בית דוד (דרשות) כז

הזה תברכו אמור להם. שתהי' האמירה נוכח העם [לא מול האלהים כפי שהי' עולה בקדמות הרעיון] וזה אומרו יברכך וישמרך יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום הכל נוכח העם ונתן הטעם לזה יען כי עיקר הצורך לשום שמי על בני ישראל שעל ידי זה יזדכך חומריותם וישיגו השלום שהוא הכלי המחזיק ברכה. וזה יהי' אמנם כאשר תהי' האמירה לנוכח העם בשם המפורש. כי הוא מועיל לזה. ואז ממילא ואני אברכם כי מצידי אין עיכוב ואין מהצורך לבקשני על ככה והוא יפה אף נעים בכוונת הכתובים שים לבך לזה. וזהו כוונת רבנן שאמרו מיעקב. כי לפי המדובר הנה הוא מכוונת מול מדתו של יעקב. ולעומת ברכת ישא המסיימת בשלום. שים לבך לדברים האלה כי נפלאים המה

בית דוד

דרוש ב' לפ' בהעלותך

במדרש פ' בהעלותך אנו מוצאין בהרבה מקומות שצוה הקב"ה על הגרות ועל הדלקתן בשמן זית ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית. וכן הוא אומר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות אף כאן בהעלותך את הנרות וזהו שאמר הכתוב (ישעי' מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות. אלא לזכותכם. שנאמר ונהורא עמי' שרי'. וכתיב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה בא ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם. תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים. ושלמה שבנה בית המקדש לא עשה כך אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ. כדי שיהא אור יוצא מבית המקדש ומאיר לחוץ. שנאמר (מלכים א' ו'.) ויעש לבית חלוני שקופים אטומים. להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורם ולמה צוה אתכם לזכותכם לכך נאמר בהעלותך את הגרות. הוי ה' חפין למען צדקו. ולא עוד אלא אם אתם זהירין להדליק את הנרות לפני. אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא. לכך נאמר קומי אורי כי בא אורך. והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך

הצעה

אם ממשפט האיש יקר הערך נדיב הלבב ורב חסד בעשותו איזה פעולה ע"י זולתו. כשכיר הבא בשכרו. כי מבלעדי הגמול המחוייב לו חלף עבודתו עוד יחוננו במתנת חנם שקורין [קאנטטאציא] והוא בהצטרף לזה כשרון מלאכה הפועל ושלימות עבודתו יתחייב מזה כי גם השכר המייעד לנו מאת ה' יתברך חלף קיום התורה ומעשי המצות ימצאו בו גם כן אלה שני מיני הגמול החיובי והחסדיי אחרי כי בלי ספק בי הוא יתברך יסוד ושורש מציאות דחסד וקיומו

אמות המשפט הקדום הוא גלוי ומבואר לכל מתחסד במפעליו. ולזה צותה התורה לנו בהענקת העבדים ככתוב וכי תשלחנו כו' לא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו כו' אשר הכוונה בזה להרגיל אותנו במדת הנדיבות הלזאת אשר מבלעדי הגמול המחוייב לו חלף עבודתו אשר כבר נתן לו בקחתו אותו לעבד עוד יעניקנו במתנת חנם מפאת ההתחסדות. וזאת היתה עצמה כוונת רחב [יהושע ב'] בשאלתה מאת המרגלים להחיות את בית אבי' ככתוב ועתה השבעו נא לי בה' כי עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת והחייתם את אבי ואת אמי וכו' והמה ענו ואמרו לה. והי' בתת לנו ה' את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת והרצון כי מבלעדי הגמול המחויב אשר נתחייבו בהצלת נפשה ממות. תחת אשר הצילה אותם נפש תחת נפש. עוד בקשה מאתם שיתחסדו עמה במתנת חנם להחיות את בית אבי' כמשפט כל נדיב לב כאמור. ולזה הבטיחו אותה לאמר ועשינו עמך חסד ואמת כי הגמול המחוייב יקרא בשם אמת והנוסף בשם חסד ועל דרך זה ביארו גם הגאון בביאוריו ליהושע אלא שהוא הוסיף לאמר כי כן הוא מחוייב יען כי היא קדמתם בטובה המתוארת בתואר חסד. ולזאת אם לא יגמלוה רק כפעלה להחיות נפשה בלבד הנה יקטן ערך הגמול מערך הטובה יען כי היא עשתה עמהם חסד והם יגמלוה באמת. ולזאת נתחייבו בהצלת בית אבי' למען יהי' גם הגמול מתואר בחסד ויהי' מכוון תחת החסד אשר עשתה עמהם. ואני שמעתי ולא בין כי אם הוא מחוייב כפי הנחתו אם כן הוא שב להיות אמת ואיככה יהי' גמול מכוון תמורת החסד אולם הוא הדבר אשר דברנו כי באמת מפאת החיוב לא נתחייבו לה רק להחיות את נפשה. יען כי משרים נוכל לשפוט כי היא לא עשתה כן מפאת ההתחסדות לבד רק ליראתה מן המות. כאשר תכבש הארץ לפני ב"י. כמצוה אליהם לא תחי' כל נשמה. ולזאת הצילתם למען החיות את נפשה. ואם כן מה מהגמול יותר יחוייב לה אחרי כי תחלת פעולתה לא היתה רק למען זה. ולזאת לא בקשה מאתם רק מתנת חנם בתורת חסד כמשפט האנשים היקרים גדולי הנפש להתחסד עם פועליהם נוסף על עצמת השכר כאמור

אולם הנמשך מזה. כי גם בפעולתינו עם אלוקינו בקיום התורה והמצוה ימצאו בו אלה שני מיני הגמול והוא כי הגמול האמיתי המחוייב הוא השכר הגנוז וצפון לעולם הבא והנוסף דרך מתנת חנם הוא השכר הגשמיי אשר יגמלנו ה' בעולם הזה. אמנם בטרם נבוא לביאור שני אלה מיני הגמול ואיך יומשכו ממעשי המצות. נתעורר על ההפרש וההבדל אשר יהי' בין השכר המעותד למקיימי התורה והמצוה ובין שכר הפעולה המלאכותית

והוא להיות כי דבר מוסכם ומקובל אצל החק האמיתים