בית דוד (דרשות) כח

הבאים בסוד ה' כי שכר המיועד חלף מעשי המצות כולנה. אינו דבר נפרד ונבדל מעצמת מעשי המצות כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו. אפס כי שכר המצוה היא עצמת המצוה ואינו נפרד ממנה ע"ד מה שאמרו חז"ל ששכר מצוה מצוה. ירצה להיות כי כל פועל מלאכותיי ושכיר הבא בשכרו הנה השכר והפעולה המה שני דברים נפרדים ונבדלים זה מזה עד כי מהאפשר להשיג האחד בזולת האחד ולזאת יתחלפו ויתפרדו בתכלית כוונתם בעל הפעולה. עם הפועל. בתכלית ההתחלפות וההפרד מן הקצה אל הקצה כי בעל הפעולה הנה הפעולה היא עצמית לו. ותשלומי שכר הפועל בא לו במקרה ועל צד ההכרח כי לו הי' מוצא מי שיעשה מלאכתו חנם אין כסף ועם כל זה היתה נשלמת כליל יופי בתכלית שלימותה מבלי שום גרעון בלי ספק כי יותר הי' נוח לו לבלתי הזיל זהב מכיסו ובהפכו הוא אצל הפועל כי קבלת השכר הוא עצמיי לו. כי אליו הוא נושא את נפשו. אמנם הפעולה היא מקריית לו ועל צד ההכרח. כי מה לו ולפעולה. אחרי כי לא לו תהי'. ולא יעשה איתה מפאת עצמותה. אפס בכדי להשיג על ידה השכר המחוייב חלף עבודתה. ולו יתכן לו להשיג השכר מבלעדי הפעולה ע"י סיבות ואמצעים קלים ומעטי היגיעה. או על ידי מתנת חנם וכדומה. בלי ספק. כי לא הי' מייגע את עצמו בפעולה ההיא כלל וכלל. ויען כי עיקר פעולת שניהם הוא במקרה כי הפעולה המעשיית של בעל הפעולה הוא נתינת השכר ופעולת הפועל. הוא בעצם הפעולה. אשר גם שתיהם המה מקריים להם. לזאת מההכרח שימצאו בהם החסרון והפחיתות בשתיהם. בין בשכר ובין בפעולה. כמשפט כל דבר הבלתי נפעל לצורך עצמותו. כי לא ישתלם בשלימותו. כי הדבר השלם מכל צד לא יתכן רק בדבר הנפעל ברצותו לצורך עצמותו כאשר עמד על אמיתית החקירה הלזאת הרב בעקידה בשער מ"ב מספרו. קחנו משם. אמנם השכר המיועד חלף מעשי המצות. אינם בפרך זה. יען כי עצמת מעשי המצות. אינם דברים הבלתי נצרכים לנו. עד כי לא נתחייב לעשותם רק מפאת מצוות המצווה בלבד. כענין מלאכת הפועל אשר לא יפעל רק לטובת בעל הפעולה ולא ישיג ממנה שום תועלת. חלילה חלילה לנו מלחשוב כאלה. כי יצטרך ה' לפעולתינו ולמעשי ידינו. ועל זה בא דבר בכתוב [איוב ל"ה] אם צדקת מה תתן לו. אפס כי אמיתת מעשי המצות. הן המה נצרכים לנו לחיותינו. יען כי המה עצמיים בנו. והי' זה יען כי כל העולם כלו בכלל. מבהירות בהירות האצילות. עד שפלות פחיתות היצורי יושבי עמק עכור הלזה. כולמו נאצלו ונבראו ונוצרו ונצטיירו על ציור חלקי התורה ופרטי מצוותי'. וגם האדם בפרטו אשר הוא מכינה בדברי המחברים בשם עולם קטן הנה גם הוא נבנה ונצטייר על ציור חלקי התור' וכל פרטי יצוריו גידיו ועורקיו למחלוקתן מכוונים לעומת פרטי המצות האמורות בתור'. לזאת יש בו רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשה. ושס"ה גידין כנגד מצית לא תעשה הכל כאשר ביארנו באורך בדרוש הלומד מחבירו. ולזאת בעשיית המצות הנה יפעול פעולות בנפשו. לזככה ולמרקה וללטשה. ולקשר את נפשו במקור קדושת התורה והמצוה בשרשם העליון וכל פרטי אבריי יצוריו גידיו ועורקיו יתקשרו ויתאחדו כל אחד ואחד במצוה המכוונת לעומתם ובמקור קדושתה עד כי יהי' תכליתו בהפרד נפשו מעל גווייתו ואדמתו לראות בנועם מתמיד. לאור באור פני מלך חיים. יען כי יתלבש עצמו בזיו זוהר המצות הנפעלות על ידו. עד כי יוכל לעמוד לפני ה' ולחזות בנועם פניו כי קוב"ה ואורייתא חד היא. ובקיומו דברי התורה והמצוה ישב גם הוא להתאחד עמהן. כדברי הזוה"ק קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. ונמצא לפי המדובר כי פעולתינו עם אלוקינו בקיום מעשי התורה והמצות יהי' בדמיון. המלך אשר יחשוק באיש אחד לעמוד לפניו ולשרתו. כי הוטב בעיניו יופי תוארו וטוב שכלו ושלימות מזגו. אולם להיותו חסר הבגדים הנאותים לעומדו בהיכלי מלך יצוה עליו לאמר. עשה לך בגדי פאר לכבוד ולתפארת ואז