בית דוד (דרשות) קצג

יוסף אשר דבר אליהם. כי סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה וזהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה קמיירי בפרשה עגלה ערופה ותחי רוח יעקב שרתה עליו רוה"ק שפירשה ממנו עיין ברש"י שם. ואחרי רואה כי לא ירדה עוד מהמדרגה שיצא מאתו זה זמן רב שמח ואמר ישראל וז"ש ישראל בבחינת ישראל כי שרתה עליו השכינה. ואמר עוד יוסף בני ר"ל כי הוא בני באמת בצדקו וחי כי צדיקים נקראים חיים. לזה חשב במחשבתו אלכה לבדי ואראנו בטרם אמות. ואח"כ אחזיר לביתי לארץ כנען כי מה לי ליסע ולהיות בחו"ל. ולזה ויסע ישראל וכל אשר לו עד באר שבע לקיים מצות לוויה לאביהם ובפרט לאביהם לזה ויבא באר שבע ויזבח זבחים כו' ואח"כ חשב כי האנשים אשר הלכו אתי ילכו בחזרה לביתם והוא יסע למצרים להתראות עם בנו יוסף ולהתענג עמו באהבים איזה זמן ולהשתעשע עמי. ואח"כ גם הוא יסע בחזרה לביתו. אך כאשר ראה הקב"ה מחשבת יעקב הראה לו במראות הלילה. [ואפשר שהראה לו בלילה להראות לו כי צריכים בניו להיות גולים במצרים כי הגלות מכונה בשם לילה] ואמר יעקב יעקב ידוע תדע כי לא מחשבותי מחשבותך (אחרי כי כל ההשתלשות ממכירת יוסף בכדי שלא יבא יעקב אבינו למצרים בשלשלאות של ברזל כידוע). כי בניך צריכין להיות במצרים בגלות. ולזה אל תירא מרדה מצרים (כי במה אתה מיצר על שניזקקת לצאת לחו"ל. כי תדע לגוי גדול אשמך שם. אם תתירא אולי יתערבו בניך בין המצרים ויקטנו ממעלותם. אמר כי לגוי גדול אשמך שם ר"ל שיהיו גוים מצוינים. כמ"ר ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. ואם תתירא פן לא תשרה שם השכינה עמך אנכי ארד עמך מצרימה. פן תתירא שתקובר שם אמר אנכי אעלך. פן ישארו שם בנוב לעולם אמרו גם עלה בעת הגאולה. ופן תתירא מי יודע מה יהיה עם בניך אחר מיתתך אבטיחך אשר גם אחר מיתתך ישים יוסף ידו על עיניך כלומר ההשגחה אשר אתה משגיח על בניך בחייך כן ישגיח יוסף עליהם אחר מיתתך ואחרי שמע יעקב כל אלה ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בנ"י את יעקב אביהם ואת טפם כו' ויקחו את מקניהם כו' אחרי כי נסעו להשתקע שם אחרי כי שם לבו בטח שיוסף ישים עיני השגחתי עליהם

ועתה נבואה לביאור המאמר הקדום מה הכוונה במאמר החכם לבבתיני כו' וזה הוא. כי הנה זאת לדעת כי יש שני מיני מנהיגים בישראל. ושניהם טובים לישראל בהנהגותיהם. האחד הוא. מה שיש צד התועלת ההכרחיות לאומה הישראלית והן המה הסנהדרין או הב"ד בכל מקום שהם העומדים להורות לעם ה' את דבר ה' ואת המעשה אשר יעשון ואת הדרך אשר ילכו בה. ולאזהירן מן העבירות קלות וחמורות ולהסיר העול והעושק מבין האומה. כי יריבון אנשים יחדיו. ולשבר מלתעות עושי עול. זה הוא הנהגה אחת. המין השני הוא על צד הנהגה הנוי והיופי על צד היותר טוב. הוא המלך והשרים הנמשכים אחריו בכל דיר ודור. ועומדים עלינו מנהיגים וממונים העומדים על הפקודים לעסוק בצרכיהן של ישראל לכל דבר והמה יצאו לפניהם ויתעסקו בצרכיהם באמונה. ואם כי הנהגה השנית הזאת איני רב התועלת בעצמותה כל כך. כמו מנהיגי התורה והעבודה אבל הן כל אלה הוא ההכשר והמביא הגדול להתורה ולקיום מצוותיה. וחוקיה. ומשפטיה. כי לו לא הנהגה השנית האמורה. גם הנהגה הראשונה האמורה כמעט כאפס ואין. וכמאמרם ז"ל לולא יואב על הצבא לא היה דוד יכול לעשות משפט וצדקה. היינו כי יואב היה מתעסק בצרכי ציבור בפרנסתם. וכמאמרם ז"ל עמך ישראל צריכים פרנסה וכו' צאו ופשטו ידיכם בגדוד כו' וא"כ יואב מקיים העמדת האומה הישראלית בכל צרכיהן לתת מנת המלך לצרכיו ולצרכי האומה והמדינה. ועי"ד זה יכול המלך דוד ללמוד תורה ולהחזיק תלמידי חכמים. ולעשות משפט וצדקה בארץ. והן הן שני עיני העדה לתורה. ולתעודה

