בית דוד (דרשות) קצז

מאה סלעים הרי חשבון ככר כסף שבמגילה יעלה למעלה ראש. ונשאר מעל

והנה הגאון בעל פנים מאירות בתשובה (סי' למ"ד) כתב ביאור לדברי התוס' האלה היפוך ממש"כ הפיה"ו הנ"ל והוא דקושטא דכסף האמור במגילת אסתר הוויין קנטרין מאה סלעים בכל שקל. וכיון דת"ר אלף חצאי שקל עולה בתורה מאה ככר. א"כ הוכרח המן ליתן מאה פעמים מאה ככר שהם עשרת אלפים ככר. ובזה כתבו התוס' שפיר שעשרת אלפים ככר עילין חצי שקל לכל אחד מישראל היינו חצי שקל דכתובים דהיינו קנטרין ע"ש. ולפי דבריו שפיר עולה החשבון. אבל לפי פירוש הפיה"ו אינו חצי שקל עולה לכל אחד מישראל רק שלשים שקלים ועיין היטב ותראה כי כן הוא. ואחרי רוב העיון באלה מצאתי ג"כ בספר רביד הזהב בפרשה כי תשא מש"כ בזה וראיתי כי דברי בעל ברית שלו' וספר רביד הזהב עולים בקנה אחד ושניהם לדבר אחד כיונו ונלאתי להאריך עוד בדבריהם ע"ש היטב. אבל אחרי כל הפירושים בזה זה אומר כה וזה אומר כה מדוע לא ביארו מפני מה החסיר המן החשבון שנתן עשרת אלפי ככר כסף כנגד ת"ר אלף כשיצאו ממצרים. הלא הסכום שיצאו ממצרים הם תר"ג אלפים. ואף דבאמת היה המספר בס"ה תר"ג אלפים וחמש מאות וחמשים כמבואר בכתובים בפרשה פקודי בקרא דבקע לגלגלת כו'. לתר"ג אלפים וחמש מאות וחמשים. אך על זה אפשר לומר דפרטי לא קחשיב כמבואר (בבכורות דף ה') גבי מנין הלוים שנשארו ג"כ ג' מאות יותר על החשבון שנזכר בכתוב ופירשו בגמ' פרטא רבא קחשיב פרטא זוטא לא קחשיב ר"ל נקט האלפים ושבק המאות ע"ש. אבל האלפים מדוע החסיר. ולבד זה צריכין להבין מדוע לא נתן עוד בעד מספר הלוים שהיו כ"ב אלפים לבד מספר דתר"ג הלא רצה לפדות כל חיי בני ישראל והחסיר לתת בחשבונו מכל חיי בני ישראל כ"ה אלפים ג' אלפים מבני ישראל. וכ"ב אלפים מבני הלוים. דבשלמא אם הי' כוונת המן הרשע לתת נגד הנך שקלים דנתנו ישראל הוי אמינא משום דהלוים לא נתנו הנך שקלים. ולא הוי הקושיא רק על הנך ג' אלפים מבנ"י. אבל אחרי המבואר דעיקר כוונתו לפדות כל חיי כלל בני ישראל. מדוע החסיר מחשבינו ולא נתן בעד עוד כ"ה אלפים. והדבר צריך תלמוד: אבל באמת אחרי העיון נראה בעליל במה שמדייק המן ואמר עשרת אלפים ככרי כסף עי"ד עושי המלאכה ומתרגם עי"ד דעבדו מטבעין כוונתו היתה לתרץ דבריו שיהיה החשבון מכוין שנמצא בו גם בעד הלוים אחרי שצריך ליתן בעד כל הנפשות וכן נתן דאם לא כן מדוע אמר ומדייק על ידי עושי המלאכה מה לנו הנ"מ אם נתן עי"ד עושי המלאכה או עי"ד אחרים אלא דבזה הוא בא לאשמעינן דהמספר מהעשרת אלפי ככרי כסף עולה במספר בעד כלל ישראל שהמה תרכ"ה אלפים והוא זה. (דבבכורות דף נ') איתא דדינר של זהב מזדבין בכ"ה דינרין של כסף **(הגהה וראיתי בספר ברית שלום שהביא בשם הגאון ש"ך מגה"ר יחזקאל הטעם דהזהב חשיב י"ב פעמים כנגד הכסף היינו משום דהזהב הוא תולדות החמה והכסף היא תולדות הלבנה וא"כ עד שהזהב נולד פעם אחד בסיבוב החמה משך כל השנה אז תסבב בהלבנה י"ב פעמים דהיינו בכל חודש וחודש שהם י"ב חדשים בשנה ע"כ הזהב ביוקר י"ב פעמים כנגד הכסף ודפח"ח:)**והקשו בתוס' שם בד"ה דמזדבנא כו' והלא הזהב חשיב רק י"ב פעמים כנגד הכסף ולא יותר ולמה אמרו כאן דדינר זהב חשוב כ"ה פעמים כנגד דינר של כסף ותירצו לפי שהיו טעון הדינר זהב כופל בשביל משקל שני דינרין של כסף ולכך היה שוה כפלים שהיה זהב בערך כ"ד דנרין של כסף. ומה שהיה מזדבין בכ"ה דינרין של כסף. ובאמת לא היה בי זהב אלא כפי שק של כ"ב דינרין. היינו משום שהיו צריכין ליתן לבעלי מלאכות חלק אחד מכ"ד חלקים. שמי שיש לו כסף כפי השיעור שאפשר לעשות ממנו עשרים וחמש דינרין כסף ונותן לבעלי המטבעות לעשות ממנו טבעין דינרי כסף. אזי אינו מחזיר לו אלא עשרין וארבע דינרין של כסף. וחלק אחד מכ"ד שהוא חלק מהעשרים וחמשה מחזיק לעצמו בשביל הכרעות המטבעות ושכר מלאכת המטבעות עכ"ל ע"ש

