בית דוד (דרשות) לט

בשביל מעשי הרשעים שיהי' אחרי כן. אמנם יובן לפי דברינו. היית כי מיני ההשפעות המושפעים לנו ממקורות העליונים התלוים במעשי בני האדם לתקנם או לפוגמם. אינו מהצורך לסלק מתחילה שפע הטוב. רק כי הניח הדברים למעשי בני האדם. ע"ד שאמרו מעשיך יקרבוך. ומעשיך ירחקוך. אולם ענין שפע האור הגנוז. שאינו עשוי לפגום ע"י מעשה ואף כי יקלקלו מעשיהם. עכ"ז לא יסתלק מהם מעצמו וישתמשו בו. ולזאת גנזו מתחילה. אחרי כי ההתחלה והסוף שוים בו. בענין סיבת הסתלקותו. והבן זה

ומעתה נגלה לנו עומק תעלומות כוונת חז"ל באמרם במס' שבת ומנחות שזכרנו ראשונה במה שהקשו לשאול וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אשר הכוונה להם בזה. היות כי ענין מצות הדלקת נרות המנורה בלי ספק כי היא מכוונת מול שפע אור הגנוז. אשר כלול בו עומק חכמת אור התורה. וכמאמר חז"ל במדרש חמשה פעמים אורה כתוב בפרשה זו נגד חמשה חומשי תורה. ולזה אמרו [ב"ב כ"ה ע"ב] הרוצה להעשיר יצפין. הרוצה להחכים ידרים. שולחן בצפון מנורה בדרום. הנה מבואר מדבריהם. כי ענין המנורה הוא להשפיע עלינו שפע חכמת אור התורה. אשר הוא הוא האור הגנוז שגנזו הקב"ה בתורה. והכוונה שהעלים פנימיית כוונתה ועומק סתרי' בתוך סיפורים המוניים ומצות מעשיית התלויים בגשם. ולזה הקשו. כי לענין שפע האור אינו צריך לשום מצוה. ובפרט למצוה מעשיית בפועל. אחרי כי הוא למעלה מהמעשה והדיבור בהיותו נברא בהברת קול פשוט שקודם לדיבור. וכמו שהקדמנו. וזהו אומרם וכי לאורה הוא צריך הכוונה וכי צריך לאור שלנו ע"י מצוה מעשיי' להשפיע ע"י שפע האור. אחרי כי המעשה לא תוסיף תת כוחה במקור גבוה ועליון כזה. אשר הוא למעלה מהמעשה והדבור. ולזה קמסיים והלא כל ארבעים שנה כו'. והכוונה היות כי במדבר כל אותן ארבעים שנה השתמשו בני ישראל ונהנו במקצת מהאור הגנוז. כי עמוד האש שהי' הולך לפניהם הי' מעין האור הגנוז. ולכך ידעו ע"י מה בחשיכה. וכהך ברייתא שהביאו התוס' שהי' מסתכל בחביות ובטפיח ויודע מה בתוכן אשר כל זה בלי ספק. הוא מעין האור הגנוז והנה עינינו הרואות כי אף כי לא היו זכאים בכל הזמן ההוא כידוע מענין חטאם בעגל ובמרגלי'. ובכל העשר נסיונות שניסו אבותינו את הקב"ה במדבר. ועם כל זה היו משתמשים באור הרוחני של עמוד האש. ולא נפגם ולא נסתלק מהם במעשיהם. אשר כל זה יורה. כי הוא למעלה ממעשי בני האדם. ולא יגיע בו הפגם והתיקון. וגם בטרם נבנה המשכן. ובטרם נצטוו על מצות אור המנורה. עם כל זה היו משתמשין באורו של עמוד האש ההולך לפניהם. אשר לא נמצא כן בשארי השפעות. כי המה נמנעים בזולת המעשה הטוב כאשר הקדמנו ואחרי כי השפעת האור ההוא יתכן בזולת המעשה. והמעשה אינו פועל בו מאומה לפי ערך סדר הבריאה. א"כ שפיר קא קשי' לי' מה טעם יש במצוה זו. וזה עומק כוונתם. במה שאמרו וכי לאורה הוא צריך. ומה שאמרו חז"ל במנחות. אמר ר' זריקא אמר ר' אליעזר. לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך שכללו ענין האכילה עם האורה. הכוונה ג"כ על אכילת המן שאכלו אבותינו. כי השפעתו היתה ממקום גבוה ונעלה ממעשי בני האדם. ולכך גם הוא לא נסתלק מהם בחטאם ככתוב [נחמי' ט'] אף כי עשו להם עגל מסכה כו'. ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר. ומנך לא מנעת מפיהם. ומים נתת להם לצמאם. כי כל מיני ההשפעות שהי' לאבותינו במדבר. הי' הכל ממקור גבוה ונעלה מפעולת המעשה ולכך לא נסתלקו בחטאם והוא מבואר

