בית דוד (דרשות) כו

שהעולם נברא בשבילו. כמו שלא נברא אלא בשבילה והוא ודאי הזוכה לדברים הרבה. שהם מיוחדים אל התעצמות הכוונה האלקית האמיתית. וככה לעומת זה בהפכו. בהתעסקו בקנינים הזמנים. כאשר יהי' כוונתו בהם לצורך עצמן. מהמבואר שהוא פועל בטל וריק. אמנם כאשר לא יהי' שימושו בהם. לצורך הנאת הגוף מפאת עצמותו. רק בכדי הצורך להשגת התורה ומעשי המצות כי אז ישובו גם הם להיות רוחניים. ויכונו לקבל עליהם שכר לעוה"ב. ואם כי לא ידמו שכרן למעשי המצות והגיון התורה ממש. עם כל זה שכר מיהא איכא וזהו כוונת אדונינו המלך נעים זמירות ישראל במזמור הראשון מספרו. באמרו. אשרי האיש וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והי' כעץ שתול על פלגי מים. אשר פריו יתן בעתו יעלהו לא יבול. וכל אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. ע"כ. שהכוונה כלליות שבמזמור זה. הוא לבאר הדבר אשר דברנו. כי בהשתמשו בהנאת קנינים הזמנים. רק בכדי הצורך לקיום התורה והמצות. אז יכונו גם הם. לקבל עליהם שכר לעוה"ב וזהו אומרו. כי אם בתורת ה' חפצו. ובתורתו יהגה יומם ולילה. ירצה. כי אם ישים כל מגמת רעיוני ותשוקת לבו. וחפצו לתורת ה'. וגם בהשתמשו בהנאת הגופנית. יהי' גם כן כוונתו שיהי' גופו בריא אולם. להיות עמל בתור' ביותר אומץ. אז נחשב כאלו בתורתו יהגה יומם ולילה. והרצון. כי גם זמני אכילה ושינה. ודומיהן יהי' נחשבים כאלו יהגה בתורת ה' לקבל עליהם איזה שום שכר לעוה"ב. יען כי הכל הולך אחר הכוונה. ונתן דמיון נאות לזה. והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו. ירצה שאף שעיקר תכלית נטיעת העץ. הוא בשביל הפרי וגם תכלית הפרי. אינה אלא בגמר בישולה. וזהו אומרו אשר פריו יתן בעתו. הנה עם כל זה גם עלהו לא יבול. וכל אשר יעשה יצליח. והכוונה כי כל אשר יעשה העץ. מהזמורות. והעלין והצמחים והפרחים. הכל יהיו מוצלחים בשביל הפרי. וזהו אומרו יצליח. על משקל פועל יוצא. ולא אמר יצלח. אמנם הכוונה לו כי הפרי יצליח הכל. אולם לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. והכוונה כי הרשעים בהשתמשם בכוונת הגופנים מפאת עצמותם. לא לשום כוונה אלקית. כי אז לא יהי' מעשיהם דוגמת העלה והקליפות אשר הם שומרים. ומועילים לעצם הפרי. כי אז גם בהם ישנו הצורך למען ישמר הפרי על ידם רק כי יהי' דוגמת המוץ והתבן אחרי הדישה והמירוח אשר ברחת תזרם ורוח תשאם. כי אחרי כי נפרדו מעל הפרי אז אין בהם שום צורך. והוא דמיון נאות למעשי הרשעים המכוונים בעסקיהם הגופניים להנאת עצמם. כי ידמו בזה ממש להמוץ אשר תדפנו רוח והוסיף עוד לומר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. ואין הכוונה לו כי כאשר יבא למשפט. הצדיקים על מעשיהם הטובים והרשעים על חטאתם ומרים. כי לא משפט אחד יהי' להם. שזה אין צריך לפנים. רק כי בא לומר. כי לפעמים יקרה מקריהם שיעשו מעשה אחת. כי גם שניהם יאכלו סעודת הצהרים על שולחן אחד. כצדיק כרשע ועם כל זה הצדיק יקבל על זה שכר טוב לעוה"ב והרשע יענש על זה. והי' זה כי כוונת הצדיק. כי אחרי אכלו ושתו. יהי' גופו בריא אולם לעסוק בתורת ה' בכל עמלו. ע"כ נחשב לו גם אכילתו לצדקה. אולם הרשע היתה כוונתו שיתחזק כוחותיו לארוב במסתר להרוג נקי על לא חמס בכפו ועל כן ענוש יענש גם על אכילתו כעל מעשי הרשע בעצמו. וזהו אומרו על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. והכוונה כי גם על מעשה אחד לא יוכלו לעמוד במשפט אחד. ונתן הטעם לזה. כי יודע ה' דרך צדיקים שהיא לכוונה נכבדת. אמנם דרך רשעים תאבד שהיא לכוונה נפסדת הוא הדבר אשר דברנו. כי גם העסקים הזמניים אם יתכוונו בשמושם לתכלית כוונה נכבדת יכונו לקבל עליהם שכר בבא. ובהיפך הלומד על מנת לקנטר