תעמוד לפני כל הימים. כי אז מהמבואר כי השתדלות האיש ההוא בפעולת הבגדים הגם כי נעשית ע"י ציווי המלך עם כל זה היא פעולה עצמיית לו יען כי יתלבש ויתעטר בהם לבוא ולעמוד לפני המלך אשר היא המעלה הנשגבה אשר אין למעלה הימנה. וככה לעומת זה במעשי המצות הנה שכרינו הוא אתנו ופעולתינו לפנינו. להתלבש עצמינו ולהתאחד באור זיו זוהר המצות במקור קדושתן עד כי נוכל לעמוד לפני ה' תמיד כל הימים לעולם שכולו טוב. ולכוונה זו המשיל הכתוב ענין מעשי המצית לזריעה ככתוב [הושע י'] זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. יען כי הזריעה היא היא סבה עצמיית אל הדבר הנצמח ממנה. כי הדבר הנזרע עצמו הוא המצמיח עד כי בלתי אפשר להשיג הצמיחה בזולת הזריעה. וכמו כן במעשי המצות הן המה המצמיחים פרי השכר המיועד לבא כאמור וענין אמרו וקצרו לפי חסד הוא על הכוונה הלזאת בעצמה לאמר כי אתם בעצמיכם המה הזורעים והם הקוצרים עד כי כל פעולתינו הוא למענינו. אולם עוד יש כוונה שנית במה שהמשיל הכתוב ענין מעשי המצות לזריעה יען כי מהידוע כי הדבר הנזרע לא יצליח לעשות פרי עד כי ירקב בעפר ויפסד מכל וכל ואחרי כן יצמיח פרי תבואה. ככתוב [תהלים ס"ה] ברביבים תמוגגנה ואח"ז צמחה תברך. ויען כי כל איש ואיש אשר ירצה לעשות איזה מצוה קטנה או גדולה הנה יצרו מקטרג ומשתדל בכל עוז להפר עצתו ולהעבירו על רצונו לבלתי עשות את אשר צוה ה'. עד כי מהצורך להתגבר עליו ובתחבולות יעשה מלחמה ועם כל זה לא נמלט מהצער אשר יצטער מיצרו המקשקש בקירות לבו כפעמון. לזאת נדמה בענינו אל הזריעה כי פעולת הצמיחה הנמשך ממנה הוא על ידי הפסד ורקבון וזהו דבר הכתוב [תהלים צ"ז] אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. הכונה כי הצדיק הוא אשר יש לו עדיין מלחמת היצר ולזה האור הנצמח ממעשי המצות הוא לו בדמיון הזריעה יען כי הוא מצטער בעשייתן. אמנם הישר הוא האיש אשר כבר נתגבר על יצרו עד כי נפל שדוד לפניו ועל דרך שאמר אדונינו המלך ולבי חלל בקרבי. ולזאת יקבל התענוג גם בעת עשיית המצוה וזהו אומרו ולישרי לב שמחה. והוא מבואר

אולם גם מבלעדי הגמול העיקריי והוא השכר הנצחיי הנמשך מפאת קיום התורה והמצות והוא השכר הגנוז וצפון לעולם הבא. עוד נמשך מהם הגמול השני מפאת ההתחסדות. והוא לקבל טובה גשמיות גם בעולם הזה. וגם השכר הלזה הוא נמשך מהם בעצם. כדמיון הזריעה והקצירה כאמור. והוא כי ע"י עשיית המצות וקיומן. הנה היא יוסיף תת כח בכל הנאצלים ויצורי מעלה. יען כי גם הם נאצלו ונבראו ונוצרו על ציור חלקי התורה והמצוה. ולזאת בכח עשייתן יוסיפו כחן ואורן ויאירו ויזהירו בזוהר נפלא ע"ד מה שאמר הכתוב באלקים נעשה חיל. ובאתה על זה אמיתית דרשת חז"ל. כשישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר באלקים נעשה חיל. ולזאת על ידי תוספת אורן וריבוי זיו זוהרן יורידו די שפעתן ארצה על יושבי עמק עכור הלזה. עד כי ימשך מזה שפע שבע רצון לכל יושבי תבל. ויתברכו כולם בברכות גשמיות הנהוגות בעולם הזה. ולכוונה זאת באו כל היעודים גשמיים בתורה. ככתוב אם בחקותי תלכו כו'. ונתתי גשמיכם בעתם כו'. והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלקיך כו' ואהבך וברכך וברך פרי בטנך. אשר כל אלה הם יעודים גשמיים. ועם כל זה המה נמשכים בעצם מפאת קיום מעשי המצות כאמור אמנם ענין אמרו והי' עקב כו'. הוא להורות לנו הדרך ולהשכילינו בין שאין זה עיקר הגמול המכוון מפאת עשייתן. רק כי הוא נמשך מהן דרך אגב. כי עיקר הגמול הוא במה שהוא מוסיף כח ואור בצבא מעלה. אשר באור ההוא יתלבש ויתעטר נפשו רוחו ונשמתו לעמוד חי לפני ה' לעוה"ב. וכפי אשר קדמו אמרינו. אך דרך אגב נמשך מאליו מזה הטובות והברכות גם בעוה"ז ולזה כינה הגמול בשם עקב. יען כי הוא בא מסוף השתלשלות אור המצוה אשר יומשך אורה עד העולם הגשמיי הלזה כאמור. ולזה הוא