בית דוד (דרשות) לח

ריבוי הקש והמוץ והתבן כמעט אחד מני אלף. וגם להתאחרו' צאתם אל הפועל בזמן. א"כ בלי ספק כי לא עליהם היתה כוונת בעל השדה. ולכך לא רצו להכניס עמהם החיטים בתגר זה כלל. יען כי הוא מהנמנעות לפי דעתם. אמנם החיטים אמרו להם מה לכם לריב על ריב לא לכם. רק המתינו עד שיבא הגורן. ונראה בשביל מה נזרעה השדה הנה כי גם בתשובתם לא מלאם לבם לאמר ונראה כי בשבילינו נזרע השדה. כי לשפלותם בעיניהם לא נשאו ראש לאמר כן. אף כי כן הוא האמת. רק נכנסו לפרש ביניהם למען לא יריבו ולא יתקוטטו זה עם זה אחרי כי קרוב הבירור לבא בשעת הגורן. וכדמותו וכצלמו. הוא ממש ישראל בין העמים הקדמונים הגם כי הם הכוונה התכליתיית בבריאה כמאמר חז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. עכ"ז למיעוט חלישותן ורוב שפלותן אינם כדאים וראויים בין העמים. אף להתדיין עמהם ע"ז. רק כי המה היו מדיינים זה עם זה. וזה פשוט ומבואר:

והנה כאשר נחפשה לתור ולדעת על עיקר תכלית כוונת הבריאה בשביל מי הייתה. אם בשביל הנאצלים והנבראים העליונים והמה העיקריים התכליתיים בבריאה ואם בשביל היצורים התחתונים. הנה בראשית ההשקפה ובקדמות הרעיון ידמה כי הנאצלים העליונים לריבויים ורוב זכותם ובהירותם ורוחנייתם. בהיותם נאצלים מפעולת המחשבה כאמור א"כ בלי ספק כי הן המה הכוונה עיקרית והתכליתיית בבריאה ויצירת התחתוני' מסתעף ונמשך מהן דרך אגב. ולזאת פעולת נאצלי העליונים יש לייחס אל ה' בכינוי מיוחס אליו. לא כן יצורי התחתוני'. בהיותם נמשכים דרך אגב. אין לייחס פעולתן בכינוי מתייחס אליו. הגם כי נמשכו מפעולתו כאמור. ומצורף לזה כי אצילות העליונים. היתה יש מאין הגמור הנברא ביום ראשון. מה שאינו ביצורי התחתונים שאינו רק יציאה מכח אל הפועל ממה שנברא ביום ראשון. ולזאת אין לייחס פעולתן בכינוי מתייחס אליו. וגדולה מזו דעת המליץ בנועם אמריו. כי גם הגלגלים ומשטריהם. אין יצירתן לצורך המון האנושי. יען כי המה גבוהים עליהם ונכבדים מהם: חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לעובר. ולא יחשב פועל שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מהם מחט ברזל אחד

הנה שגם ביצירת הגלגלים חשב לנמנע שתהי' יצירתם בשביל המין האנושי. ומכל שכן שנאמר כן בנאצלי העליונים שפעולתן היתה ע"י פעולת המחשבה וע"י הברת הקול פשוט לבד. ואחרי אשר נחייב כי פעולתן הוא לצורך עצמן. א"כ בלי ספק כי המה הכוונה העיקריית והתכליתיית בבריאה. ופעולתן יש לייחס להבורא בכינוי מתייחס אליו. לא יצירת התחתוני' שנמשכו דרך אגב. כי עליהן לא תפול המליצה בכינוי מתייחס אליו. וזה שהוקשה להם לבעלי המדרש מלאכתו. לא כן אמר ר' ברכי' כו'. והכוונה דמדוע ייחס מלאכת העולם השפל הלזה בכינוי מתייחס אליו הלא עיקר עולמו שברא למענו אשר אליו היתה תכלית הכוונה לא נברא בעמל. וכדברי ר' ברכי' בר' סימון ולא תיפול מליצת מלאכה עליו. שענינה הוא הנעשה ע"י עמל ויגיעה מעשיות. ועל פעולת יתר הנבראים שנברא בעמל. לא שייך כ"כ לייחס הדבר בכינוי מתייחס אליו. אחרי כי בריאותם לא נדרש מצד עצמותן

אולם בעיקר דברי המליץ הגדול והנמשכים אחריו כבר הכה על קדקוד סברתו זאת הרב בעקידה בפ"ו מספרו והתפלסף עמו בתכלית הדיוק והתפלספות עד כי בחרות אפו בו ובסברתו זאת גזר אומר. כי הדעת הזה מקיר מבועו הוא מדעת הכופרים המאמינים הקדמות. והמליץ וסייעתו נמשכו אחריהן מבלי משים לב [כאשר הזכרנו דבריו בדרוש הלומד מחבירו. וגם הוספנו שם קצת ראיות לפי מסת קט שכלינו] ולזאת הסכימה דעת הרב בעקידה לדעת החכמים האמיתים הבאים בסוד ה'. אשר דעתן בזה הוא. כי הן האדם לבדו. הוא הסיבה התכליתיית לכל יצורי מעלה. אף להנאצלים העליונים יען כי הוא בחירי במעשיו. מה שאינו בכל יצורי מעלה כי לא ניתן להם הבחירה. כאשר האריכו בזה כל חכמי אמת. והן אמת ודבריהן אמת ואינם צריכין סעד לתומכן ולאלה הדברים כוונו גם בעלי המדרש בתשובתן על כינוי מלאכתו הנאמר על מלאכת עולם השפל הלזה. בכינוי מתייחס אליו. אשר לפי הנדמה אין לייחס אליו בכינוי. יען כי אינם עיקריים בכוונת הבריאה מול רוחניית הנאצלים העליונים ובאתה ע"ז התשובה. כי אמנם כי נהפוך הוא. כי עיקר כוונת הבריאה היתה. להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. אשר זה נמשך מענין הפגם ותיקון הנעשה ממעשיהם וכבר קדמו אמרינו כי עיקר הפגם והתיקון. אינו רק בנבראים על ידי דיבור ומעשה דמיקרי עמל. ונמצא כי עיקר הכוונה התכליתיית בפעולת הבריאה. הי' אותן הנבראים שנבראו ע"י עמל ויגיעה. יען כי בהם שייך ענין הפגם והתיקון. משא"כ בנאצלים העליונים שנאצלו מפעולת המחשבה. ולזה אותן הנבראים שנבראו ע"י עמל דמיקרי מלאכה יש לייחס אליו בכינוי מלאכתו. וזהו אומרו אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא ע"י עמל ויגיעה. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעמל ויגיעה. ירצה. זאת היתה הכוונה התכליתיית בעיקר הבריאה. ולזה שפיר ייחסה הכתוב אליו בכינוי מלאכתו. והבן בדברים אלו. כי המה נכונים מאד בכוונת בעל המאמר

ובאלה נבוא אל ביאור המאמר הנצב פתח השער והנלוים אליו להיות כי מהמבואר ממה שהקדמנו. כי עיקר הפגם והתיקון הנמשך ממעשי המצות אשר יעשו אותם בני האדם. אינו רק בנבראים שע"י עמל. והוא הדיבור דמיקרי עמל. וממנו נשכילה לדעת כי בריאת האור הגנוז בהיותו נברא שלא על ידי דיבור. רק בהברת קול פשוט שקודם לדיבור. לא שייך בו פגם ותיקון. כיון שנברא שלא ע"י עמל וכבר קדמו אמרינו. כי ענין מעשי המצות הגם כי מצידו ית' אינו צריך לכל אלה. כמו שנאמר האוכל בשר אבירים וכו'. ואם צדקת מה תתן לו וכהנה רבות מהכתובים המורים על זה. עכ"ז הי' צורך גדול לנו וגם לכל הנבראים העליונים. אשר ע"י מעשי המצות יתרבה ויתוסף אורם בשיעור רב ועצום. עד כי יריקו די שפעתם ארצה. וממנו ינקו שפע שבע רצון לכל יושבי תבל ושוכני ארץ. ובזולת המעשה הטוב וקיום המצות הנה השפע נמנעת מאתנו. כאשר לא תיתכן הקצירה בזולת הזריעה ולכך בענין עיקר גאולתינו ממצרים נאמר. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. ובאתה ע"ז אמיתית דרשת חז"ל. שראה הקב"ה שהגיע זמן גאולתם ואין בידם מצות במה להתעסק בו. ונתן להם דם פסח ודם מילה ובזולת שתי מצות אלו היתה הגאולה נמנעת. אולם כל זה הוא באותן ההשפעות המושפעי' לנו ממקורות העליונים שנבראו ע"י עמל אמנם האור בהיותו נברא בלא עמל. רק בהברת הקול שקודם לדיבור. מאליו מובן שאינו צריך לשום מצוה מעשיית להוריד על ידה די שפעתה אילינו. אחרי כי לא שייך בו פגם ותיקון כ"כ. ובפרט ע"י מצוה מעשיית. ודוגמתו מצינו באור התורה. כי אינו נפגם ע"י מעשי בני האדם כמאמר חז"ל במס' סוטה] עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. ולכך אלישע אחר אף שהרבה לפשוע ולמרוד בה' לצאת לתרבות רעה. עכ"ז לא נשכחה תורתו מלבו. ועל אחיתופל התפלל דוד המע"ה שימות בלא חכמה ובזולת זה לא הי' שוכח תורתו. ולזאת גם האור הגנוז אינו עשוי לפגום ע"י מעשי האדם. ובזה יבוא על נכון מה שאמרו חז"ל על האור הגנוז שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו בשביל מעשה הרשעים. ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי הנדמה בקדמות הרעיון יפלא. וכי כך היא המדה לדון על שם סופו ודי' לצרה, בשעתה. ולגבי ישמעאל אמרו חז"ל שקטרגו מלאכי השרת. ואמרו מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה ממציא לו מים ואמר להם הקב"ה. איני דן את האדם אלא באשר הוא שם. וא"כ מדוע זה יגנז אורו