בית דוד (דרשות) קצח

ואמר הכתוב כאן זה יתנו ופרשו רז"ל שהראיהו הקב"ה באצבע הרביעית רמז כשם שהראתי לך ענין השקלים באצבע זה. כך יהיה מתן דמים באצבע של כהן דהיינו אצבע הסמיך לאגודל. ובזה יבואר נמי המאמר דהפסיקתא הנ"ל כסף נבחר. ר"ל בשעה שבחר הקב"ה וציוה לישראל שיתנו כסף שקלים הבחיר את לשונו ואמר למשה כי תשא את ראש כו' דיש במשמעות לשון זה שני פרושים כדרך שאמרו במדרש על שאי את ראש כו' אם יזכו יעלו לגדולה כמד"א ישא את ראשך והשיבך על כנך. ואם לאו הוי לשון זה כאדם האומר סב רישי' דפלן. וזה שאמר משה בשעה שיש להן זכות כו' ובשעה שאין להם זכות ובא יוה"כ ויכפר לפי שיש בלשון כי תשא פנים לכאן ולכאן ולזה צריך להתפלל אף אם לא יהיה להן זכות יכפר ביוה"כ. ויש עוד לדבר בכל אלה בביאור המאמרי חז"ל אשר הבאתי לעיל ונלאתי להאריך וסמכתי על המעיין וקצרתי ודו"ק

ובמגילה דף ט"ז. אמרי חז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול עשרת אלפים ככרי כסף כו' לכך הקדים שקליהם לשקליו כו' כי בראות הקב"ה מחשבות המן לעשות למרדכי ולכל בני ישראל הקדים הקב"ה רפואה למכה וצוה שיתנו כל איש כופר לנפשו היינו השקלים ונהפך הגלגל ונתקים מחשבת המן על ראשו ומה שחשב לעשות למרדכי עלה על ראשו וז"ש הכתוב ואתן אדם תחתיך ואמרו רז"ל אל תקרא אדם אלא אדום רמז על המן שבא מאדים ועמלק וזה הוא בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן. והיינו דקא רמז ונתנו איש כופר נפשו שעי"ד השקלים היה המן כופר נפשו של מרדכי ונתלה תחתיו. וגם אפשר לומר דזה הוא שסמך פרשת כיור שמרמז על התשובה דעי"ד גזירת המן חזרו ישראל בתשובה ונתהפך הגלגל על המן שיתקים בו ישא את ראשך ותלו אותו על העץ. וזה היא דסמך הכתוב כאן ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא זה מרדכי שנתקיים בו ישא את ראשך והשיבך על כנך שפלה לגדולה. וזה שאמר תחת הנעצוץ יעלה ברוש זה המן שנתקיים בהמן ישא את ראשך לרעה. ובמרדכי נתקיים ישא את ראשך שעלה לגדולה. שנאמר קח לך בשמים ראש וזה שרמז דוד המע"ה בתהלים סלעים מחסה לשפנים. על דרך מה שאמרו רז"ל שפן זו מדי כי' והיינו דקאמר סלעים ר"ל השקלים שנתנו ישראל הם היו מחסה לשפנים שנצלו מן גזירת המן מדי ודוק בכל אלה ותראה כי נכון הוא מאד

