בית דוד (דרשות) ר

שתי פיות בידם של ישראל כאמור דהיינו שיכרית זרע של עמלק מכל וכל כדכתיב מחה אמחה את זכר עמלק כו' ויבא הגאולה ועל ידי זה לעשות נקמה בגוים כו' זה עמלק שהרעה לנו ביותר כל ימיהם כמבואר בהמדרש. ויכרת שרו למעלה. ואומתו תכרת למטה לגמרי אין נקי ולא יהיה לו שריד ופליט כלל וכלל. וכמו שהבטחנו הבורא ית"ש בתורתו כי יד על כס כו' מלחמה לה' בעמלק כו' ותוכחות בלאומים כו' רצונו בזה שתיבות לאום מלאום יאמץ באותן שתי לאום שהם יחד לאומים יתוכח ויתברר הפירוש האמתי שהם מחוייבים להשתעבד לנו ולא אנחנו להם ודוק

והנה אז כשבא עמלק ברפידים רפו ידיהם מתורה וכאמרם ז"ל שעל כך נקרא המקום רפידים ועיין במכילתא. וא"כ לא היה אז בידם כי אם אחת זכות התפלה לחוד. וכמו ששנו חכמים במשנה בר"ה וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים כו' ולזה לא היה להם אז להחרב שבקדושה אלא פה אחד. ולא היה כח בהחרב הלזה חרב לה' להרוג ולאבד ולשרש עמלק לגמרי אלא רק להחלישן. להרוג מקצתן ולהניח מקצתן. ולזה אמר הכתוב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו כו'. ואם יקשה לך למה זה רק החלישן ומה ראה על ככה שלא להרוג את כולן עד בלתי השאיר להם שריד וכי לא קצרה יד ה' להשמידם לגמרי. לזה סיים הכתוב ואמר לפי חרב כו' שהחרב לה' שהיה לישראל אז לא היה לו כי אם פה אחד היינו תפלה. אבל הפה השני שהוא לימוד התורה לא היה אז להחרב ההיא קדושה. כי בעוה"ר רפו ידיהם מהתורה. ולזה לא היה להם כח רק להחליש ולא להשמיד וכאמור

ואחרי הדברים האלה נלפע"ד כוונת דוד המלך ע"ה בהנך פסוקי תהלים. כי זאת ידוע כאשר בארתי לעיל אשר במצרים שהיו משוקעים בשתי החטאים האלה ביצרא דע"ז וביצרא דעבירה. ולזה לא היה באפשר לגאלם עד שהיה להם השתי מצות פסח ומלה להכניעה שתי אלה היצה"ר לעומת יצרא דע"ז יעמוד להם זכות מצות פסח ונגד היצה"ר דעבירה יעמוד להם זכות מצות מלה כאמור. ולפי"ז אחרי כי בימי אחשורוש חטאו נמי בשתי אלה כי התעורר אליהם חטא דיצרא דע"ז שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר וגם ביצרא דעבירה שנהנה מסעודתו של אותו רשע לכן בא השטן וקטרג עליהם עד שנגזר עליהם להשמיד ולהרגו ואחרי כי נודע הדבר למרדכי הצדיק ראה והתבונן את הדבר לאמתה כמ"ש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ראה כי הגזרה הוא מהחטאים אשר עשו. ע"כ ההכרח לבא ולבטל הגזרה גם כן בשתי אלה אשר על ידיהם יהיה חרב בידם להתבטל הגזרה מכל וכל היינו נגד יצרא דע"ז ההכרח להתגבר בלימוד התורה. כי התוה"ק הוא החרב של דע"ז כי בראתי יצה"ר בראתי התורה תבלין להיצה"ר. כידוע בכמה מקומות. ולזה קיבל מרדכי כ"ב אלף תשב"ר ולימד עמהן תורה. ובזכות התוה"ק יגן עליהם להנצל מיצרא דע"ז שלא יקטרג השטן עליהם וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתענית (מגילה ט"ז) כי ציוותה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום **(הגהה בילקוט במגילת אסתר (פרשה ד') הביא על הך קרא דצומו עלי שלשה ימים לילה ויום ואל תאכלו ואל תשתו ואיך היו צמים לילה ויום שלשה ימים ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקים מבעוד יום ע"ש ומזה הבאתי ראי' דבג' ימים אין כח באדם לסבול בלתי כוונת הילקוט במה דאמר שהיו מפסיקין מבעוד יום היינו שהיו טועמים עוד בעוד יום במה להחיות נפשם אבל זה אינו סובל הלשון לילה ויום משמע כל היום וכל הלילה ע"כ נראה לפרש דכוונת הילקוט כך הוא שהיו מפסיקין מבעוד יום היינו שהג' ימים לא היו רצופין רק מופסקין ומ"ש לילה ויום ר"ל שהיו מפסיקין כל הג' ימים מבעוד יום והיינו לילה ויום אבל לא היו רצופין אבל מהגמ' (מגילה דף ט"ו) וברש"י שם צ"ע ודוק:)**וגם אני ונערותי אצום כן ובכן אבא אל המלך כוונתה בזה שציוה לכנוס כל היהודים הנמצאים בשושן להכניע יצרא דעבירה שנהנו מסעודתו של אותו רשע ובשניהם יחד בתורה ובתפלה ובתענתים יכניעו הן ולא יהי' עוד כח ועוז להשטין ולקטרג עליהם ויתבטל הגזרה להחיות נפשם אבל זה אינו סובל וכן עשה מרדכי כמאמר חז"ל במגילה ט"ז וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ותעניתו ע"ש. וזה שאמר דוד המע"ה (בתהלים קכ"ד) שיר המעלות לדוד לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. ואמרו חז"ל במגילה אדם ולא מלך זה המן כי רצה ליטול מהם כל חייהם כמש"כ לעיל אזי חיים בלעונו כו' ברוך ה' שלא נתנני טרף לשיניהם ואמר אח"כ במה זכו ישראל לבטל הגזרה מכל וכל בשתי אלה היינו משום שהי' אז להם תורה ותפלה בתעניתם וא"כ היה להם אז שתי כנפים ונקראים אז בשם צפור אשר פורח בשתי הכנפים בבת אחת. וזה שאמרו נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. ואחרי דידוע דיצרא דע"ז יש לו כח גדול אם לא דהקב"ה עוזר לו לא היה באפשרו לעמוד נגדו ולבטל לו מכל וכל כמאמר ר"י בקדושין יצרא של אדם מתגבר בכל יום ואלולי הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וזה קאי על יצרא דע"ז וכמו שהבאתי לעיל ועיין (בבית דוד דרוש ד') מש"כ בשתי מאמרי דר' יצחק עי"ש. ולזה מסיים דוד המלך ע"ה אף דנפשינו כצפור נמלטה בשתי הכנפים הן בתורה והן בתפלה וזעקה. עכ"ז לבטל יצרא דע"ז מכל וכל לא היה באפשרם רק בישועת ה'. וזה שאמר עזרינו בשם ה' עושי שמים וארץ. אבל שם בקאפיטיל נ"ה שאמר הקשיבה לי וענני כו' ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה כו' כי זה הקפיטיל התפלל דוד בהשמעו כי אחיתופל בקושרים עם אבשלום והוא היה תמיד יועץ למלך דוד כמש"כ (שמואל ל') ואחתופל יועץ למלך עמד והתפלל סכל נא את עצת אחתופל לא נתיירא דוד משום אדם אלא ממנו והוא שדוד אומר האזינה אלקים תפלתי ואל תתעלם מתחינתי כו' (ועיין במדרש תהלים קפיטיל נ"ה ודוד מגודל ענוותונותו שחשב את עצמו כקטן וחשב בדעתו במה יזכה להנצל משונאיו ואמר מי יתן לי אבר כיונה ר"ל להפ"ח לפרות ולהנצל אן בכנף אחד כיונה אעופה ואשכונה שאף אם נחה באחד לפחות אני אפרח כיונה באחת מאבריה וזה שאמר מי יתן לי אבר כיונה כו' ועיין בכל אלה ותראה כי דבר נפלא הוא בעז"ה ודוק

ואחרי הדברים האלה הוא כוונת המדרש הנ"ל במה שאמר זכור את אשר עשה לך עמלק כו' יכול בלב כו'. רצונו בזה שיכול הלא די שתזכור השנאה בלב תמיד כל מה שהרע אויב בקודש. עמלק שהיה לנו תמיד לאבן נגף כדי שעל ידי הזכירה תמיד יושרש בלבנו. וגם בטבענו השנאה עליו. כדי שנהיה יכולים לרדפו ולהחרימו ולא נחמול עליו כלל. כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור. הא אינו אמור זכור אלא להיות שונא בפיך כו' רצונו בזה שתהיה לומד תורה בפיך. ועל ידי זה תפעול שבכל יום ויום תקרב ותמהר ותחיש מחית עמלק בשמים ממעל ובארץ מתחת. עד תכרות זכר עמלק מכל וכל. ועוד יש לו לדבר בעז"ה במחיית עמלק הרבה הן במאמרי חז"ל הן בביאורי הכתובים. אך נילאתי להאריך עוד וסמכתי על המעיין. יטיב ה' עמי להראני מתורתו נפלאות ולהיות בעזרתינו הן בלימוד התורה והן במעשה המצות ויקוים בנו נפשינו כציפור נמלטה כו' ויהי' אז מלחמה לה' בעמלק ויקוים והיה ה' למלך על כל הארץ. כי יד על כס יה כו'. אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק מכל וכל. ואז יהי' גאולה שלמה במהרה בימינו אמן: