בית דוד (דרשות) כה

הריח בגופו באבריו יצוריו. ועורקיו. ולזה דרשו כי הכוונה הוא על הרשעים אשר מתעטפים בחיצוניותם בבגדי עשו. עם כל זה בפנימיותם עמד טעמם בם וריחם לא נמר. כאשר מצינו באלו שהביא. שהועילה פנימיותם להתגבר על חיצוניותם. לשוב בתשובה שלימה לה' בכל לבבם ובכל נפשם. ויען כי גם יעקב עצמו נתלבש בעת ההיא בבגדי עשו. עד כי נמצא בפנימיותו הי' יעקב ומתלבש בבגדי עשי. לזאת בא הרמז בבגדים אלו ליוצאי חלציו אשר יתלבשו בלבושי עשו לעשות כמעשהו. ועכ"ז בפנימיותם. יש בהם מהריח הטוב כאמור. ונמצא כי הפשט והדרש עולים בקנה אחד. ואין ביה יציאת המקרא מידי פשוטו. והכוונה כי כאשר הריח. שגם בהמתלבשים יש בהם בפנימיותם מהריח הטוב. לזה ברכי שיהי' תשובתם מתקבלת ועולה לרצון לפני ה' ונמצא כי מכוונת ברכה זו מיל ברכת שביארנו ענינה שהוא על סליחת העון. שהוא לעומת העבודה ששנה שמעון הצדיק ולזה אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. יען כי עיקר סליחת העונות נתלים במעשה הקרבנות וזהו אומרו כריח שדה אשר ברכו ה' דמוסב על בהמ"ק. וכמי שדרשהו במדרש וכן הוא בש"ס יצחק קראו שדה. שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. והריח שבו כינוי לקרבנות הנקרבים שמה ומצורף לזה כי כל מעשי המצות מכונים בשם ריח. כאשר הוא מבואר אצלינו באריכות בדרוש לפ' זכור. והוא מבואר והשלישית הנה היא מבוארת שהיא מיל ברכת וברכך כפי אשר ביארנו ענינה. ואבינו הזקן נקיט להו דרך מעלתן ע"ד ששנה שמעון הצדיק ובמעט ההשקפה יתבאר לך. אמאי לא נקיט להו על הסדר של ברכת כהנים וכפי מה שנסדרו בכתוב נחית בחסדך ולהיות הדבר פשוט לא ראיתי להאריך בזה והמשכיל יבין

ומעתה נבואה אל ביאור המאמר הנצב פתח השער. ומתחילה נאמר דרך כלל. כי ברכת יברכך. הנמשכת מפאת מצות גמ"ח מכוונת מול מדתו ש לאברהם אבינו ע"ה. כפי הידוע ומפורסם ממנו שהי' שלם במדה זו בתכלית השלימות. אין ערוך אליו. ובברכת יאר. שענינה היא השגת אור התורה. ושפע הנבואה מכוונת מול מדתו של יצחק. כי כאשר נעקד על גבי המזבח בהר המורי'. אשר שם מקור שפעת התורה והנבואה ככתוב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. א"כ בלי ספק. כי אז זכה למעלה הזאת. בתכלית השלימות. וברכת ישא. שענינה הוא התאחדות שתי חלקי יצירתינו. והוא בהזדכך חומריותינו. עד שלא יהי' בו שום סיג וחלאה. עד כי ישוב להיות אחד עם הנשמה האלקית. מהמבואר שהיא מדתו של יעקב. כי הוא הגיע לזה בתכלית השלימות. וע"כ אמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת. ולכך זכה שיהי' מטתו שלימה ולא יצא ממנו פסולת. ולפ"ז יתבאר לנו דבריהם. כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רק כי כל אחד ואחד מהדורשים. אחז אחת מהברכות הערה את מקורה. מאין זכו להם בני ישראל

אמנם כשנעמיק העיון וההשכלה בזה. נמצא כי מלת כה אשר הביאו בעלי המדרש. הנאמרת בכל אחד ואחד מהאבות. מתחלפת בפירושה בכל אחד ואחד מהם כי מלת כה הנאמר באברהם. והוא כה יהי' זרעך. כבר ביארוהו גדולי חקרי לב. אבירי המפרשים. שאין הכוונה ממנה על דמיון הכמות. רק על האיכות ומהות. כי כן כאשר הכוכבים ממסילותם ינקו שפע שבע רצון. מאת הגבוהים מעליהם ונכבדים מהם והמה יריקו די שפעתם על פני יושבי תבל ארצה כל אחד ואחד אל האומה המתייחסת אליו. ככתוב [דברים ד'] אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים כו'. ככה לעומת זה זרעו של אברהם אבינו ע"ה. ינקו השפע שבע רצון מהמאציל הראשין ית' מבלעדי אמצעית שום שר ומזל. ומהם יומשך השפע לכל העמים אשר על פני כל הארץ. וזה הי' ענין השבעים פרים שהקריבו בני ישראל בחג כנגד שבעים אומות. וגם ארצם הקדושה המיוחדת להם נאמר עלי' ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה כו'. ואמרו חז"ל כל העולם כולו מתמצית של ארץ ישראל ניזון. ועפ"י זה יהי' פירש מלת כה כף הדמיון לדבר ממש. כי נדמו בזה אל הכוכבים ממסילותם