מעתה נאמר דודאי ביקש המן הרשע ולעקור את הכל גם הלוים שהיו כ"ב אלפים. גם ג' האלפים העודפים על ת"ר אלף ומה דקשי לן הלא לא נתן הפדיון אלא כנגד ת"ר אלף נפשות ונמצא חסר הפדיון עוד בעד חמשה ועשרים אלף נפשות לזה אמר המן לאחשורוש ועשרת אלפים ככרי כסף אשקול על ידי עושי המלאכה ומתרגמינן עובדי מטבעין. כוונתי בזה שאותו עשרת אלפי ככרי כסף יהיו במטבעות ולא חתיכת כסף דאז אם רוצים לעשות מהן מטבעות צריך להפריד חלק אחד מכ"ד בשביל הפרעת המטבעות ובשביל עושי מלאכה. אלא כך אמר המן רצוני לתת הכסף ליד העושי מלאכה ואני אשלם השכר ולא ינכה מן המטבעות. וכיון שכן הוא נמצא החשבון מכוון. כי לעיל נתבאר דעשרת אלפים ככר עולה לחשבון לפדיון ת"ר אלפים נפשות. אלא שצריך ליתן עוד בעד כ"ה אלפים העודפים על ת"ר אלפים כמבואר לעיל. צא וחשיב כמה חלקים חסרים מת"ר אלפים תמצא שחסר חלק אחד מכ"ה חלקים לפי שבת"ר אלף יש בהם כ"ד פעמים כ"ה אלף וא"כ חסר העודפים כ"ה אלף וכיון שנתרצה המן ליתן אותן העשרת אלפים ככרי כסף עי"ד עושי המלאכה. והוא ישלם שכרן ולא ינכה שכרן מן הכסף שיתן לאחשורוש וא"כ נתוסף על הכסף חלק אחד מן כ"ה שהרי שכר המלאכה הוא אחד מכ"ה. וא"כ כשנותן הכסף במטבעות בלא ניכוי שכר מלאכה נמצא שנתן לו הפדיון מכ"ה אלפים העודפים על ת"ר אלף היינו כ"ב בעד הלוים. וג' אלפים העודפים מישראל ועולה הפדיון מכל ישראל במכוון וזה שכתבו בתוס' ודייקו בלשונם שאמר המן שיתן לאחשוורוש כל פדיונם. כל זה ראיתי שהובא בברית שלום והוא פלא ועיין

ואחרי כל הדברים האלה המבואר לעיל כי מחצית השקל היא תרומה אחד מחמשים של כ"ה סלעים שהן משקל רביעית דם הנפש שממנו משתיית הלב יתבאר סמיכת הפרשה מה שאמרו בפסקתא הובא בילקוט סוף פרשה תצוה וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה וסמיך לי' כי תשא את ראש בנ"י וה שאמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר את לשונו ואמר למשה כי תשא את ראש. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שיש להן זכות לישראל הנח להן ובשעה שאין להם זכות הנשא להן פעם אחד. עד שיבא יוה"כ ויכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עכ"ל. והוא תמוה. אבל אחרי העיון אפשר לבאר כוונתם על זה האופן היינו דרש"י פירש על הך קרא דוכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה זה מתן דמים ביוה"כ שנאמר ויצא אל המזבח וכפר עליו. ידם חטאת היוה"כ הם פר ושעיר של יוה"כ כו' וסמיך לי' כי תשא את ראש כו'. ואיתא בפרקי ר"א הראיהו הקב"ה כביכול באצבע הרביעית הסמוך לאגודל ואמר למשה זה יתנו. וגם זה מחוסרי הבנה. אבל זאת ידוע בכמה דוכתא שאמרו חז"ל דעיקר כפרה היא בזריקת הדם כמאמר הכתוב כי נפש הבשר בדם הוא. ואני נתתיו לך אל המזבח לכפר על נפשותיכם. ופירש רז"ל כי נפש כל בריה בדם היא תלויה לפיכך נתתיו לכפר על נפש האדם תבא נפש ויכפר על הנפש. ובזה תבין ותשכיל מה שאמרו (ביומא דף מ"ט) ואבן הייתה שם ושתיה נקראת שבה הכהן מני את הדם בשעה שנכנס לפני ולפנים כו'. והכוונה בזה לפי שהדם מכפר על דם הנפש שממנו משתיית הלב. ע"כ נתן הדם על אבן שתיה שממנו הושתת העולם. (ובכתובות דף ה') גבי אצבעות של אדם מבואר דכל חד וחד למילתא עבידא. אצבע למתן דמים של חטאת כו' דכתיב בדם חטאת הכפורים והזה עליו מן הדם באצבעו ע"ש. וכן איתא (במנחות דף י"א) ע"ש. וזה שסמיך הכתוב פרשת שקלים למה שנאמר למעלה מענין מתן דמים של יוה"כ לפי ששניהם מכפרים על דם הנפש כמבואר. וכן בדם כתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם.