ואם נאמר כי באמת אינה צריכה למזון. יען כי מזונה העצמיי. הוא קיום התורה והמצוה כאשר יורו על זה הוראות הכתובים בהשקפה ראשונה כדבר הכתוב [דברים ל'] כי הוא חייך. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ועוד רבים כאלה. הנה בכל זה לא תנוח דעת המשכיל ואין בזה די התרת הספק. יען כי עינינו הרואות כאשר יעדר האוכל מהאדם. יגווע וימות ויתפרד הנפש מעל הגווי'. אף אם יהגה בתורת ה' צפר גם ליל. וגם ירבה העסק במצות ה' יומם לא ישקוט. לילה לא ינוח

כל אלה לא יצילו מהמות הטבעי. כאשר ימנע אוכל מפיו ואם הנשמה האלהית לא תקבל שום תועלת מהמזון הגשמיי. למה זה יגווע האדם בהעדר המזון הגשמיי. ומדוע תעזוב הנשמה חברת החומר כאשר לא יאכל. כי מה לה באלה. אחרי כי לא לתועלת הוא לפני' ומדוע תתעצב בהעדרו. והרב בעקידה אמר. כי מזון הנפש הוא מהמצות התלוים במאכל. ואם כי צדקו דבריו בעיקר הכוונה כאשר נבאר אי"ה. עם כל זה עדיין לא נתבאר לנו מדוע תהנה הנפש מהמצות ההמה ותתקיים בהן יותר מכל המצות זולתם וגם מדוע לא תתקיים בהתעסקו במצות ההמה מבלי אכלו הלא דבר הוא

עוד ראיתי לצרף בזה ספק עצום בענין הקרבנות אשר באתה הציווי והאזהרה אליהם בתורת ה' מה התועלת בזה ומה ענינם הירצה ה' באלפי אילי' ברבבות נחלי שמן. החפץ יחפוץ ה' בהשחתת הבע"ח. ומדוע לא תקובל התשובה מבלי קרבן. אף בזמן היות הבית על