נוח לו שתהפך שלייתו על פניו. ובזה נבואה לביאור דעת ר' נחמי' שאמר מיצחק כי הכוונה לו. כי לרגלי ברכת יאר הבאה בזכותו של יצחק נחה פה מליצת כה. ויהי' פירושו ג"כ על דרך הנאמר ביצחק. שהוא על הגבול המקומיי כעין מלת פה. והכוונה לו בזה כי לעומת ברכת יאר אשר זכינו לה בזכותו של יצחק יען כי הוא מכוונת מול מדתו. לעומת זה באתה פה מליצת כה. ירצה שכל עסקו בתורה לא יהי' ח"ו ליטול עטרה להתגדל בה. או כקורדם לחתוך בה. כי בזה יחלל יקרה ולא ישיג על ידי זה המעלות היקרות הנמשכות מפאת עצמותה ואף כי אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. עם כל זה מבואר שאינו מעצם הכוונה ועיקר הברכה הוא שיהי' העסק בהגיונה לשמה דווקא. כי אז יזכה לדברים הרבה הנמשכים מפאת עצמותה. אשר בזה תלוי ההצלחה האחריתית להתאחד בה' ולהעלות נשמתו אל המקום אשר חוצבה משם. וגם כי עסקיו הזמניים יכוון בשימושם לכוונה נכבדת. ואז יכונו גם המה לעלות אל הר ה' ולקום במקום קדשו. ולזאת הכוונה באתה פה מליצת כה להורות על הגבול המקומיי. ירצה שהגיון תורתם יהי' מפאת עצמותה להתקשר במקורה ולהתאחד על ידה בה' שהוא ורצונו אחד. ולא בהיפוך ח"ו לכוון בה מחשבות נפסדות חיצוניית. כי בזה ישפיל יקרתה ולא ישיג העצם המכוון ממנה. ועל דרך זה יתפרש גם מליצת אמור להם ומאמר ושמו את שמי במעט ההשקפה

ורבנן אמרי כי למען ברכת ישא אשר זכינו לזה בזכותו של יעקב. יען כי היא מכוונת מול מדתו כאמור לזאת באתה פה מליצת כה. ויתפרש ג"כ על דרך מליצת כה הנאמר ביעקב שענינה הוא בלשון הזה תאמר. אל תוסיף עליו ואל תגרע ממנו. ועל דרך זה יתפרש גם כאן כי בא ההקפד על לשון הברכה שתהי' נאמרת בלשון הזה דווקא ובא לשלול אמירתם באופן אחר. שהי' עולה בקדמות הרעיון שהוא יותר צודק. והוא כי מהידוע כי היוצא לגרדום לידון לפני שרי המלך היושבים ראשונה במלכות על אשר התעוללו עליו עלילות ברשע לשפוך דמו כמים הניגרים ארצה. ובלכתו אסור בזיקים. ושוטרי המלך נצבים עליו מימינו ומשמאלו ופגע רעהו או אחד מאחיו ושאלו לאמר אי מזה באת ואנה תלך. ויספר לו את כל אשר קרהו ויברכהו האיש לאמר. יתן ה' אותך לחן ולחסד בעיני שרי המלך היושבים בשער משפט ויוציא כנוגה צדקך ומשפטיך כצהרים. וכדומה מאלו הברכות הנה אם האיש ההוא תשועה אין בידו להיות עזרתה לו באיזה השתדלות לפני שרי המלך כי אין לו שום הכרה עמהם כי אז יקבל ממנו ברכותיו ויודיהו על ככה. אמנם אם האיש הלזה לו יד ושם אצל שרי המלך ויוכל לעזרו על דברי המשפט בהשתדל עמהם להטות לבבם לכל אשר יחפוץ ועם כל זה יענה בברכה מאלה הברכות ודומיהן ויותר אין. הנה אז יחרה אפו בו לאמר. הזה חסדך את אחיך הלאיש כמוך תספיק הברכה הזאת לבדה הלא לך אחי וריעי. נאות להשתדל בכבודך ובעצמך ולעזרני כפי יכולתך. וככה לעומת זה כאשר נבחרו הכהנים יען היותם נגשים אל ה' לברך את ישראל הי' עולה בקדמות הרעיון שיהי' תפלתם נוכח ה' ע"ד שהיתה תפלת כ"ג ביוהכ"פ. יהי רצון וכו' וא"כ יפול הספק למה זה באו פה הדברים בהיפוך כי אמירתם הוא נוכח העם. אמנם אמיתית הענין זה הוא להיות כי בבשר ודם שרצונו ישתנה פעם כה ופעם כה. לזאת מהצורך להשתדל אתו פנים בפנים בכדי לשנות רצונו. אבל הבורא ית' אשר הוא נעלה מכל אלה רב העלוי. ואין בו שום שינוי רצון. ורצונו הפשוט להיטיב לנו כמאמר חז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. רק כי המניעה הוא מצידינו מפאת המקבלים ובמה שהכהנים מברכים אותם פנים כנגד פנים. ובשם המפורש בזה יזדכך גופם וחומריותם להיות כלי מוכן מחזיק ברכה וזהו ענין אמיתית ברכת השלום שעלי' אמרו חז"ל לא מצא הקב"ה לישראל כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ועל זה בא פה מליצת כה לאמר כה תברכו ירצה בלשון