בית דוד (דרשות) לא

בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. אמר ר' ברכי' אילולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא הי' אפשר לאומרו. מקמי כן מה היו אומרי' ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בהמ"ק נבראת האורה. הה"ד והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים ואין כבוד אלא בהמ"ק. כמד"א כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. עכ"ד המדרש

וכל אלה דברי המדרשות המה עלומי הכוונה סתומי הביאור. ואין מהצורך להאריך בהם בספיקות אפס נעורר על קצת מהן. בכדי שיתישב על ידיהן יותר הביאור

א יש להבין בדברי ר"י שאמר האור נברא תחלה הלא מקרא מלא מכחישו. שנאמר בראשית ברא אלקי' את השמים ואת הארץ ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור. וגם ר' נחמי' למה לא הקשה לו כן מהכתוב ולא פליגי רק במשלי' בעלמא. ועוד במאי דמסיים אתא ר' פנחס ור"י בר סימון כו' פתח דברך כו' מפתח פומך הוי לן נהור. למאן קמסייען וכמאן ס"ל או כי הוא מאמר בפני עצמו ותו במאי דקמסיימי בדבריהם ויאמר אלהים יהי אור. אין לו מובן דבמה יתיישב הך קרא לפי דבריהם. ומה הרגישו בו עד שצריך ישוב. וגם בדרשת ר' ברכי' יש להבין כיון דכבר נעשו השמים א"כ למה הוצרך כלל לדיבור. ואם הכוונה לו כי הדבור עצמו לא יתואר בתואר עמל. יען היותו דבור לבד מבלי פעול' מעשיית. א"כ למה לו למדרש שכבר נעשו הלא אף אם נאמר שאח"כ נעשו. עם כל זה לאו עמל מיקרי. וכן יש להתעורר בדרשתו בענין האור

וגם בדברי רשב"י יש להתבונן. דמנ"ל למדרש הך קרא דשמחה לאיש במענ' פיו על מאמר ויאמר אלקים יהי אור טפי מעל כל אינך מאמרים שנאמרו בתורה. הלא בעשרה מאמרות נברא העולם. ומאי שנא הך ויהי אור טפי מאחריני. ואי משום דקמסיים עלה ודבר בעתו מה טוב וגם בבריאת האור נאמר וירא אלקים את האור כי טוב. הלא בכל המאמרות נאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וגם למה כינוהו פה להקב"ה בתואר איש מלחמ'. ובדברי ר' שמעון בן יהוצדק אין מהצורך להאריך בספיקות. כי הוא מאמר סתום וחתום בתכלית ההעלם וההסתר אין חזיונו נפרץ. ולביאור כל אלה נציע' הצעה אחת וזה תוארה

הלא בהיות כי מגדר כל פועל חכם כי בטרם ימלא את ידו לעשות איזה פעולה גדולה או קטנה. או בטרם יכון שפתיו. לדבר דבר קטן או גדול שתוקדם לו ראשית המחשבה והרעיון לתת סדר נכון למלאכתו ובלתי הקדים את המאוחר בפעולה או לאחר את הקודם או איך ישכיל לדבר דבר דבור על אופניו. יתחייב מזה כי גם הפעולה האלקיית. אשר פעל ועשה בששת ימי הבריאה. כי יקדם ראשית להן המחשבה וההצטיירות בטרם פעולתן. להיות כי מטבע כל פעולה ופעולה להתדמות לפועל' וכל מעש' לעושהו. וכל עלול לעילתו וסבה למסובבו. והנה מכל היצורים הטבעיים הנוצרים על פני תבל ארצה. הן האדם לבדו נבחר מכולם להיות פעולת יצירתו מתייחסת להבורא ית'. ככתוב ויאמר אלקים נעשה אדם. ולא נאמר כן בזולתו בכל יתר הנבראים. רק תוצא הארץ. ישרצו המים. וכן בכולם. אשר לזאת מפעולת האדם נוכל להתבונן בפעולת האלקיית. ע"ד מה שאמר הכתוב. ומבשרי אחזה אלוה וכפי מה שביארו בו המחברים. הגם כי רב ההרחק וההבדל ביניהם עם כל זה יחוייב להמצא בהם ההשתוות כביכול במקצת עכ"פ. והוא בסדר עשייתן. ולזה אמרו חז"ל גדול כח הנביאים שמדמין צורה ליוצר' שנאמר ועל הכסא דמות כמראה אדם. ולזאת נשפוט מישרים. כי גם בפעולות האלהיית בבריאה קדמ' להן המחשבה. אמנם ההבדל ביניהם מבואר. כי בפעולות הפועל האנושי. לא תפעל המחשבה מאומה. בעצם הפעולה המעשיית. זולתי הציור ברעיון הפועל בלבד כי גם דבור האדם אינו פועל בעצם הפעולה כלום. אולם הבורא ית' אשר לא מחשבותיו מחשבותינו. ככתוב כי גבהו שמים מארץ כו' הנה מחשבתו תפעל בעצם הפעולה. כי כן כאשר בדיבורו ומאמרו פעל הכל ככה לעומת זה גם המחשבה פעלה בלי ספק פעולות יקרות רמות ונשגבות זכות ובהירות בתכלית הדקיות וההפלא' כערכ'. וחכמינו התלמודיים קיימו זה המשפט. ולזה אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם ואמרינן במס' ר"ה [לב. א']. הי נינהו ויאמר ויאמר דבראשית תשעה הוויין. ומשני דבראשית נמי מאמר הוא. ובקדמות ההשקפה יפלא מדוע זה שינה לשונו במאמר הראשון דבריאת שמים וארץ ולא פירש בו שנברא במאמר כדמפרש באינך ט' מאמרות. אולם הוא הדבר אשר דברנו. כי ראשית הבריאה הי' על ידי פעולת המחשבה הקודמת לדיבור. כי הדבור והמאמר לא יתכן רק אל היש שיהי' מי שיקבל המאמר כי המאמר היא אמירה אל הזולת. מה שלא יתכן זה בראשית הבריאה אשר הי' אין מוחלט. ואל מי יאמר. ולכך באמת ראשית הבריאה והוא מציאות היש מאין. היית' בבחינת המחשבה לבד. ולכך לא נאמר בו ויאמר. ויען כי המחשבה היא כלליית. כי הדבור והמעשה. הוא אשר יצטרך להמשך הימן משא"כ במחשבה. כי יצטייר הכל במחשבתו ברגע אחד. לזה באמת על ידי פעולת המחשבה. נברא הכל בפעם אחד. כאשר באתה ע"ז האמיתית דרשת חז"ל את השמים לרבות תולדותי' ואת הארן לרבות תולדותי'. כי ביום הראשון נברא הכל על ידי פעולת המחשבה. רק שהי' בדקות נפלא. והוא החומר ההיולי הנזכר בדברי הפלוסופים מופשטי הצור'. ויציאתן מכח אל הפועל להלביש הצור' הנאותה לכל אחד ואחד היתה ביתר ימי הבריא' כל אחד ואחד מהנבראים דבר יום ביומו. ולזה נאמר בהן מליצת ויאמר וזהו עצמו כוונת חז"ל [במדרש רבה פ"י] [משלי כ"ה] הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי אמר ר' אליעזר בשם ר' יעקב. משל לאמבטי מלאה מים והי' בה שני דיוסקים נאים. כל זמן שהיתה מלאה מים לא היתה מלאכת הדיוסקים נראית כיון שניער המים מתוכה נראית מלאכת הדיוסקים. כך כל זמן שהיתה תוהו ובוהו. לא נראו מלאכת שמים וארץ. כיון שנעקר תוהו ובוהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ ויצא לצורף כלי נעשו כלים. הה"ד ויכולו השמים והארץ. וכמבואר בדרוש לז' של פסח. ועוד מצינו בכתוב כי אחר כל ויאמר שנאמר בששת ימי הבריא'. נאמר עוד ויעש בכל אחד ואחד מהן ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויעש אלקים את חיית הארץ למינה. וגם על עצם הזמן שגם הוא מהנבראים נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ובאתה ע"ו אמיתית דרשת חז"ל. כי בששת לא נאמר. אלא ששת ללמדך שהימים עצמם נבראו הרי שעל הזמן עצמו נאמר בו ג"כ תואר עשי'. בהיות שגם הוא מהנבראים. הנה נתבאר לנו מהוראת הכתובים שהעולם בכללו נברא בשלשה דברים במחשבה בדיבור ובמעשה. ולעומת זה גם האדם בפרטו. אשר הוא מכונה בשם עולם קטן. ונבנה ג"כ בציור העולם בכללו ונברא ג"כ בשלשה בחינות ומחשבה דיבור ומעשה והן המה אותן שלשה המחלוקות אשר הוזכרו בדברי החכמים לחלק את נפש האדם בשלשה בחינות נפש. רוח. נשמה. כי הנפש באה מבחינות המעשה. ולזה נאמר במקרא מליצת העשי'. והנפש אשר תעשה הנפשות העושות. והרוח הוא מבחי' הדיבור ולכך ממנו נמשך כח הדיבור. כמבואר בתרגומא דהך קרא דלנפש חי' לרוח ממללא. וכן הוא נראה בחוש. כי ע"י הדבור הוא מוציא הבל מפיו אשר הוא בחינת רוח. והנשמה הוא מבחי' המחשבה. ולזה נאמר ונשמת שדי תבינם. כי היא הנותנת ההתבוננת בכל הדברים על ידי כח המחשבה. אולם מה שלא נאמר ביצירת האדם בביאור ויעש אלקים את האדם. כמו שנאמר ברקיע. ומאורות וחיית הארץ. ורק בראשית הווייתו נאמר נעשה אדם. הוא להיות כי מליצת עשי' לא תפול כי אם רק בדבר שכבר נגמר תיקונו בשלימות. כמו ועשתה את צפרני' שהכוונה על תיקונם. ולהיות כי כל הנבראים הנה נגמר תיקון שלימותם עם בריאותם. כי לא יצטרכו להוסיף על שלימותה. ולזה נאמר בהן מאמר ויעש. מה שאין כן באדם. כי עיר פרא יוולד בתחילתו וגמר תיקונו ותכלית שלימותו תלוי בעצמו בהיותו מתנהג על דרכי התורה והמצוה. ולזאת