בית דוד (דרשות) מא

**(#את עין הארץ ביום אחד והוא מבואר. וזהו אמרו ג"כ כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את אבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני ה' משוטטות בכל הארץ. והכוונ' כי היא מוסב על הרשעים שנדמה להם היצה"ר כחוט השערה. עד כי יהיו לבוז בעיניהם. האיך לא יכלו לכובשו כדברי רז"ל. ולבסוף כאשר יראו בהיפוכו כאשר יתהפך לטוב. והשבעה עינים אשר לו. אשר הוא כינוי לשבעה שמות שיש לו יתהפך עד כי יהי' שבעה אלה עיני ה' המשוטטות בכל הארץ. ואז מההתהפכות הטוב יבינו כמה רב חילו ועוצם כחו. בהיותו על מכונו. ולא יהי' עוד לבוז בעיניהם. והוא מבואר. והאמת כי הדברים האלה הם עמוקים ורחבים וצריכים ביאור רחב אשר קצר מצעי הגה"ה זו מהשתרע. ולא כתבתי אותן רק בקיצור מופלג למשכילים ואי"ה במקום, אחר יבואר די באר אם יזכיני ה':)** הנעשה ע"י העלאת הנרות נשאר על עמדו בהיות כי אין ממשפטו לפגום ע"י מעשי בני אדם. וזהו הנרצה להם לחז"ל באותו מדרש שזכרנו ראשונ'. שאמר הקב"ה לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן שהקרבנות אינם רק בזמן שביהמ"ק קיים. והנרות קיימים לעולמי עד. אשר נתקשו המפרשים בהבנתו. ולפמש"כ הוא מבואר ונכון. כי הכוונה להם בזה על התיקונים שנעשו ע"י העלאת הנרות וכדברי האלשיך הקדוש. רק שהוא לא נתן שום טעם מספיק לזה. ובמה שכתבנו. הנה טעמן מבואר ונגלה. ולזאת הי' ענין מעשי המנורה כולו מקשה עד ירכה עד פרחה להורות על האחדות ההחלטיי. כי בהברת הקול הפשוט אין בו שום התחלקות והרכבה כי המאמר והדיבור הוא הוא המתחלק להברות מתחלפות. ובצירוף כמה הברות מתחלקות. יורכבו מהן התיבות וע"י צירופי התיבות. אז יובן מהם כוונת המדבר. לא כן הברת הקול פשוט. כי אין בו מכל אלה. אפס כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולכוונה הזאת עצמה. ציוה הקב"ה בהעלאתן. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. בכדי שיהיו כולם פונים אל מקום אחד להורות ג"כ על האחדות ההחלטיי. ולכך סמך ג"כ ענין מעשי המנורה בהיותה כולה מקשה אצל מצות אל מול פני המנורה. בהיות כי טעם אחד לשניהן. ולוה לא פרט פה מכל מעשי' רק את זאת לבד. זהו מה שחנני ה' בביאור אלה המאמרים הסתומים והחתומים בלימודם והוא יאיר עיני במאור תורתו. ברוך המלמד לאדם דעת

בית דוד

דרוש ג'

והוא דרוש שני לשבת פ' בהעלותך

משנה פרק ג' דאבות רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים. שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה. כאלו אכלו משולחנו של מקום. שנאמר וידבר אלי זה השולחן אשר דפני ה'

הצעה

אם היות. כי מגדר המזון הטבעיי. המצטרך לכל ניזון להחליף ולהמיר ענינו ותכונתו העצמיי להיות שב ומתהפך לעצם הניזון ולהתעצם בו. עד כי יספיק למלאות די מחסורו אשר יחסר לו יום יום. כפי המחוייב מפאת הטבע! תחייב מזה. כי ימצא קשר הייחס וההתדמות באיכות בין עצם המזון והניזון. עד כי כל עוד שיתרבה השיווי וההתדמות באיכותיהם יתרבה הטוב והתועלת. וכל עוד ירחק הייחס וההתדמות. ירחק הטוב ותתמעט התועלת. כי לא ישתנה הדבר אל הפכו. אם לא על דרך פלא! ע"כ הצעה

אמות המשפט הזה הוא גלוי ומבואר לכל משכיל בעניני הטבעיים כי מטבע אשר חק הבורא בברואיו. שוכני עמק עכור הלזה להיות כל אחד ניזון ומתפרנס מהסוג הפחות ממנו וניצב תחתיו. כאשר לא יהי' המרחק ביניהם רק מדרגה אחת. אמנם לא יהי' ניזון בעצם וראשונה מהסוג אשר רחק ממנו שתי מדריגות. יען כי לא תיכון חברתם והתמוגם יחד. כאשר יהי' רב המרחק ביניהם. כי הנה ארבעה היסודות. אש. רוח. מים. עפר. אשר מהם הושת שתות יסודות העולם בכללו כל יושבי קצוי ארץ נושבת הלזו הנה התמזגותם העצמיי והרכבתם. הוא כל אחד ואחד עם רעהו השוכן אצלו. וניצב תחתיו בשכונתו. מתדמה ומתייחס איליו מעט באיכותו ומהותו

כי יסוד האש אשר הוא יסוד העליוני.. הנה התמזגותו העצמיי. הוא עם יסוד הרוח השוכן אצלו. וניצב תחתיו כידוע. מענין האש היסודי. כי הוא עצם חשוך בלתי מאיר. כי נראה בעליל. כי האש הטמון באבנים הוא עצם חשוך בלתי מאיר. ואף כי אבני צור. אשר יבא בהם הרבה מחלקי האש בהרכבתם. עד כי נתייחדו יותר מכל זולתם. להוצאת האש. ע"י הכאה בברזל צרוף. הנה הנם חשוכים בעצם יותר משאר חלקי נחל ומראיהם שחרחורת. וכאשר יצאו הניצוצות החוצה. ויראו פני הרוח ויתמזגו בו. ישובו להיות אור. וזהו דבר הכתוב [איוב כ'] כל חושך טמון לצפוניו תאכלוהו אש לא נופח הרצון. אש יסודי בלתי ממוזג ומטפח בחלקי הרוח. כי הנפוח הוא ע"י חלקי הרוח הממוזג בו. כאשר ידוע מטבעו ותכונתו. כי דרכו להתרחב ע"י ניפוח. והכוונה שיהי' חושך במחיצתם. ולא יאיר להם האש ההוא עם עוצם תקפו. וזהו ידוע ממאמרי רז"ל כי הגיהנם הוא חושך. עם היותו אש לוהט. וכ"ז לסבה שזכרנו יען היותו לא נופח. וזה מבואר

וככה יסוד הרוח. הנה התמזגותו העצמיי. הוא עם יסוד המים הניצב תחתיו ולזאת ימצא בו קצת מהלחות. עד כי יצלח לנשימה לכל אשר רוח חיים באפיו כי הרוח היסודי הוא יבש מאוד. לא יצלח לנשימה. כידוע