בית דוד (דרשות) קצט

אותו אלישע בעל לכנפים. ומאי שנא יונה משארי עופות משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף כו' עכ"ל הגמרא. וכתבו התוס' שם בד"ה כנפיה כו' אומר ר"י דאמרינן במדרש (בסדרה לך פרשה ל"ט) כל העופות כשהן יגיעין נינוחין על גבי סלע. והיונה בשעה שהיא יגעה פורחת באחת ונינוחת באחת עכ"ל ע"ש. הרי נראה מזה המדרש דכל העופות והצפרים פורחים בשתי הכנפים בבת אחת. ונוחים בשני הכנפים בבת אחת. מה שאין כן יינה פורחת בכנף אחת ונוחות בכנף השני. והביאור לזה כי אנחנו עמו וצאן מרעיתו יש לנו שני דברים להגן עלינו ולהצילינו מצרותינו (א) לימוד התורה. (ב) עשיית המצות. והנה לפעמים אומה הישראלית עוסקים בלימוד התירה הרבה. אבל אינם זהירות במצות כל כך ולפעמים בהיפך שהיא עוסקות במצות הרבה אבל אינה עוסקת בלימוד התורה הרבה אבל צד הזרות שימצא דור שלא יתעסקו לא בתורה ולא במצות אלא לפחות עוסקת באחת משתיהן ומשום הכי נמשלין ליונה. והלימוד התורה ועשיית המצות הן הן השני כנפים שלנו. והאומה הישראלית כיונה נמשלת. שאף אם אנו נוחים באחת לפחות אנו פורחים בהאחרת. (כי אם על דרך הזרות שימצא דור רע לגמרי מכל וכל. והנה מורי חמי הגאון ז"ל מבאר הנך קראי דביחזקאל רבבה כצמח השדה נתתיך כו' ואת ערום ועריה שהיו ערומים ממצות כי היו הללו עובדי ע"ז. וזהו ערום ממצות אמונת ה' ועריה גם משארי מצות. וזהו לשון עריה. ולא רציתי להאריך בזה אחרי כי כבר ביאר מו"ח הגאון ז"ל בדרשותיו עיי"ש ותדרשנו לכאן ותמצא מלא כף נחת. והמורם מדבריו שם כי במצרים היו משוקעים בתרי היצה"ר היינו ביצרא דע"ז וביצרא דעבירה. והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו בהראותו כי אין להם שום זכות במה לגואלם כי השטן מקטרג הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז. ואחרי כי בא הזמן לגואלם לזה בא הקב"ה ונתן להם שתי מצות. אתת להכניע בה יצרא דע"ז. והשנית להכניע בה יצרא דעבירה. פסח. ומילה כי נגד יצרא דע"ז נתן להם הקב"ה קרבן פסח שהפקירו את עצמן ליקח הטלה שהוא אלהיהם כי עבודתם היה למזל טלה והם לא חסו על נפשם ולקחו הטלה וקשרו אותו ד' ימים מקודם בכדי לבקרו מהמום וכשבא המצרי ושאלו מה זה ועל מה זה ענו ואמרו לשוחטו על קרבן פסח לעבודת הבורא כאשר ציונו הקב"ה. ובזה הכניעו ליצרא דע"ז שלא יקטרג עולמו. ובמצות מילה הכניעו יצרא דעבירה. כי כל עבירות סיבתן רתיחת הדמים ובמצות מלה במציצת הדמים מהתינוק נחלש תאוות החומרית דבלא זה לא היה יכול להתגבר נגדו **(הגהה ובזה אפשר לומר מה דאיתא במדרש מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך ודרשו חז"ל מכתם מכתו תם מלמד שדוד נולד מהול וכיון שראה דוד שנולד מהול עמד והתפלל שמרני אל כי חסיתי בך וזה צריך ביאור אך אחרי כי יצרא דעברה בא רק מרוב הדמים מדם ברית מילה נחלש כח התאוה ויוכל אז להתגבר נגדו אבל אם התינוק נולד מהול מה הוא עושה ובמה יעמוד נגד היצר לזה כי ראה דוד כי נולד מהול מסתפק אם יוכל לגוברו וראה כי אין לו במה לעמוד והתפלל שמרני אל כי חסיתי בך:)** ולזה הוא כוונת הכתוב באמרו ואת ערום ועריה הן ממצות אמונת ה' אשר על זה נאמר ואת ערום בלשון זכר. והן ממעשי המצות אשר נאמר עליהם ועריה בלשון נקבה כמבואר בדרוש לעיל בביאור ארוך שים עיניך עליו ודו"ק: ובא הכתוב באמרו ואעבור עליך ואראה מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי זה דם פסח. ואומר לך בדמיך חיי זה דם מילה. ובשתי אלה הזכותין נגאלו. הרי נראה כי בזכות מצות דם פסח ודם מילה. זכו לגאולה. לזה נמלץ עליהם מליצת כצפרים אשר יפריחו בשני הכנפים ובהם מצילים את עצמם בשני הכנפים. אבל בבבל בעוה"ר נשאו נשים נכריות ובטלו הרבה מצות שבתורה. אבל למדו: תורה הרבה. וכמאמרם ז"ל בבל זכתה ללמוד וללמד (יעיין בתוס' גיטין דף ו') בד"ה מכי אתא רב כו'. וא"כ נמשלו אז כיונה שפורחת רק