בית דוד (דרשות) לו

שמים וארץ ככל המון יתר הנבראים. ועכ"ז הי' רוחני זך ובהיר בהיותו נברא ממקום בהמ"ק ומקום בהמ"ק לא נתגשם כל כך. ואף אחרי המון ריבוי ההשתלשלות בזה אחר זה עכ"ז נשאר ברוחניותו ולזאת האור הנברא מתולדתו. וממחצב צור מקום כבודו הי' רוחני כמוהו. עד שהי' אדם מביט בו וכו'

ויותר נראה לכוונו לדעת ר' נחמי' דס"ל באמת דהאורה נבראת במאמר ע"י צירוף הברות ואותיות. ולכך הקשה לו מאין ימצא בו מהרוחני כ"כ אחרי היותו מתולדות שמים וארץ. והוא השיבו מלמד שנתעטף בו הקב"ה כו'. והכוונה כי הן אמת שנברא במאמר. ולא הי' בו מהרוחניית כ"כ. רק שהעלה אותו הקב"ה למעלה ונתעטף בו ועי"ז נזדכך מאוד. והגיע לגבול הרוחניית כ"כ מהשיעור. ולזה אמרה לי בלחישה. מפני שאין זה דרך כבוד כלפי מעלה. לאמר שהעלה את האור הגשמיי ונתעטף בו כביכול. ולכך אמר ר' ברכי' אילולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא הי' אפשר לאומרו. כי באמת דבר גדול דיבר בזה להמעיט בכבודו כביכול ויותר דבריו יתפרש כמו שפירשנו לעיל לדעת ר"י. ובזה יבוא יותר על נכון לישנא דנתעטף בו הקב"ה. וגם מה שהסתירו כ"כ לאמרו בלחישה. אולם בשמות רבה [פ' נ] הביא נמי להא דר"ש בר יהוצדק וקמסיים עלה על הך דהבהיק זיו הדרו כו'. כמו שכתוב עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה. לפיכך פתח דבריך יאיר וכו' וזה מבואר כפירוש הראשון שכתבנו ודוק

ומתוך מה שנתבאר לנו לדעת ר' יהודה. דבריאת האור הי' ע"י הברת קול פשוט המתמצע בין המחשבה והדיבור. נמצא כי מפעולת מחשבה קדמו בריאת שמים וארץ. אולם לגמר יציאתן אל הפועל בלבישת הצורה הנאותה לכל אחד ואחד קדמה להן בריאת האור הגנוז. מצאנו פשר דבר ליישב דברי המדרשים המדברים בענין עשיית הארון. אשר המה חלוקים בזה מהקצה אל הקצה דבש"ס דילן ברכות [נ"ה ע"א] איתא א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים. הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון כלים ומשכן. אמר לו. משה רבינו. מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכנים לתוכה כלים. ואתה אומר לי עשה ארון וכלים ומשכן כלים שאני פושה להיכן אכניסם. שמא כך אמר לך הקב"ה. עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל א היית וידעת. ועיין בפירש"י שפי' וז"ל לך אמור כו'. שכן הם סדורים בפ' כי תשא. ראה קראתי בשם וגו' את אוהל מועד ואת ארון לעדות וכל הפרשה. ומשה אמר לו עשה ארון וכלים כגון ארון ושולחן ומנורה ואח"כ משכן דס"ל לר' יוחנן שכסדר שהם כתובים בויקחו לי תרומה אמר לו ע"כ. וכן הוא בפי' רש"י בחומש

ובשמות רבה [פרשה נ] הדא הוא דכתיב פתח דבריך יאיר מבין פתיים. והעתיק כל דברי המדרש דלעיל המדברים מענין בריאות האור. וקמסיים עלה לפיכך פתח דבריך יאיר ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה. אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה שיעשה את המשכן אמר בצלאל ובמה אפתח תחלה פתח בארון שנאמר ועשו ארון ע"כ. ועוד שם דבר אחר תן לחכם זה בצלאל אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מהו המשכן אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד תורה לישראל. אמר לו בצלאל והיכן התורה נתנה אמר לו משאנו עושין את המשכן אנו עושין הארון. אמר לי' רבינו משה אין כבודה של תורה בכך. אלא עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון ע"כ. והוא סותר בהחלט לש"ס דילן

ובמדרש חזית בקהלת. טובה חכמה עם נחלה כו' דדבר אחר טובה חכמה זו חכמתו של בצלאל שהנחיל ארון לישראל ובשעה שאמר לו משה עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו בצלאל רבינו משה מביאין את הכלה ומעמידין אותה באויר. בתחילה יעשה המשכן ואח"כ יעשה הארון. אמר לו משה שמא בצל א היית יושב וידעת בתחילה ועשו ארון. ואח"כ ואת המשכן תעשה. הוי טובה חכמה עם נחלה טובה חכמה של בצלאל עם נחלה שהנחיל ארון לישראל ע"כ. והמדרש הזה סותר דברי עצמו מרישי' לסיפי' דבתחילה אמר דדעת בצלאל היתה לעשות המשכן תחיל'. וקלסי' משה רע"ה לאמר שמא בצל אל היית ולבסוף קמסיים עלה בתחיל' ועשו ארון. ואח"כ ואת המשכן תעש'. ואין לומר דהך דאמר לו משה שמא בצל אל היית. בלשון תימא אמר לו כן וכי מנין אתה יודע שמא בצל אל היית. אלא כך אמר הקב"ה בתחילה ועשו ארון וכו' והוא לפי דעת מרע"ה. ובצלאל לא כיון אל האמת. דא"כ מאי האי דקמסיים עלה הוי טובה חכמה עם נחלה טובה חכמתו של בצלאל שהנחיל ארון לישראל דמשמע מיני' שבצלאל כיון אל האמת. ועוד דסוף סוף הוא סותר להך מדרשא דשמות רבה. דאמר דבצלאל אמר לעשות הארון תחיל' והסכים מרע"ה על ידו מדקמסיים עלה הה"ד ויעש בצלאל את הארון

אמנם יתיישב לפי דברינו. והוא להיות כי המשכן נבנה על תבנית ציור העולם כולו בכללו ועל דמות ציור האדם בפרטו. כמו שהאריכו בזה כל המחברים [ואי"ה יתבאר במקום אחר] והארון שבו נתונה התורה. הוא לעומת בריאת האור הגנוז ויען כי האור הגנוז נברא באמצע בין המחשבה והדבור. וכמו שהקדמנו לזאת גם בארון נעשה כן. דעיקר מלאכת המשכן נעשה תחילה. אשר היה לעומת בחינת המחשבה בבריאת העולם. אולם בטרם נגמר על מכונו ושלימותו נגמר מלאכת הארון תחילה דוגמת היציאה מכח אל הפועל. כי קדמה בריאת האור לכל הנבראים. ובזה יבאו כל דברי המדרשים על מכונם. וגם כי לא יסתור לש"ס דילן. ויתבאר לך זה במעט ההשקפה. כי נלאיתי להאריך

והנה בטרם נבוא לביאור המאמר הנצב פתח השער נבוא הלום דברי המדרש בראשית רבה סוף פ"י] מלאכתו. לא כן אמר ר' ברכי' בשם ר' סימון. לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו. ואת אמרת מכל מלאכתו אתמהה. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנבראו כולו בעמל ויגיעה. והדברים מתמיהין על אוזן שומעת. כי הוא סותר דברי עצמו מרישי' לסיפי' כי ראשונה אמר בשם ר' ברכי' שנברא שלא בעמל ויגיעה. ואחר אמר אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה אשר המה שני דברים מתחלפין בנושא אחד. וסותרים זה את זה בתכלית הסתירה. ובמת"כ פירש. לכך הכתיב על עצמו לשון יגיעה. וגם זה אינו מתקבל על הדעת. דאטו בשביל שנכתב בלשון יגיעה. הלבעבור זה יתחייבו הרשעים. אחרי כי האמת לא כן הוא. וכי עילה מצא להם. הא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. וכמו כן יש להתעורר במתניתין בפרק ה' דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וגם שם יפלא כי למה יהי' שורת הדין נותנת להפרע מן הרשעים כאלו אבדו עולם שנברא בעשרה מאמרות. אחרי כי הי' מהאפשר לבראו במאמר אחד. ואם יקרה כן. כי יקח איש איזה חפץ במחיר רב יותר מערך דמי קצבתו. יען כי לא ידע ערכו. או כי רצה להוסיף במחירו ע"ד היויתור והפיזור וכדומה. ונתן החפץ ההוא על יד אחד לשומרו. וגונב מבית האיש ההוא. ונגשו שני האנשים אל השופט. הכי ירשיענו השופט לשלם המחיר אשר נתן עבורו. היצדק בשפטו כן הלא יקראו אחריו מלא. וזעקת חמס יעוררו עליו. לאמר אם האיש ההוא נתן כספו חנם. התחת זה יתחייב הנשפט גם הוא לשלם יותר מדמי ערכו. הלא