בית דוד (דרשות) לז

המשפט ברור לכל מבין עם תלמיד. כי אין לו לשלם זולתי ערך קצבתו ויותר אין. וככה לעומת זה גם בבריאת העולם. אחרי כי הי' באפשרי לבראו במאמר אחד. למה יתחייבו הרשעים ביותר מזה. ואם נסבול זה במתן שכרם של צדיקים ונאמר כי רוצה ה' להרבות שכרן על צד החסד והחנינה. איך נסבול זה בפורענתן של רשעים. אשר הוא עוול גמור בלי ספק השופט כל הארץ לא יעשה משפט ח"ו

אולם אמיתית הדבר הוא. להיות כי כבר הסכימו כל החכמים הבאים בסיד ה' כי תכלית כוונת בריאת כל העולמות כולהם. לא הי' רק עבור האדם ולזאת כולם תלוים במעשי בני אדם לתקנם. או לפוגמם. להרבות אורם ולמעט ח"ו. והכל הוא ע"י קיום מעשי התורה והמצוה. וכפי אשר הקדמנו בפתח השער. אמנם הפגם בהחלט אינו רק בדבר הנברא ע"י מעשה ודיבור לבד. אמנם בהנאצלים העליוני' שנאצלו מפעולת המחשבה. אינו מגיע להם הפגם כ"כ. כי כן כאשר ביצירת האדם בפרטו. הנה הפגם בהחלט אינו רק בנפשו. אשר היא מבחינת המעשה. וכפי אשר קדמו אמרינו ולזאת לא נאמר כרת רק בנפש ונכרתו הנפשות העושות. הכרת תכרת הנפש ההיא. אבל הרוח הבא מבחי' הדבור אינו נפגם כ"כ. ולכך ע"י ווידוי דברים הבא מבחינת הרוח יתוקן גם הנפש יען כי חלק העליון מהנפש הוא מקושר בהרוח בסוד כתר מלכות. והנשמה אינה נפגמת כלל. לבעבור כי אין משכנה בגוף האדם. רק כי היא נותנת לו התבוננת מרחוק. כענין שנאמר ונשמת שדי תבינם. הכל כמבואר בארוכה בספר נפש החיים לאדמו"ר הגאון החסיד זללה"ה מספרו כי תדרשנו ומצאת. ככה לעומת זה גם ביצירת העולם בכללו. עיקר הפגם והתיקון לא שייך רק בדבר שנברא ע"י דיבור ומעשה. אבל במה שנברא על ידי פעולת המחשבה לבד לא שייך בו פגם ותיקון. בסוד מקום המשומר ממגע זרים. כי כל מה שנברא ע"י הקב"ה בעצמו לא יבא בו הפגם והתיקון. כי מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו יען כי לרוב רוחניותו זכותו ובהירותו. לא יפעלו בו מעשי בני אדם מאומה. אפס בדברים אשר נתעסקו השמים והארץ להוציא תולדותיהן ע"י מאמרו של הקב"ה כענין שנאמר תוצא הארץ ישרצו המים. וכמו כן נעשה לעומתן ע"י פעולת השמים והארץ העליונים כי התורה תדבר בתחתונים ותרמוז בעליונים כמש"כ הרמב"ן כי לכך לא נזכרו בריאת המלאכים וכל צבא ברואי מעלה בתורה יען כי בריאתם נכלל במה שנאמר בתורה בבריאת התחתונים כי את זה לעומת זה עשה האלהים ולזאת בצבא השמים נאמר בהן עמל ויגיעה כמבואר בפירקי ר"א שהובא לעיל בדברינו ולכך המה תלוים במעשי בני האדם לתקנם או לפוגמם. ולזאת אילו ברא הקב"ה את עולמו במאמר אחד לבד. נמצא כי הי' הכל ע"י הקב"ה לבדו. ע"י פעולת המחשבה אשר הוא מאמר הראשון. וכפי אשר הקדמנו. כי המאמר הראשון הוא מפעולת המחשבה. יען כי לא יתכן האמירה רק להזולת. ולכך לא הי' שום מקום למעשי בני האדם לפעול דבר קטן או גדול. לא פגם ולא תיקון. ולא הי' מקום לשכר ועונש. יען כי השכר והעונש נמשכים מהפגם והתיקון הנעשים ממעשי המצות והפכן כענין הזריעה והקצירה. וכפי אשר הקדמנו. ובהבטל ענין הפגם והתיקון. מאליו נתבטל ענין השכר והעונש. ונסתלקה פינת הבחירה. אשר היא יסוד ושורש תכלית כוונת הבריאה בכללה ולזה הוצרך להבראו ע"י העשרה מאמרות בכדי שיהי' מקום לשכר ועונש ע"י הפגם והתיקון. ולהשריש פינת הבחירה. אשר היא הכוונה התכליתיית בבריאה. וזהו אומרו בעשרה מאמרות וכו' אלא להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. כי כל אלה לא יתכן זולתי כאשר נברא בעשרה מאמרות. משא"כ אם הי' נברא במאמר אחד לבד לא הי' מקום לכל אלה. [ובדרוש לז' של פסח בארנוהו קצת על כוונה אחרת מ"מ המעיין יראה כי הכל הולך אל מקום אחד וכוונה אחת להן ומה שחסר זה גילה זה] ובזה יתבאר גם דברי המדרש שאמר מלאכתו לא כן אמר ר' ברכי' לא בעמל כו'. ואת אמרת מלאכתו אתמהא. אלא להפרע מן הרשעים כו' וליתן שכר טוב לצדיקים כו'. וראשונה יש להעיר בו מלבד מה שהערנו בו לעיל] דמאי קא קשי' לי' לבעל המאמר כלל מהא דר' ברכי'. דהא ר' ברכי' לא אמר כן. רק בבריאת השמים והאור כאשר למד כן מהוראת הכתובים מדכתיב שמים נעשו שכבר נעשו. ובאור כתיב ויהי אור שכבר הי'. ואלו ביתר הנבראים דלא כתיבי הנך דיוקי בלי ספק כי גם ר' ברכי' מודה שנבראו ע"י דיבור דמקרי עמל וכדאמרן. וכמבואר להדיא בפירקי ר"א. האף דגם הוא דריש קרא דבדבר ד' שמים נעשו שהשמים נבראו בלא עמל ויגיעה. עכ"ז כתב מבואר דבצבא השמים הי' בהן עמל כביכול ומכל שכן בברואי מטה. דודאי נבראו ע"י עמל. וא"כ מאי קא קשי' לי' כלל מהא דר' ברכי'. דשפיר מוסב הך קרא דמלאכתו על כל יתר הנבראים שנבראו ע"י עמל ויגיעה והכוונה ע"י מאמר

אולם אמיתית כוונתו יתבאר ע"ד מה שכתב הרב בעקידה [שער מ"ב מספרו] אשר זה לשונו. הדבר הנדרש מצד עצמו. הוא הדבר אשר יעשה אותו העושה. על דרך האמת. אמנם כשיעשהו לצורך זולתו הנה באמת אע"פ שנתעסק בו לא יקרא הפועל ההוא על שמו. כי לא יתואר מהות המעשה כי אם על שם תכליתו עכ"ד

ותוכן כוונתו הוא להיות כי כל פועל שיעשה איזה פעולה קטנה או גדולה. הנה מההכרח כי מבלעדי הפעולה העיקריית אשר היא תכלית כוונתו בפעולה ההיא לא ימלט כי יצטרפו לזה הרבה פעולות התלויות ומצטרפות אל הפעולה התכליתיית. אשר לא היתה עיקר כוונתו לפעולות ההמה. אפס כי המה נמשכות ומסתפפות דרך אגב מפעולה התכליתיית. ולפעמים כי ירבו עליו. כענין הנוטע והזורע ודומיהן. כי עיקר כוונתו בפעולת הזריעה הוא להצמיח פרי תבואה. אולם ימשך מזה צמיחת השבלים והקש והתבן והמוץ ודומיהן. אשר המה רבים בעצמותם על עיקר הפרי. ועכ"ז עיקר הפעולה מתייחסת אל צמיחת הפרי. לא אל המוץ והקש והתבן. אף כי רבים המה למיניהן. ולא יקרא עליו בשם לאמר. כי הוא זורע להצמיח קש ותבן ומוץ. רק כי הוא זורע להצמיח פרי תבואה. ובמדרש ב"ר [פ' פ"ג] התבן והקש והמוץ מריבים [מדיינים] זה עם זה זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אמרו החיטים המתינו עד שיבא הגורן. ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה. באו לגורן ויצא בעה"ב לזרותה הלך לו המוץ ברוח. נטל את התבן והשליכו לארץ ונטל את הקש ושרפה. נטל את החיטים ופשה אותן כרי. כל הרואה מנשקן כד"א נשקו בר פן יאנף. כך אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר ובשבילינו נברא העולם. והללו אומרים בשבילינו נברא העולם. אמרו להן ישראל. המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעין בשביל מי נברא העולם הדא ה"ד [מלאכי ג'] כי הנה היום בא בוער כתנור. ועליהם אמר [ישעי' מ"ה] תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. אבל ישראל ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל. והכוונה כי באו לתרץ לאיזה צורך הוזכרו אלופי ישמעאל קודם תולדות יצחק ואלופי עשו הוא אדום קודם וישב יעקב. ועל אלה בא ליישב כי המה במדרגת הקליפה הקודמת לפרי. אולם המה לא כן ידמו ולבבם לא כן יחשוב. אפס כי עלה על זדון לבם. כי לריבויים ועוצם תקפם וקדימת ממשלתם בזמן. הן המה הסבה התכליתיית. והעיקריי' בבריא'. לא כן עם בני ישראל. כי למיעוטם וחלישותם ושפלותם בלי ספק כי לא עליהם היתה כוונת הבריאה ולזה נשא עליהם משלו. מהתבן והקש והמוץ. שהיו מדיינים ומריבי' אלו עם אלו. זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אימר בשבילי נזרעה השדה. ראה נפלא מאמרם במשל זה. כי לא הכניסו עמהם החיטים בתגר זה לאמר כי החיטים והתבן והקש והמוץ היו מריבים זע"ז אפס כי הריב וההתדיינות הי' בין התבן והקש והמוץ יען כי חשבו למשפט. כי החיטים לעוצם מיעוטם בין