אמנם מלת כה הנאמרת ב יצחק באותו מקרא כתוב ואני והנער נלכה עד כה. הנה היא מתפרשת על הגבול המקימיי. ויהי' ביאורו כעין מלת פה. על דרך הכתוב עד פה תבא. אולם מלת כה הנאמרת ביעקב. באותו מקרא כתוב כה תאמר לבית יעקב. מהמבואר שנבדל בפירושו מאת השתי אלה וביאורו הוא בלשון הזה תאמר להם אל תוסף עליו ואל תגרע ממנו. ומה שנאמר כה בכף הדמיון. הוא בעין כל הנביאים שנתנבאו במלת כה. והדברים מבוארים אצלי באריכות בדרוש [ג' לפ' בהעלותך] ועיין בספר אפיקי יהודא. מעתה נאמר דפלוגתייהו הוא בביאור מלת כה. הנאמרת בברכת כהנים איככה תהי' ביאורה. יען כי לפי הנדמה אין פה מקים למליצת מלת ויותר הי' צודק אומרו. אמור אל אהרן ואל בניו ברכו את בני ישראל

ב גם מילת אמור להם אין לה ביאור כלל וחז"ל התעוררו על זה. ודרשו מזה מכאן שהש"ץ מקרא לכהנים. והמה דרך דרש ולפי פשוטו צריך ביאור

ג גם מאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם לפי העולה בהשקפה ראשונה. הוא דבר שפתים אך למותר. ועל כל אלה התעוררו החכמים הראשונים בעלי המדרש ז"ל. וכל אחד ואחד בא לומר. כי לרגלי הברכה הזאת באתה פה. מליצת כה. מר אמר כי לרגלי ברכת יברכך. אשר זכינו לה בזכותו של אברהם אבינו ע"ה נחה פה מליצת כה. ותתפרש ג"כ על דרך אותה המליצה עצמה הנאמרת אצל אברהם. ומר אמר כי לרגלי ברכת יאר אשר זכינו לה בזכות של יצחק באתה פה מליצת כה. ויהי' ג"כ פירושה כעין עד כה הנאמר ביצחק. ורבנן אמרי כי למען ברכת ישא. הבאה בזכותו של יעקב הונח פה מילת כה. ויהי' ביאורה ג"כ על דרך הנאמר ביעקב זהו תוכן כוונתן דרך כלל. ומעתה נבוא אל ביאור פרטי הדברים. והוא. כי רבי יהודא בא לומר כי מלת כה הנאמר כאן מתפרשת על דרך כה הנאמר באברהם אבינו ע"ה. וכפי אשר בארנו ענינו. שהרצון בזה שזרע אברהם יקבלו השפע מהסבה ראשו נה יתברך דוגמת הכוכבים. ועל דרך זה יתפרש גם כאן. כי לעומת ברכת יברכך. הנמשכת מפאת מצות גמילות חסדים אשר כינו לה בזכותו של אברהם אבינו ע"ה. שהי' שלם במדה זו ולעומת זה הוצרך גם פה למליצת כה. והכוונה לו בזה. כי כן כאשר הכוכבים במסילותם מקבלים די שפעתם מהנעלים עליהם. לעומת זה כה תברכו את בני ישראל. שגם המה יקבלו די שפעתם מהמאציל הראשון יתברך וזהו אומרו. אמור להם. יברכך כו'. והכוונה שתשכילם לדעת. שגם הברכות מהטובות הזמניות. אינו בא להם מהשפעת שום שר ומזל רק מה' לבדו. וזהו אומרו יברכך ה'. וזהו ג"כ סיום מאמרו. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ירצה כי כאשר ישכילו לדעת. כי שמי נקרא עליהם ומאתי הם מקבלים די שפעתם. ואז ואני אברכם והוא מבואר

אולם בטרם נבוא לביאור דעת ר' נחמי' נציעה הצעה קטנה. והוא. מודעת זאת מפי גדולי חקרי לב אבירי המפרשים. שמשפט כל מעשה אשר יעשה האדם אותו. ותוארו לא יוקח. כי אם מהתכלית אשר אליו ישים עין מגמתו בעשייתו. הן שיהי' המעשה והפעולה. מהפעולות האלקית כענין הגיון התורה ומעשי המצות כולנה. והן שיהי' המעשה מעניני עסקי הזמניים הנוגעים לחומריותו. כי לכולם על שם תכליתם יקראו בשמותם. והכוונה כי כל העוסק בתורה שלא לשמה. רק לשום תכלית מהתכליות החיצונים. כגון על מנת שאעשיר. על מנת שאקרא רבי ודומיהן. הנה העסק ההוא הוא עצמי לו. ועסק התורה היא לו במקרה. כקורדם או מגל זה שהאדם ירצהו השלמת מלאכתו והרי חילל הנכבד בנקלה והיקר בזולל. ולזה אי אפשר שימשכו לו ממנו התועלת המיוחדות אלי' בשום פנים. לא מהשלימות. הדביקות לעוסקים בה. ולא מהמעלה והרוממות הנקשרות בה. אמנם אשר יהי' לו העסק בה לשמה ע"ד האמת. עליו יצדק מאמר חז"ל