בית דוד (דרשות) לד

השמים העליונים לא יצאו אל הפועל ע"י הדבור כלל. רק ע"י הברת קול פשוט בלי שום צירוף הברות ואותיות מתחלפות. ולזה לא יתואר בתואר עמל כלל ועכ"ז הוצרך בזה להדיבור. כי יען כי הדיבור הוא הנצרך להברת קול פשוט יקדם לו. ובהברת הקול ההוא שקודם לדבור נברא השמים. וזהו עומק תעלומות כוונתם במה שאמרו לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו. אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו והוא מבואר ויצא לו כן מהוראת הכתוב. במה שאמר נעשו ולא עשה. ולזאת שפט שהכוונה שנעשו כבר ע"י ההברה הקודמת לדבור

וזהו עצמו כוונת חז"ל במדרש רבה [פ' י"ב] ר' אבוהא בשם ר' יוחנן אמר. בהבראם בהי"א בראם. ומה הי"א זה כל האותיו' תופסין הלשון והי"א זה אינו תופס הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו. והנ' ההרגש בו מבואר א. כי לפי הנרא' מדבריו הוא לפי שנבראת באות הי"א שאינו תופס הלשון. לזה לא יתואר בתואר עמל. אולם אם הי' באות אחר שתופס הלשון. כי אז הי' מתואר בשם עמל. וא"כ יקשה עלינו סוף דבריו דקמסיים עלה אלא בדבר ה' וכו'. כי אנה נזכר אות הי"א בכתוב הזה דבדבר: ה'. ואולי הוא באות אחר שתופס הלשון

ב וגם בעיקר דבריו יש להתבונן בו בינה. מה הוא הכוונה לו במה שאמר כי אות הי"א אינו תופס הלשון עד שמזה יצא לו שלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו

ומצורף לזה יש להבין ענין אמרו עולמו בכינוי מתייחס אליו. ולא אמר את העולם וכמו כן יש לדייק גם בדברי ר' ברכי' בשם ר"י בר סימון דלעיל. אמנם יובן על פי מה שהקדמנו לעיל כי בריאת השמים העליונים אשר ברא למכון כסא כבודו. לרוב רוחניותם זכותם ובהירותם. לא נבראו ע"י דיבור רק ע"י ההבר' הפשוטה שקודם לדיבור. וזהו ענין אמרו שנברא באות הי"א שאינו תופס הלשון. והכוונה כי אות הי"א הוא מאותיות אחה"ע. אשר מוצאם הוא מהגרון עד כי בהברת קול פשוט לבד. נרגש מבטא אות הי"א ובו נבראו השמים העליונים למכון כסא כבודו וזהו אומרו עולמו בכינוי. והדבר מבואר יותר במדרש תנחומא הובא בילקוט ישעי'. על אותו מקרא כתוב לא ייעף ולא ייגע. אשר זה לשונו. כשברא הקב"ה את עולמו לא היו לפניו יגיעה. שנאמר אלה תולדת השמים והארץ בהבראם. בהי"א בראם כל האותיות אדם מוציא מפיו והוא קומץ את פיו. אבל ההי"א אדם מוציאה ואינו קומץ את פיו. ומעתה יראה הרואה כי אין לו דרך אחר לפרש. בזולת מה שכתבנו. והראי' שהביא ר"א בשם ר' יוחנן מקרא דבדבר ה' וכבר שמים נעשו. הוא מכוון ומתאים לדברי ר' ברכי' בשם ר"י בר סימון דדרש לה מדכתיב נעשו ולא עשה וכמבואר בדברינו לעיל

וממוצא דברים אלו נשכילה להבין דברי חכמים וחידותם ודעת קדושים תמצא במאמר אחד עמוק מפירקי ר' אליעזר. הובא בילקוט תהלים ועל אותו מקרא עצמו דבדבר ה' שמים נעשו. אשר זה לשונו. דבר אחר בדבר ה' שמים נעשו. דבר אחד אמר הקב"ה ונבראו השמים למכון כסא כבודו אבל בצבא השמים הרבה יגע. מה עשה הקב"ה. נפח ברוח נשמת פיו. ונבראו כל צבא השמים שנאמר וברוח פיו כל צבאם בדבר ה' שמים נעשו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בהי"א בראם. וכן הוא אומר לא ייעף ולא ייגע. ע"כ. אשר בזולת מה שהקדמנו הנה באו דבריו סתומים וחתומים מאוד. ויש להעיר בו

א מה הכוונה לו באמרו השמים נבראו בדבר א' לבד. הלא כל הנבראים לא נבראו כל א' וא' בפני עצמו רק במאמר אחד המיוחד לו לבדו ועשרה מאמרות שנברא בהן העולם היינו לעשרה פרטי מיני הנבראים כמבואר בכתוב. אבל פרט כל נברא ונברא בפני עצמו לא נברא רק במאמר המיוחד לו לבדו. וא"כ במה יצאו בזה בריאת השמים מכללם

