בית דוד (דרשות) מ

לא בחיל ולא בכח הבא ע"י התעוררות מעשי המצות למטה בארץ. [הנקרא בפי חכמי האמת אתערותא דלתתא] כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. והכוונה מרצונו הפשוט לבד. ולזה כל מעשי' נעשים מאילי' והוא מבואר והמשיך לזה יתר הדברים מה שיהי' בהתגלות האור הגנוז וכמבואר בהגה"ה: **(הגה"ה אמנם מה שאמר עוד מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואת חן חן לה. גם זה יתבאר ע"ד מה שאמרו חז"ל לעתיד לבא מביא הקב"ה את היצה"ר ושוחטו צדיקים נדמה להם כהר ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים וכו'. ואמיתת כוונתם במה שאמרו שחטו. הוא להיות מהידוע. כי שורש הרע הוא השטן. הוא היצה"ר הוא מלאך המות. אשר הוא יורד ומסטין עולה ומקטרג אינו כולו רע בהחלט. אפס כי כלול בו גם מהטוב כי בזולת זה לא הי' בו שום קיום ונוסף לזה כי הטוב ההוא הכלול ברע הנה נעלה טובו על הטוב הפשוט. רב העילוי ולזה כלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ולעתיד אי"ה יתנהג הכל במדת הדין ולזה שני המזמורים שאמר דוד הע"ה בספר תהלים האחד (סי' י"ד) אמר כבל בלבו אין אלהים. והשני (בסי' כ"ד) והמה שוים זה לזה. וכמו שפירש"י דהאחד מוסב על נבוכדנצר. והשני על טיטוס. ואין ביניהם שום הבדל והפרש זולת שבמזמור הראשון אמר מי יתן מציון כו' בשוב ה' כו' ובשני אמר בשוב אלהים כו' והי' זה יען כי גאולה שני' משעבודו של נ"נ הי' ע"י שם הרחמים ולזאת נפסקה ובטלה בהתגברות מה"ד ונחרב הבית ע"י טיטוס אמנם הגאולה העתידה. תהי' אי"ה ע"י הטוב הכלול במדת הדין ולזה תהי' גאולה שלמה אשר אחרי' לא יוסיפו לדאבה עוד. וכפי המדובר. כי הטוב ההוא הכלול ברע נעלה מאוד בערכו על הטוב הפשוט וזהו כוונת רבב"ח. באמרו האי גלא דמטבע לספינתא מחזי כי ציצותא דכורא חיוורתא ברישי'. יען כי ראשו הוא הכלול מהטוב. ולזה הוא עולה ומסטין. והכוונה כי ראשו הנאחז בקדושה למעלה יש לו כח לעמוד לפני ממ"ה הקב"ה ולהסטין. ולזה גם עשו אשר הוא מרכבה לרע הנה ראשו מונח במערת המכפלה אצל יעקב כמאמרם בזוה"ק רישא דעשו בקטפא דיעקב ולעתיד כאשר יפריד הקב"ה את הטוב מהרע ואז הרשעה כלה כעשן תכלה הנה יהי' על ידי הפרדת הראש והגוף. ולזאת כינוהו חז"ל בשם שחיטה. כי כן הוא וענין השחיטה להפריד הראש מהגוף. וזה יהי' אמנם ע"י התגלות האור הגנוז. כי כן כאשר בראשית הבריאה. היתה זאת מפעולתו. כאשר הקדמנו כמנו כן על ידו יתבער הרע לעתיד. כאשר יתגלה אורו וטובו. ולזה כאשר ביאר לו מעשי המנורה. אשר הוא מורה על התגלות האור הגנוז. אמר מי אתה הר הגדול לפני זרובבל (והכוונה על מלך המשיח היוצא מזרעו. כמו. שבארוהו המפרשי') למישור, ירצה. כי השטן הוא היצה"ר שנדמה לצדיקים להר בעוה"ז הנה לעתיד בהתגלות אור הגנוז. יתבטל ממציאותו, ויהי' למישור. ואמרו עוד והוציא את האבן הראשה יתבאר ג"כ לפי המדובר. כי האבן הוא כינוי ליצה"ר כמאמר חז"ל שבעה שמות יש לו ליצה"ר אשר אבן הוא האחד מהן ככתוב והסירותי את לב האבן מקרביכם. ויען כי טובו כלול בראשו כאמור לזה אמר והוציא את האבן הראשה והכוונה כי יפריד הטוב מהרע עד שיהי' הטוב בפני עצמו בלתי נאחז ברע ואז יהי' תשואות חן חן לה וכפי אשר הקדמנו. כי הטוב הכלול ברע נעלה טובו מאוד מאוד יתר על הטוב הפשוט וזהו אומרו חן חו בכפלים והוא מבואר

ועל דרך זה יתבאר גם מה שנאמר בראשי' הפרשה. כי הנה האבן. אשר נתתי לפני יהושע. על אבן אחת שבעה עינים. הנני מפתח פיתוחה נאום ה' צבאות כי תואר אבן הוא מוסב על היצה"ר. ואמרו על אבן אחת שבעה עינים. לרמוז על שבעה שמות שיש לו. והוא לשבעה בחינות שונות אשר יסית בהנה את בני האדם ולעומת' הוא ב"כ ז' מדורי גיהנם. ולעתיד אמר ה' הכני מפתח פיתוחה. והטעם לייפותה כמש"כ רש"י. והכוונה כי הרע עצמו יומתק ויתהפך לטוב מאד נעלה. ויש להמתיק עוד על פי הדמיון שכתב הרב באהל יעקב לאחד שהי' לו אבן טוב. וכפל בו סדק. ונלאו האומנים מלתקנו עד כי בא אומן אחד מופלג באומנתו זו עד להפליא ויענהו לאמר שמעני אנכי אפתח עליו פיתוחי חותם שמך המפואר ומהסדק הזה יהי' ראשית מלאכתו. וממנו יצאו ציצים ופרחים לירכתיים סביב עד כי יהי' יקר בכפלי' מאשר הי' בטרם נפל בו הסדק ההוא. והוא אמרו הנני מפתח פיתוחה הרצון שיומתק הרע ויתגלה טובי. עד כי יהי' הטוב ההוא בכפלים על הטוב האמיתי ולזה אמר ומשתי

)** ואחרי הודיעו המלאך את כל זאת. שוב הוקשה לו. א"כ למה זה יהיו שני זתים ושני שבלים ושני צנתרות. אחרי כי הוראתה הוא על שפע האור הגנוז הנברא ע"י הברת הקול פשוט כפי אשר הקדמנו ובהברת קול פשוט אין בו מהפירוד וההתחלקות כלל כי הפירוד וההתחלקות לא יהי' רק באותן שנבראו ע"י דבור. יען כי הדיבור עצמו הוא מורכב מהברות שונות ואותיות מתחלפות מה שאינו בהברת קול פשוט שאין בו מהפירוד כלל. וא"כ למה זה יהי' הזתים והשבלים והצנתרות שנים שנים. ולזה באתה התשובה אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. וכדרשת חז"ל זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה. והכוונה כי הגם ששפעת אור הגנוז. הוא נמשך מאיליו ע"י רצונו הפשוט בזולת התעוררות המעשה הטוב מבני האדם. עכ"ז הלא העלה אותנו הקב"ה למעלה מערכינו וצוה את אהרן על הדלקת הנרות. וא"כ בצד מה נוכל לעשות איזה תיקון עכ"פ. גם באור הגנוז. והוא ע"י אצילי ונכבדי העם שנמשחו בשמן המשחה. כי המלך הוא הבונה את הבהמ"ק. ועשיית המנורה נקראת על שמו. והכהן הוא המעלה את הנרות. וזהו אמרו אלה שני בני היצהר זה אהרן דוד. והרצון. כי על ידם. נעשה תיקון ותוספת אור גם באור הגנוז. הגם כי אינו צריך לזה וענין אמרו על אדון כל הארץ הוא ע"ד מה שאמרו חז"ל מי מושל בי צדיק. שנאמר צדיק מושל יראת אלהים הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה ועל דרך מה שאמרו חז"ל במדרש. לא זו מחבבן עד שקרא אותן אמי. וכפי מה שביארנוהו בדרוש לפרשת העגל. עם ביאר כמה מקראות הנלוים לזה. שים עינך על כל האמור שמה ויונעם לך. וזהו אומרו על אדון כל הארץ והוא מבואר

וזהו הנרצה להם לחז"ל באותו מדרש הנצב פתח השער באמרו לא לאורה אני צריך כו' אשר הכוונה ג"כ כי איני צריך מכם שתעשו איזה מצוה מכוונת לעומת האור. בכדי שישפיע עליכם שפע האיר כי האור הוא למעלה ממעשה ואין משפטו שיהי' מתפעל ממעש' ולזה הביא ראי' מחלונות ביהמ"ק שהיו צרים מבפנים ורחבים מבחוץ. הכוונה כי בכל מעשי הקרבנות. הגם כי נאמר. האוכל בשר אבירים כו'. מ"מ ענין המעשה שנצטווינו לעשות בהם. המה באופן. כאלו הוא כביכול צריך לזה יען כי באמת הוא הכוונה להוריד עלינו השפע עי"ז. ועל זה האופן נעשו כל הקרבנות וכל יתר מעשי המצות התלוים במעשה. אבל בחלונות בהמ"ק נעש' ההיפוך יען כי השפעת האור ההוא הוא מרצונו הפשוט בלי שום הכנה. כאמור. וע"ז אמר אלא לזכותם. הכוונה כי הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הפליא לעשות עמנו ממעל לערכינו שנוכל להעלות ולתקן בענין האור הגנוז על ידי מעשי המנורה. וקמתרץ בזה מליצת בהעלותך. ולא אמר בהדליקך. אולם הכוונ' שהעלה אותו בזה במה שהוא למעלה מערכו כאמור ועל זה מסיים ולא עוד כו'. הכוונה כי אני מחשיב התפעלות מעשיכם כ"כ כאלו הוא אור שלכם. וע"ז אמר קומי אורי כי בא אורך בכינוי המתייחס אילינו. כמו בכל יתר התיקונים. הנעשים ע"י שארי המצות המעשיית אשר הוא באמת כן הוא כענין שאמרו חכמינו ז"ל שכר מצוה מצוה. וכפי אשר הקדמנו כי השכר אינו דבר נפרד מהמצוה כענין שכירות הפועלים שהשכר והפעולה המה שני דברים נפרדים. אפס כי השכר והמצוה. הוא דבר אחד כענין הזריעה והקצירה והוא מבואר

אמנם הדבר מובן מאיליו כי אף כי הקב"ה העלה אותנו למעלה מערכינו לתקן איזה תיקון באור הגנוז הנה הוא רק לזכותינו. אבל את זה לא יעשה אלהינו שנוכל לפגום את אורו כביכול. רק כי לענין הפגם נשאר הדבר על עמדו לבל יופגם ע"י מעשי בני האדם. ולזאת כל התיקונים אשר נעשו ע"י הקרבנות בזמן שבית המקדש הי' קיים. הנה כאשר גרמו החטאים לחורבן ביהמ"ק שלמטה כן לעומת זה בעו"ה מסתמא נפגמו כל התיקונים הנעשים על. ידינו מלמעלה. אולם התיקון