וזה הי' ענין מעשה המנורה שראה הנביא זכרי'. ככתוב וישב המלאך הדובר בי ויעיריני כאיש אשר יעור משנתו. ויאמר אלי מה אתה רואה. ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה. ושבעה נרותי' עלי'. שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. ושנים זתים עלי' אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר מה אלה אדוני. ויען המלאך הדובר בי ויאמר אלי הלא ידעת מה המה אלה. ואומר לא אדוני. ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח. כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את אבן הראשה תשואת חן חן לה. ואמר עוד בסוף הפרשה. ואען ואומר אליו. מה שני הזתים האלה על ימין המנורה ועל שמאלה. ואען שנית ואימר מה שתי שבלי הזתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב. ויאמר אלי לאמר הלא ידעת מה אלה ואומר לא אדוני. ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. וכל אלה הדברים באו סתומים וחתומים כמשפט נבואתו של זכרי' אשר באו דבריו סתומים מאד וכמו שכתב רש"י בריש ביאורו לזכרי' ולא ידענו מה הוא הכוונה לו בכל אלה

אולם יובנו לפי דברינו. להיות כי ראה בנבואתו כל מעשי המנורה והעלאת נרותי' נפעלים מאיליהן מבלי שום עזר וסיוע משום צד. כמש"כ רש"י ומצודות בביאוריהן. כי ראה הזתים נחבטים מאיליהן לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שמה כבבית הבד. והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לגלה ומהגלה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות שמן צלול כזהב. אשר כל זה יורה כי שפעתו הוא למעלה ממעשי בני האדם. כי לו הי' השפעתו ע"י מעשי המצות אשר יעשו אותם בני האדם. הי' חוייב להיות פעולתה ע"י מלאכי עליון ושרפי קודש בוצרים ודורכים זתים לעשות שמן וכדומה מיתר הפעולות הנצרכות להעלאתן. יען כי ע"י מעשי המצות אנו נותנים תעצומות ועוז לכל ברואי מעלה לעשות כמעשינו כאשר נתייסד ע"ז מזמור הללו את ה' מן השמים בלשון ציווי. כמבואר בדרוש לברכת כהנים. ולזאת כל המצות אשר יעשו אותם בני האדם למטה בארץ. לעומתם נעשה ע"י מלאכי עליון בשמים ממעל. ועל עיקר מעשי הקרבנות אמרו חז"ל [מנחות ק"י א'] מאי לעולם זאת על ישראל אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. ועיין שם בתוס' מה שהביאו בשם המדרש. ולזה כאשר ראה כי פעולת מעשי המנורה נעשית מאילי' מבלי שום אמצעי לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף. מה שאינו נוהג כן בשארי התיקונים הנפעלים בשמים ממעל. שאל ע"ז מאת המלאך הדובר בו. מה אלה אדוני. והמלאך השיבי כמתמיה לאמר. הלא ידעת מה אלה. הרצון כי מעצמך הי' לך להבין את זאת. מפאת ידיעת התורה במעשי המנורה ומלשון בהעלותך כפי המבואר וכאשר יתבאר אי"ה לפנינו. ועכ"ז השיבו לא אדוני. אז ענהו המלאך לאמר. זה דבר ה' אל זרובבל לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. והכוונה כי שפעת המנורה המורה על שפעת האור הגנוז בלי ספק. כי לכך ראה שבעה ושבעה מוצקות שהוא מ"ט פעמים כמבואר בפירש"י דמוסב על אור החמה שלעתיד. אשר יהי' שבעתיים מאור החמה שכהיום. אשר זה יהי' אמנם משפעת אור שגנזו הקב"ה לעתיד לבא. הנה הוא לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם. יען כי הוא נעלה ומרומם מלהתפעל ממעשי בני האדם כאמור. ולזאת באו כל מעשי' לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף. אפס כי מאילי' נעשו כל פעולותי' ונמשך השפעתה. וזהו אומרו לא בחיל ולא בכח הרצון. כי כל מיני ההשפעות המושפעות לנו ממעשי המצות כענין הזריעה והקצירה שביארנו ענינם. הנה התיקונים ותוספת אור הנעשים ע"י מעשי המצות המה מכונים בשם חיל וכח. כמאמר חז"ל בפסיקתא הובא בילקוט דברים רבה [פ' האזינו] כשישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפים כח בגבורה של מעלה. שנאמר באלהים נעשה חיל. ונאמר תנו עוז לאלהים. הנה למדנו לדעת כי התיקונים מכונים בשם חיל וכח. לא כן שפע האור הגנוז כי הוא עלה מלהתפעל ממעשי בני האדם. ולזאת יתכן שפעתו בלעדם. וזה אשר הודיעו המלאך כי שפעת אור הגנוז הוא