בית דוד (דרשות) ל

הזריעה. ונמצא כי עבודתינו לה' בקיום מעשי התורה והמצות הוא לצרכינו וגם לצורך גבוה. להשפיע שפע אור וליתן עוז ותעצומות בכל הנאצלים נבראים עליונים. ומה שאמר הכתוב אם צדקת מה תתן לו. גם יתר הכתובים המורים ע"ז שאין להקב"ה שום צורך בעבודתינו. הכוונה הוא. כי הבורא ית' מפאת עצמותו אין צריך לכל אלה כי הוא בהווייתו בין קודם שנברא העולם בין אחר שנברא ואין בו שום שינוי ח"ו מפאת עצמותו ית'. אמנם עם כל זה הוא צורך גדול לכל הנאצלים ונבראים עליונים להרבות אורם זיום וזוהרם. ומאלה יומשך השפע גם לנו על פני כל הארץ. וכל אלה הדברים המה מבוארים בביאור רחב בדברי המחברים ובפרט בדברי החכמים האמיתים הבאים בסוד ה' והאריכות בזה אך למותר

ובהיות כן נולד לנו ספק עצום בדברי המאמר הנצב פתח השער באמרו לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך שנאמר ונהורא עימי' שרי' ולילה כיום יאיר כו' אלא לזכותכם אשר הכוונה בזה מבוארת שבא לתרץ מליצת בהעלותך ולמה לא אמר בהדליקך ולזה מפרש כי המצוה הזאת לא ניתנה לנו רק לזכותינו ולכך נאמר בהעלותך מלשון התעלות ורוממות ועל אלה יפלא לב כל משכיל מה נשתנה מצוה זו מכל מצות התורה עד שנאמר בה כי אין הקב"ה צריך לה רק כי ניתנה לזכותינו כי אם מצידו יתברך ומפאת עצמותו הנה אין צורך לו בכל המצות כולהם. ובכלליות מעשי הקרבנות ג"כ נאמר החפץ לה' בעולות אילים האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה כו'. וא"כ למה לא נאמר בהם ג"כ מליצת בהעלותך או איזה מליצה אחרת המורה ע"ז שלא נתנו רק לזכותינו. ולא מצינו לחז"ל שדרשו כן בשום מקום רק בנרות לבד. וגם בכל יתר המצות בלי ספק כי מצידו יתברך אין לו שום צורך בזה כאשר הקדמנו בפתח אמרינו. כי חלילה לנו מלחשוב כאלה כי יצטרך ה' לפעולתינו ולמעשי ידינו אחרי כי אין בו ח"ו שום שינוי עתה מכפי מה שהי' בטרם נברא העולם. וא"כ גם בכל המצות נאמר כן. ואם מצידינו ומפאת הנאצלים והנבראים העליונים. אשר הקדמנו כי יש להם צורך בעבודתינו. כי על ידי זה יתרבה ויתוסף אורם. א"כ גם מצות הדלקת נירות תהי' כאחד מהם כמוה כמוהם. ומה ראו חז"ל להוציא מצוה זו מכלליות מעשי המצות כולהם לידון בדבר החדש הלא דבר הוא

ובש"ס דילן במס' שבת [כ"ב ב'] אמרו מחוץ לפרוכת העדות יערוך. וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לישראל שהשכינה שורה בישראל. זו נר מערבי שהי' נותן בה שמן כמידת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים והנה מלבד שגם בדבריהם יש להתעורר על אותו ספק עצמו במה שאמרו וכי לאורה הוא צריך. עוד נוסף על זה קושית התוס' שהקשו קושיא עצומה במאי דאמרו והלא כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו וז"ל מאי אריא אותן מ' שנה תיפוק לי' דכל העולם כולו הולכין לאורו של הקב"ה. הן אמת דלפי מה שרצו התוס' לתרץ דעל אהרן קאי וכי הי' אהרן צריך לאור בבואו אל הקודש הא עמוד האש הי' מאיר גם במקומות החשכים כדאמרינן בברייתא דמלאכת המשכן. שע"י עמוד האש הי' מסתכל בטפיח ויודע מה בתוכו מסתכל בחביות ויודע מה יש בה. ולפ"ז הי' מתורץ גם מה שהקשינו. אך התוס' עצמם דחו זה דמסוגיא דמנחות משמע דאשכינה קאי. א"כ הדרא קושי' לדוכתי'. עוד יש להתבונן בדברי המדרש באמרו. ולא עוד אלא אם אתם זהירין להדליק את הנרות אני מאיר לכם אור גדול לעתיד לבא שנאמר והלכו גוים לאורך כו'. כי מה יתרון מצא בזה למצות הנרות על כל יתר המצות כולנה. הלא שכר כל המצות הם לעתיד לבוא כדרשת חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם

עוד יש להתבונן במאמרם ז"ל במדרש באותה פרשה עצמה וז"ל. אתה מוצא למעלה י"א נשיאים הקריבו ושבט אפרים הקריב ושבטו של לוי לא הקריבו ומי הי' נשיאו של לוי אהרן כו'. אמר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של ליי. אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן. אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר דבר אל אהרן כו' הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו. וכבר התעוררו בזה כל המפרשים כי איך יהיו נוהגים הנרות לעולם. הלא בזמן שבהמ"ק חרב בעוה"ר גם הנרות בטלים. והרמב"ן כתב דהכוונה על נרות חנוכה שנעשה הנס על ידי זרעו הכהנים בני חשמונאי. והיא קיימת לדורות. וזה רחוק מאוד מלהעמיס בכוונתם וכל הבאים אחריו מהמפרשים לא נתקררה דעתם בדבריו. והאלשיך הקדוש ביאר שהכוונה שהתיקונים והאורות שנעשו בעולמות העליונים ע"י מצות הדלקת הנרות שהדליק אהרן. נשארו לעולם גם אחר חורבן בהמ"ק. אבל קרבנות הנשיאים בטל תיקונם בחורבן הבית עיי' במה שכתב ודבריו היו מספיקים אלו היו נותן שום טעם לדבריו. אבל באמת לא נתן שום טעם המקובל על לב משכיל לדבריו אלה. כי אם חורבן הבית גרם לבטל תיקוני הקרבנות. א"כ גם תיקוני הנרות יתבטלו ואם לא גרם לבטלם. גם תיקוני הקרבנות לא נתבטלו ונשאר הספק הראשון מה נשתנו אלו מאו

עוד התעוררו המפרשים בפרשה זו. מה ענין אמרו וזה מעשי המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פירכה מקשה היא כו' אצל מצות ההדלקה. ועל דבריהם אני מוסיף. כי אם רצה לחזור שנית מעשי המנורה כמו שהזכיר מצות ההדלקה פעמים רבות. כאשר חשב במדרש הנצב פתח השער אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית. א"כ למה לא חזר על כל מעשה כמו שכתבן בפ' תרומה ולמה לא פרט מכל מעשי' רק את זה הפרט והוא היות' כול' מקשה ואת היותר השמיט. הלא דבר הוא

כל אלה ספיקות עצומים ראוי לכל משכיל להשתדל בהיתרם אולם טרם נבוא אל היתרם נעורר על מציאות האור ועל בריאותו והווייתו ועל מציאות האור הגנוז אשר הפליגו חז"ל בו השבח באמרם שהי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו. וראה שאין העולם כדאי להשתמש בו ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. ועל דקותו ורוחניותו ועל תחילת הווייתו ויצירתו ולביאור כל אלה נביא הלום דברי המדרש המדבר מענין בריאת האור אשר מתוכם נתבונן בינה על מהות ענין בריאת האור ואיכותו כפי מסת קט שכלי וכפי אשר התבוננתי בו קצת מדברי המפרשים

במדרש ויאמר אלקים יהי אור. ר' יצחק פתח. פתח דברך יאיר מבין פתיים. ר' יהודה ור' נחמי' ר"י אומר האור' נבראת תחילה. משל למלך שבנה פלטין והי' אותו מקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע האיך הוא קובע תמליוסין. כך האור נבראת תחלה. ור' נחמי' אומר העולם נברא תחלה. משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין עד כאן דרש ר' יודן. אתא ר' פנחס ור' יהודא בר סימון ור' חנין בשם ר' שמואל בר יצחק פתח. פתח דברך יאיר מבין פתיים. מפתח פומך הוה לן נהור. ויאמר אלקים יהי אור

ר' ברכי' בשם ר' יהודה בר סימון פתח. בדבר ה' שמים נעשו וגומר. ר' יהוד' בר סימון אמר לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו אף הכא והי' אור אין כתוב כאן אלא ויהי אור כבר היה

רשב"י פתח שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. שמחה לאיש זה הקב"ה. שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו. במענה פיו ויאמר אלקים יהי אור ודבר בעתו מה טוב. וירא אלקים את האור כי טוב

ר' שמעון בר יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן אמר לי' מפני ששמעתי עליך שאלה בעל אגדה. מהיכן נבראת האור אמר לי' מלמד שנתעטף הקב"ה בה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו אמר לו בלחישה. אמר לי' מקרא מלא דבר הכתוב עוטה אור כשלמה. ואת אמרת בלחישה. אמר לו כשם ששמעתי