באחת. ולזה אמר הכתוב וחרדו כציפור ממצרים כו'. מי יתן והיה לבבם זה ביראת ה' ויחרדו על דבר ה' שילמדו תורה וגם יעשו את המצות ויהיו נקראים ציפור כמו שהיו כן בצאתם ממצרים. ולפחות הלואי שיהיו בדור ההוא כמו שתהיו לעתיד כיונה מארץ אשור. כשיצאו מבבל אף שלא קיימו המצות הא מיהא הרבה תורה למדו ונמשלים אז כיונה. לזה אמר הנביא ע"ה הלואי שהיה לי בדורי. ויקויים בנו והושבתים על בתיהם נאום ה'. והמורם מכל אלה כי יש כח להאומה הישראלי להצילם צרותיהם בשתי אלה בלימוד התורה. ובמעשי המצות. ואם יש בידם כח בשתים מה טוב ומה נעים. ולכל הפחות באחת משתי אלה. וזה היא כוונת אדונינו דוד המלך ע"ה (בתהלים קמ"ט) רוממות אל בגרונם יחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים. ויש לדייק בדבריו הקדושים (א') תיבת רוממות מה הוא דנקט בלשון רבים. והלא ברום אחת שהוא רם על כל כבר יש בי די ואין צריך עוד ליותר. (ב') אמרו פיפיות שהוא פיות רבות נראה ג"כ לכאורה כי דבר שפתים אך למחסור. (ג') אמרו לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לכאורה נראה כי הוא מאמר כפול מבלי צורך. (ד') אמרו גוים. ואמרו לאומים וצריכין להבין מה הוא ההבדל בין גוים לבין לאומים. ובמדרש תהלים מזמור קי"ד נאמר גוים אלו ששעבדו בישראל. ולאומים הם שארי האומות שלא שעבדו בני כל כך עי"ש. וגם זה צריך ביאור למה נקט באלו לשין נקמה. ובאלו לשון תוכחה. וראיתי במאמר אסתר פירש כי כמו שיש חרב בטומאה ובקליפה חרב נוקמת נקם ברית. כמי כן יש חרב בקדושה וכמו שאמר גדעון חרב לה' כו'. וכן הוא אומר כי רותה בשמים חרבו כו'. והנה החרב שבקדושה יש לו שתי פיות. הפה האחד הוא הפה המדבר בתפילה. הפה השני הוא המדבר בתורה. ולזה אמר אבינו יצחק הקול קול יעקב כו' ודייק ואמר שתי קולות ורבותינו ז"ל אמרו בזמן שקולו יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כו' היינו קול אחד של תפלה שהוא בבתי כנסיות. וקול גדול השני הוא קול של תורה שהוא בבתי מדרשות. ולעתיד נעשה נקמה גדולה ורבי חללי חרב בזרעו של עמלק שהם הרעו לנו מאד והיה לנו תמיד לקוץ מכאיב ולסילון ממאיר ורצועים מרדות. אבל בשארי אומות אפילו לא שעבדו בנו ולא הרענו לנו כל כך לא נעשה בהם נקמה כל כך כמו בעמלק. כי מהעמלק לא נשאר מהם שריד ופליט כאשר ציונו ה' אלקינו מחה תמחה את זכר עמלק. אבל בשארי אומות לא נעשה כן אלא שאנחנו נמשיל עליהם. יהנה הנבואה דלאום מלאום יאמץ הנאמר לרבקה היא נבואה סתומה כי לא פירש והוא שאפשר לפרש בי שני פרושים. אפשר לפרש שיעקב יעבוד את עשיו. ואפשר לפרש בהיפוך שעשו יעבוד ליעקב ודבר זה תלוי בהפירוש של המקרא דורב יעבוד להצעיר שהוא ג"כ מאמר סתום אם הרב יעבוד להצעיר. שהרב יהיה העובד והצעיר יהיה הנעבד. או שהרב יהי' הנעבד. והצעיר יהיה העובד. (ועיין במדרש ורב יעבוד צעיר א"ר הונא אם זכה יעבוד ואם לאו ייעבד. ופירש המ"כ חסר ואו כתיב קרי ביה יעבד ע"ש) ולעתיד יתברר הפירוש דלאום מלאום הוי יאמר הפירוש כמו שאנו מפרשים אותו שעשו יהיה העובד ויעקב יהיה הנעבד לא כמי שמפרשים הם בהיפוך

והדבר ידוע כי התפלה היא מרוממת ומספרת תהילות ה' יתברך וגדולתו ויכלתו. לא מיבעיא שלש ברכות ראשונות של תפלת שמנה עשרי. ויתר התפלות והשירות והתשבחות שכולם הם מספרים ומהללים תוארי מדותיו ופעולותיו יתברך ואפילו שארי ברכות והתפלות שהם תחינות רינות ובקשות גם הם יתנו תהלות ה' שבזה מודה כי הכל בידו ובלתו אין מושיע. וכמו כן התורה היא מרממתו ומגדלתו יתברך כי על ידי התורה נכר גדולתו וחכמתו ויכלתו יתברך. ויתר תואריו ומעשיו הנפלאים וגודל חסדו וטובו עם כל בריותיו כי חפץ חסד הוא

ולזה אמרו הפסוקים הנ"ל רוממות אל בגרונם ופירש כי הגרון הוא כלי הקול והדבור. ולזה אם יהיו שתי רוממות של האל יתברך בגרונם של ישראל דהיינו שיהיו לומדין תורה. וגם יתפללו בכוונה וכראוי. אז יהיה חרב פיפיות