ב יש להבין מה הוא היגיעה שהי' בבריאת צבא השמים יותר מבריאת השמים עצמן. ואם שזה בדבר אחד ואלו בדברים הרבה. כל זה לא יספיק לתאר אותם בתואר יגיעה. אחרי כי עכ"פ נשתתפו שניהם להבראות על ידי דיבור. א"כ מה לי אחד מה לי הרבה דברים. כי בלי ספק. כי אצלו יתברך הדבר א' והרבה דברים ישתוו לענין היגיעה

ג קשה הדבר מאוד וימאן השכל הישר מלקבל. לתאר לו תואר יגיעה בשום צד

ד יש להבין לאיזה צורך חזר להביא אותו המקרא עצמו דבדבר ד' ומה ראי' הביא לזה ממה שנאמר אלה תולדות השמים כו' בהי"א בראם. ומאי האי דקמסיים עלה וכה"א לא ייעף ולא ייגע

אולם הוא הדבר אשר הקדמנו. כי כל פרטי הנבראים שנבראו ע"י דיבור. יכונה בשם עמל ויגיעה. לבעבור כי הדבור הוא נתלה בזמן. אמנם התהוות השמים העליונים. לא הי' על ידי דיבור ולזה לא נכנס בגדר עמל ויגיעה כלל. יען כי נבראו על ידי הברת קול פשוט. מבלי שום צירוף הברת ואותיות ותיבות. וזהו כוונת אמרו דבר אחד אמר הקב"ה. והרצון הברה אחת פשוטה גרוניית. מבלי צירוף שאר הברות. ובו נבראו השמים למכון כסא ויצא לו כן מהוראות הכתוב דבדבר ה'. דאלו הי' ע"י צירוף הברות ותיבת לא יבא בזה מליצת דבר רק מליצת מאמר כאותה ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם. ובכל מעשה בראשית לא נזכר בהן דיבור. רק ויאמר. ויאמר ולזה לא יכנס בגדר עמל כלל. אבל צבא השמים נבראו ע"י דיבור. ולזה יתואר בריאותם בעמל כביכול. כאמור וחזר להביא שנית ראשית הכתוב דבדבר ה'. בכדי להוסיף עוד בראי' על בריאת השמים שהי' ע"י הברה פשוטה. וגם ללמדנו דעת מה היא ההברה הפשוטה אשר כל אלה למדנו ממקרא כתוב דאלה תולדות השמים כו' בהי"א בראם יען כי ההי"א הוא ממוצא אחה"ע. אשר מוצאם הוא מהגרון הנרגש בהברת קול פשוט לבד. וכדברי ר' אבוהא בשם ר"י והתנחומא שזכרנום. והיינו דקמסיים עלה. וכה"א לא ייעף ולא ייגע וזהו ברור ואמת בכוונתו ודו"ק

המורם מזה היות כי גם דעת הפרקי ר"א מכוון ומתאים לדעת ר"א בשם ר"י. ור' ברכי' בשם ר"י בר סימון בענין עיקר בריאת השמים שלא נבראו ע"י דיבור רק בהברת קול פשוט לבד ומשמעות דורשין לבד איכא בינייהו דהפירקי ר"א למד כן מדכתיב בדבר ולא במאמר. דהא לא הזכיר בדבריו הך דיוקא דכבר נעשו ואינהו דרשי לה מדיוקא דנעשו. מדלא אמר עשה. ולזה ר' ברכי' בשם ר"י בר סימון דדריש לה מדיוקא דנעשו שכבר נעשו. המשיך דרשתו גם לענין בריאות האור. כי גם בריאת האור הי' ע"י הברת קול פשוט לבד דוגמת בריאת השמים. מדלא כתיב והי' אור אלא ויהי אור כבר הי'. אמנם מה שהוצרך לאמירה גבי אור כלל. דהנה בבריאת השמים עיקר הדיבור הי' בשביל צבאם. וממילא נבראו השמי' בהברת הקול הקודם לדיבור. אולם בבריאות האור אחרי כי נבראו ע"י הברת הקול. א"כ למה הוצרך בזה לדיבור כלל ומקרא מלא דיבר הכתוב. ויאמר אלהים יהי אור. אמנם אמיתית הענין הוא. כי האור שדרש בו ר"י בר סימון. מוסב על האור הגנוז אשר לרוב רוחניותו. הוצרך להבראות ע"י הברת הקול לבד אולם האור הפשוט שאנו משתמשין בו. בלי ספק כי נברא באמירה. ככל המון יתר הנבראים שנבראו מתולדות השמים והארץ ולזה עיקר האמירה הית' בשביל האור הפשוט. וממילא בהברת הקול שקודם לאמירה נברא האור הגנוז. ובזה יבוא על נכון מה שאמר. ויהי אור ולא אמר ויהי כן. כמו שאמר בכל הנבראים. והיינו להורות לנו הענין הזה עצמו. כי באמירתו יהי אור לברוא האור הפשוט. כבר הי' האור הגנוז נברא ע"י קול הקודם לדיבור. וכדברי ר"י בר סימון [ואילולי דמסתפינא הייתי מגיה בדברי המדרש