ובזה אפשר לומר דזה הוא כוונת מה שדרש ר' שמואל בר נחמני ונתנו איש כופר נפשו בימי משה. ולא יהיה בהם נגף בימי דוד אשר לכאורה מה הוא הסמיכות זה לזה ומאי קא קשי לי' לדרוש הכי. ומאן קא מדכיר לי' דוד הכא. אך בהקדם מה דאמרי חז"ל (בברכות דף ס"ב) כתיב בהשחית ראה ה' וינחם על הרעה מה ראה כו' פליגי בה ר' יעקב יר' שמואל בר נחמני חד אמר כסף הכפורים ראה. וחד אמר ביהמ"ק ראה. ולא מבואר מי הוא דאמר כסף הכפורים ראה. ומי היא המ"ד דאמר ביהמ"ק ראה. אך לפי המבואר במדרש דר"ש ב"נ דאמר ולא והיה בהם נגף בימי דוד א"כ הא דפליגי ר"י ור"ש בר נחמן ולא נתפרש מי היא דאמר כסף הכפורים ראה. מסתברא דיש לומר דר' שמואל ב"נ אמר כן אחרי דמצינו במדרש דאמר כן מסתמא הולך לשיטתו. והביא ראי' מהא דכתיב ולקחת כסף הכפורים כו'. ר"ל מסיפא דקרא דכתיב ונתת על עבודת אהל מועד כו' וזה הוא דקאי על בנין המשכן והמקדש ובדק הבית כמו שכתיב בסמ"ג דמצות שקלים איני נוהגת אלא בזמן הבית דכתיב ונתת על עבודת אוהל מיעד בזמן שעבודת אוהל מועד נוהג. מצות שקלים נוהגת כו' והיינו דקאמר ר"ש שכסף הכפורים ראה. כוונתו על כסף כפורים שגבה דוד לקנות מקום המזבח וביהמ"ק כמבואר שם. ומאז התחיל להתנדב על בנין ביהמ"ק כמ"ש (בדברי הימים כ"א) דכתיב ויתנדבו שרי האבות כו' ויתנו לעבודת בית האלקים כסף ככרים עשרת אלף כו' וזה היא דקשי' לי' לרשב"נ דאמרי במדרש ונתנו איש כופר נפשו בימי משה. היינו כ"ה סלעים כפי שהקדמנו ומבואר לעיל דרביעית דם הנפש משקלה כ"ה סלעים. וא"כ מה שאמר ונתנו איש כופר נפשו היינו שיתן כל אחד כ"ה סלעים. נמצא לפי חשבון שהיו ישראל ת"ר אלפים עולה כל פדיון נפשם עשרת אלפי ככר כסף וזה שקשה לרשב"נ ינתנו איש כופר נפשו בימי משה בתמי' והרי לא נתנו בימי. משה כל פדיון נפשם אלא תרומה לה' חלק אחד מחמשים. ובא כמתרץ יאמר ולא יהיה בהם נגף בימי דוד. הכוונה בזה דמה שאמר בתחילת הכתוב ונתנו איש כופר נפשו בא לרמז מה שנתנו בימי דוד דמי כל פדיון נפשם כמ"ש ויתנדבו עשרת אלפים ככרי כסף וזה הוא כופר נפש לכל אחד שהוא כ"ה סלעים שהן משקל רביעית דם הנפש כמבואר לעיל. והיינו כמ"ש בגמרא כסף הכפירים ראה. ומסתברא לומר בהמ"ק ראה (כי באמת אפילו מ"ד כסף הכפורים ראה מ"מ מודה גם בזה דבהמ"ק ראה ולא פליג עליו רק בא להוסיף דגם כסף הכפורים ראה) דאיתו כסף הכפורים נתנו לעבודת המקדש. וזה הוא שמסיים הכתוב והיו לזכרון לבני ישראל מה שאמר בתחילה ונתנו איש כופר נפשי. דבר זה יהיה לכם לזכרון שלעתיד בימי דוד יתנו דמי כל פדיון עשרת אלפי ככר כסף לכפר על נפשותיכם ר"ל דמן הדין אין מחוייבים ליתן רק תרומות כופר נפשם דהיינו חלק אחד מחמשים שהוא מחצית השקל כמו שנתנו בימי משה. אלא שלפי בימי דוד החל הנגף בעם בשביל החטא שמנה דוד את ישראל. לכך הוצרכו ליתן כופר נפש דמי כל פדיונם לכפר על נפשותיהם על החטא כמבואר שם מכתוב ועיין בכל אלה הבאתי מה שראיתי בברית שלום בתוספות נופך משלי ועיין היטב בכל אלה וישמע חכם ויוסיף לקח

ואחרי הדברים האלה נלפענ"ד כי בימי שנסמך המן חטאו בשני דברים והדבר תלוי רק בתשובה ולזה נסמך פרשת כיור אחר פרשת שקלים להורות כי הדבר תלוי בתשובה. כי חטאו אז בשני דברים כמאמר חז"ל במגילה י"ב שאלו תלמידיו לרשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור ציוה אמר להם אמרו אתם. א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם א"כ שבשושן יהרוגו שבכל העולם כולו אל יהרוגו אמרו לו אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. א"ל וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו עכ"ל. (ועיין במדרש שה"ש פ' ז') ששם אמר רשב"י שעבדו ע"ז. והמאמר הזה היא תמוה ועיין במהרש"א וברי"ף. ובארתי את המאמר הזה בעז"ה בטוב טעם ודעת והמה אתי בכתובים ובכאן נלאתי להאריך עוד וקצרתי ולא אציע רק הדברים הנוגעים לעניינינו וזה הוא: רק בתחילה אקדים איזה מקראי קודש אשר צריכים ביאור (ביהושע י"א) אמר הנביא אחרי ה' ילכו כאריה ישאג. כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים. יחרדו כציפור ממצרים. וכיונה מארץ אשור. והושבתים על בתיהם נאום ה'. והדבר צריך ביאור מה הוא כציפור ממצרים. וכיונה מארץ אשור. (ובתהלים נ"ה) נאמר ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה: שם נאמר עוד שיר המעלות לדוד. לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל כו' נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים. וגם זה צריכים אנו להבין מדוע שם אמר מי יתן לי אבר כיונה כו' ופה נאמר נפשינו כציפור נמלטה והדבר צריך ביאור. והנה (בשבת דף מ"ט) איתא א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים מאי היא כו' ואמאי קרי לי' בעל כנפים שפעם אחת גזר המלכות רומי גזרה על ישראל שלא יניחו תפילין וכל המניח תפילין ינקרו את מוחו והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק ראוהו קסדור אחד רץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו א"ל מה זה בידך א"ל כנפי יונה פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה. לפיכך קוראין