בית דוד (דרשות) כב

ומעלת העבודה על גמילות חסדים. וככה לעומת זה גם כוחות האדם. המכוונים לעומתן. והן המה הנר"ן בלי ספק. כי גדלה מעלת הנשמה על הרוח. והרוח על הנפש. אמנם בברכות. נסדרו דרך קנייתן והגעת האדם אליהם. ולזה נסדרו גמ"ח. תורה ועבודה. יען כי על זה הסדר הגיעו אליהם בני ישראל. וכמבואר במדרש ילקוט בשלח אשר ז"ל. תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה. ועל גמילות חסדים. ושלשתן זכרן משה נחית בחסדך עם זו גאלת. זה החסד. נהלת בעזך. זו תורה. כמא דתימא ה' עוז לעמו יתן. אל נוה קדשך. זו עבודת המשכן והמקדש. הרי שסידר לנו הכתוב גמ"ח קודם לתור' ותורה לעבודה. והי' זה יען כי עשרים וששה דורות. טרם שנתנה תורה. הי' העולם מתנהג בחסד כמבואר שם במדרש. ואחר כך נתנה התורה. ועוד לא הוקם המשכן. ואח"כ הוקם המשכן וזכו לעבודה, ועל זה הסדר נאמרה הברכה המשולשת מפי אהרן ובניו הכהנים

ובגמרא סוטה [דף ל"ט ע"ב] וכן הוא במדרש בשעה שהכהנים מברכין את העם מה ק ן אומרים אמר ר' זירא אמר רב חסדא. ברכו את ה' מלאכיו גבורי כח. עושי דברו לשמוע בקול דברו. ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו. ברכי נפשי את ה'. במוספי בשבתא מה הן אומרים. אמר רב שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. שאו ידיכם קודש. וברכו את ה'. ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה. במנחה דתעניתא מה א אומרים. אמר רב אחא בר יעקב אם עונינו ענו בנו. ה' עשה למען שמך. כי רבו משובותינו לך חטאנו מקוה ישראל מושיעו בעת צרה. למה תהי' כגר בארץ וכאורח נטה ללון. למה תהי' כאיש נדהם. וכגבור לא יוכל להושיע. ואתה בקרבינו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו. בנעילה ביומי דכפורי מאי אמרינן. אמר מר זוטר' ואמרי לה במתניתא תנא הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. והיכן אומרם. ר' יוסף אמר בין כל בר כה וברכה ורב ששת אמר בהזכרת השם פליגי הרב מרי ורב זביד. חד אמר פסיקא לקבל פסוקא. וחד אמר אכל פסוקא אמר לכולהו. ע"כ

הצעה

הלא בהיות כי מהידוע ומפורסם. כי הן האדם לבדו הוא הסיבה התכליתית לכל יצורי די תבל ומלואה ועל כן נוצר באחרית כולם כמשפט כל הדברים התכליתים לבא אחר סוף כל המעשים כולמו כאמור בשירי ידידות. סוף מעשה במחשבה תחלה. ולא לבד ליצירי עולם אש הלזה. אפס כי גם לנבראים העליונים. כל צבא השמים כסיליהם ומשטריהם. וגדולה מזו אף לבריאת השכלים הנבדלים הפשוטים. הנה יצירת האדם. היא הסבה התכליתיית להם. כי כולמו יחד לא נוצרו ולא נבראו ולא נאצלו רק למענו. עד כי בהעלותו מעלה מעלה. יעלו ונשאו גם המה לעומתו וברדתו ח"ו. כביכול ירדו ויושפלו בשפלתו. וכבר האריך אדמו"ר הגאון החסיד זלה"ה בספרו נפש החיים. בשער הראשון. כי הן האדם הלזה הוא הכח ונפש החי' של העולמות העליונים לאין שיעור. שכולם מתנהגים על ידו. על פיו יצאו ועל פיו יבאו. לזאת נאמר ויהי האדם לנפש חי'. ויהי באדם לא כתיב רק ויהי האדם להיות כי האדם הוא הנפש החי' לכל הנאצלים העליונים. וכמאמר חכמינו ז"ל כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה ובהפכו כביכול מתישין כח של מעלה ובפרק י"א כתב וזה לשונו. וזהו הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום. ממתינים מלשלש קדושתם. עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה [כנ"ל פ"ו בהג"ה] אף שקדושתם למעלה מקדושתינו לא שהם חולקין כבוד לישראל. אלא שאין בכוחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם. עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה. והדברים עמוקים ורחבים ומבוארים שמה באריכות כי תדרשנו מספרו ומצאת. ועל זה נתייסד מזמור הללו את ה' כו לאמר כי אנחנו מצווים עליהם שיהללו את שם ה'. ומבלעדינו נמנע מהם התהילה. ומאלה נשכילה לדעת כי יתחייב היות שירת המלאכים מכוונת מול שירתינו. וכל עוד יוגבר ויתנשא נפשינו המשכלת. בברכת ה' ותהלתו. ינשאו המלאכים והאופנים לעומתה. ויאזרו כח לברך ולהלל את ה' כפי הגבורה והכח הניתן למו אז. ממעלת האומה הישראלית. ולזאת חובה עלינו לחפש אחר הקשר והייחס הנמצא בין המקראות הללו האמורים מפי העם בצוותם על המלאכים לברך את ה'. אל הברכות האמורות מפי אהרן ובניו לברך את ישראל. כי לפי המדובר חוייב להמצא הקשר והייחס בינותם. יען כי שירת המלאכים מחוייבת היות מכוונת ב באיכות ומהות מול שירתינו. אחרי כי כפי הכח הניתן למי מתהלת פינו. לעומתם ישבחו ויפארו המלאכים בשמים מעל. לזאת חוייב להמצא התדמות וההשתוות בינותם את זה לעומת זה. עוד זאת יש להשים לב מה ענין חילופי המקראות מחול לשבת ומשבת למנחה דתעניתא. ומתענית ליום הכפורים. אחרי כי הברכה אחת היא בעצמותה לחול ושבתות ויו"ט. וא"כ למה זה ישתנו המקראות האמורות מפי העם לעומתם

