בית דוד (דרשות) קצד

נפש שהקב"ה יתן חן ודעת למנהיגינו בצרכי ציבור והעוסקים לטובת העם אשר המה בשם עינים יקראו שילכו בתורת ה' יישמעו לקול הורים ומורים ולהתנהג באמונה לטובת העם עפ"י דרכי התורה והמצוה. וז"ש ומתפלל והאר עינינו בתורתו ועל זה כל איש ואיש החיוב להתפלל בפרט בדורינו בעוה"ר אשר כל איש ואיש אימר אני ישר הולך ולי החכמה והיושר. בודאי רב הבקשה והתפלה להתפלל להקב"ה אשר כל מנהיג ומנהיג שבדורינו שיתנהג העם עפ"י התורה והמצוה. כי החוש מעיד לנו כאשר ראינו בעוה"ר בדור החדש אשר מתנהג שכל איש ואיש הולך בשרירות לבו ואין רואה ואין שומע להרבנים ירא ה' להלוך בדרכיהם ובמועצותיהם. וז"ש והאר עינינו ר"ל להמנהיגי הדור אשר בשם עין יקראו למו בתורתיך. ר"ל שילכו ויתנהגו עפ"י כי התורה והיראה. אבל אחרי שהקב"ה רואה בזמן שאינו עושין רצונו של מקים אז עביד לנגדי סמותא כמאמר חז"ל כד רגז רעייא על אנא עבוד לנגדי סמותא. ר"ל עביד להו מנהיגי הדור לפי הדור כמאמר הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור וחכמיו דיר דור ודורשיו לפי הנהגת הדיר בעוה"ר אשר הולכים אחרי שרירות לבם. כן הרועים המנהיגים. ינהגו אותם וזאת היא מאמר הכתוב בהתוכחה. ר"ל והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. ר"ל מנהיגים אשר בשם עיניך יקראו וז"ש להיות משוגע ממראה עיניך. ובאמת הרבה יש לדבר באלה לפי ראות הנהגת הזמן אבל אין די לבאר כל אלה וקצרתי ודו"ק

דרוש לפרשה שקלים. וזכור

בו יבואר בעז"ה כמה מאמרי חז"ל אשר בראשית ההשקפה מפליא עין רואיהם. וגם איזה מקראי קודש אשר צריכין ביאור ויבארו בעז"ה תכלית כוונתם בפנימותם ומתוכם יומש מוסר השכל כאשר עיני הקורא לנוכח יביטו

בילקוט סוף פרשה תצוה הביא פסיקתא וז"ל יכפר על קרנותיו אחת בשנה וסמיך לי כי תשא את ראש בני ישראל זה שאמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחין את לשונו ואמר למשה כי תשא את ראש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שיש להן זכות לישראל הנח להן. ובשעה שאין להם זכות הנשא להן פעם אחד עד שיבא יוה"כ יכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עכ"ל. והמאמר הזה תמוה ואומר דרשוני וחיה

במדרש הובא בילקוט ר' שמואל בר נחמן אמר ונתנו איש כופר נפשו בימי משה ולא יהיה בהם נגף בימי דיד עכ"ל וצריכין להבין מאי קא קשיא לו לרשב"ג דדרוש היכי והיכי רמיזי מה שאמר כאן ולא יהיה בהם נגף קאי על הנגף שהיה בימי דוד מה ענין זה לכאן ודוד מאן דכר שמי'

בילקוט רמז תרע"א פרשה בחקתי. וז"ל אם בחקתי תלכו יכול אלו מצותי כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי המצות אמורית הא אינו אומר אם בחקותי תלכו אלא שיהיו ישראל עמלים בתורה כו' וכן הוא אומר זכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך. כשהוא אומר שמור את יום השבת לקדשו וכו' הרי שמירת הלב אמורה. הא אינו אומר זכור את השבת אלא שיהא שונה בפיך. וכן הוא אומר זכור את אשר הקצפת. יכול בלבך כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה הא אינו אומר זכור אלא להיות שונה בפיך. וכן הוא אומר זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים יכול בלבך כשהוא אומר השמר בנגע צרעת וכו' הרי שכחת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה הא שאיני אומר זכור אלא להיות שונה בפיך עכ"ל. והנה המדרש הלזה שה מראשיתו ועד סופו והוא אומר דרשוני יחיו. האחר דמה התייחסות וההתקשרות יש למאמרים הנפרדים הרבים האלה זה עם זה. וכי דרש המדרש גזרה שוה דיכול בלבך וכו' ושתהא שונה בפיך וכו' ששתי אלה נאמרו בכל מאמר ומאמר. שנית יש לדייק מה הלשון אומרת שתהא שונה בפיך שתהא אומר פיך היה לומר. שלישית דמאי ראי' מייתי גבי זכור את יום השבת לקדשו וכו' ממה דכתיב שמור את יום השבת לקדשו וכו זו בלבד הוכפל הלא כמעט כל העשרת הדברות נאמרו ונישנו בתורה ומה נשתנה הדיבור הזה שלא יכפול והדבר צריך תלמוד: וזה הוא

אבל לבד זאת צריכינן לבאר מקראי קודש מה שנאמר בשמות פרשה י"ז ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים כו' ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באוזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויש להבין ולדקדק בכתובים האלה. (א) מה ויחלוש דקאמר. ומה שפירשו בו חז"ל שלא הרג את כולן אלא החלישן בלבד היא גופא קשיא הלא המלחמה הזאת לא מלחמת רשות ולא מלחמת אדם כי אם לה' המלחמה מלחמת ה' היתה הכי קציר קצרה יד ה' ח"ו להרוג את כולן. ב) למה אמר לפי חרב דמה לי בחרב או ברומח או בחנית או באחד משארי כלי זיין הלא שקולים הם. (ג) צריך ביאור תיבת לפי חרב נראה כמיותר דפשיטא דפי חרב היא ההורג. ולפי נאות לשון היה יותר נאות להקרא לומר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו בחרב כו' כמו ואמתך בחרב. אבל בתחילה נבואה לבאר מקראי קידש אשר ציוה הקב"ה למשה ואמר לו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו כו' ואיתא בתנחומא והובא בילקוט וז"ל ונתנו איש כופר נפשו כששמע משה כן נתיירא אמר עור בעד עור וכל אשר יש לו יתן בעד נפשי כו' א"ל הקב"ה זה יתנו כו' עיין בתוס' חולין דף מ"ב ד"ה זאת החיה כו' ועיין בירושלמי שקלים דף ג' ולפי שהיה משה תמוה על הדבר איך יוכל אדם ליתן כופר נפשו הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש וא"ל זה יתנו כו' ודבר תמה הוא שהרי עדיין התמיה במקומה עומדת למה באמת אמר הכתוב ונתנו איש כופר נפשו כיין דאין מחצית השקל עולה לדמי שויו של אדם. לזאת צריכין אני לבאר הכתובים במה שאמר הכתוב כי תש את ראש בני ש לפקודיהם ינתנו איש כופר נפשו לה' כו' ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש כי' תרומה לה' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת איתו על עבודת אוהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם. והנה בעצם כוונת הבורא שציוה למשה למנות בני ישראל יש בהם פירושים שונים ועיין ברש"י וברמב"ן מה שכתבו בזה ועיין בביאור הכתב והקבלה על התורה מה שכתב והביא שם גם מה שאמר בזה הגר"א וכבר האריכו בזה שארי מחברים עיי"ש ולא רציתי להאריך באלה רק ראיתי לבאר בעז"ה באלה הכתובים מה שיש להעיר בזה.