אמנם הדבר מבואר לפי המדובר עד כה. במעט ההשקפה. כי לעומת ברכת יברכך אשר בארנוה. שהיא ברכה גופנית. מכוונת מול מצות גמילות חסדים. וגם יש בה שתי אלה מהפנים מניעת הנזק האמור במלת וישמרך. ותוספת הטוב האמור במלת יברכך. וגם כי היא אינה ברכה עצמיית. רק כי היא הכנה. להשגת השלימות והאושר האמיתי. ככה לעומת זה באותו מקרא כתוב ברכו את ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. נכללו כל אלה כי באמרו ברכו את ה'. הכוונה לתוספת טובה. כי א נוסד לשון ברכה. ובאמרו מלאכיו הכוונה לשמירה מההפסד. כי תואר מלאך הנאמר בכתוב מצאנוהו לשליחות זה כענין דבר הכתוב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. והוא המניעה מההיזק. **(הגה"ה וזהו כוונת המגיד בדרשתו ועברתי בארץ מצרים. אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור אני ולא שרף. כי על הצלת בכורי ישראל אמר אני ולא מלאך. כי תואר מלאך ממונה על ההצלה כאמור. ועל הכאת בכורי מצרים אמר אני ולא שרף כי תואר שרף הוא ממונה על ההכאה. ולזה הודיעם הכתוב. כי במצרים עשה הקב"ה שתי אלה הפעולות בכבודו ובעצמו לא על ידי מלאך ולא ע"י שרף:)** וגם תואר גבורי כח אשר תארוהו בזה מורה על זה והיא על דרך מה שאמר בו הכתוב בהיפוך זה גבור לא ינצל ברב כח. ובאמרו עושי דברו לשמוע בקול דברו. יורה הוראה מוחלטת כי עשייתם היא לשמוע בקול דברו והכוונה להשיג על ידי עשייתם. זאת עוד השגה יותר נפלאה ויותר עמוקה. וע"ד מה שדרשו רז"ל בשבת [פ"ח ע"ב] אמר ר' אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. יצתה בת קל ואמרה מי גילה להם לבני. רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו. דכתיב ברכו את ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברי לשמוע בקול דברו. ברישא עושי והדר לשמוע והוא מכוון מול ברכת יברכך שענינה הוא להשיג על ידה האושר האמיתי הנכלל בברכת יאר

ולעומת ברכת יאר שבארנו ענינה שהיא על השגת התורה ושפעת הנבואה. אמר ברכו את ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו. כי תואר צבאיו הוא יותר נעלה מתואר מלאכיו. יען כי תואר זה נאמר על אותן עירין קדישין הנגשים לפני ה'. וכדרשת רז"ל בחגיגה. שלכך נקרא ה' צבאות. כי אות הוא בצבא שלו. ומהמבואר שזה מורה על רוב מעלתן וגודל רוחנייתן ולכך המה הם הממונים לשפעת אור התורה והשגת הנבואה. ולזה על פי רוב תמצא בכתוב. כל מקום שנזכר תואר ש צבאות נאמר אצלו יושב הכרובים [בשמואל. א'. ד'] וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים וכן בשמואל. ב'. אשר נקרא שם שם ה' יושב הכרובים עליו. וכן בתהלים ה' אלקי צבאות