ולפיכך הפליגה התורה במאד מאד בציווי מינוי השופטים וראשים ומנהיגים בציווי האזהרה לבלתי היקל בהם ובכבודם. וכמש"א חז"ל יפתח בדורו כשמואל בדורו כו'. אין לך אלא שופט שבימיך כו'. כי לולא זאת תשים ותאבל הארץ ותחרב קיבוץ העם. כמעט. שאם כל אחד ואחד ירצה להיות מנהיג בעיר הנה העיר הזאת. קריבה להדמות ולהמשיל למלאך המות שאמרו עליו שהיא מלא עינים. כי כן גם העיר הזאת תהיה מלאה עינים עיני העדה שכל אחד ואחד תדמה בדעתו שהוא עין העדה ומנהיג העיר. והן הן מחריבי קרתא בהיות העם לבדם ואין שומעין לקול שופטיהם ומנהיגיהם ומאשרי העם הזה. אך כל אחד ואחד מתנשא לכל לראש ושופטים את שופטיהם. העיר הזאת חלילה חרב תחרב ואפילו בעיני האומות תהיה נמאסת ותגאל נפשם בהם. אבל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום ושומעין לקול שופטיהם ומנהגיהם ומדריכיהם באמרם זו הדרך אשר ילכו בה. הנה זה וזה גורם כי אין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם. והקב"ה משרה שכינתו ביניהם. ואין שטן ואין פגע רע במחיצותיהם ואין שום אומה ולשין שולטת בהם. וימצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. והוא הדבר אשר דבר המלך החכם בשה"ש לבבתני אחותי כלה וכו' כלומר שלבבתני כלה במה שהיא אחותי. דהיינו במה שאת מתדמה לו במדותי. מה הוא רחום כו' מה הוא חנון וכו'. כדרך האח ואחיות שהם קרובים ומתאחדים ומשתוים בטבעיהם ובמדותיהם להיות מאב אחד ומאם אחת. ועוד אחרת לבבתני באחד מעיניך כו' שהם איתם שני עינים שיש לך את האומה הישראלית והם השני מיני מנהיגים האמורים. האחד. בצורך הוראות התורה והמצוה לדעת את המעשה אשר יעשון ולשפוט שפט בין איש לרעהו. ומנהיג השני בענין צרכי האומה וסידור ענינה כמו שהוא צריך לכל אומה ולשון שבעולם. הנה שניהם כאחד טובים. וטובים השנים. אבל בכל אחד מן השני עינים הנ"ל לבבתני גם כן. ולזה נאמר באחד לשון זכר לפי הכתיב. ובאחת לשון נקבה לפי הקרי להורות שבמיוחד שבהם לבבתני. וכמו שדרשו חז"ל את הכבש האחד. המייחד שבעדרו. כך כאן אמר לפי הכתוב שבהמיוחד שבעיניך. שהוא המנהיג בעניני התורה והמצוה לבבתני. ואמנם לפי הקרי שהוא אחת לשון נקבה לרמז לפחות לבבתני במנהיג השני לבד גם כן. דהיינו המנהיג בצרכי ציבור וסיפוק עניניהם. כי גם מנהיג הציבור בצורכיהם גם הוא נכנע ומקבל מן העין האחרת המנהיג בצרכי התורה והמצוה. כי באמת גם המנהיג בצרכי הציבור וסידור צרכיהם צריכים להתנהג עפ"י דרכי התורה והמצוה אשר יורו הסנהדרין והב"ד. כי אין לך מנהיג בצרכי ציבור יותר גדול מהמלך שבישראל ואף עפ"י כן נצטוה והיתה עמו כו' לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים כו' ולבלתי סור מן המצוה ומן כו' מכש"כ שארי מנהיגים ושרי ישראל שצריכים לשמוע אל חכמי התורה ככל אשר יוצא מפיהם. וכבר ידוע דכל מקבל נקרא בלשון נקבה והמשפיע נקרא בלשון זכר. ולכן על העין של המנהיג בעניני התורה והמצוה. נכתב אחד בלשון זכר. ועל העין של מנהיג בצרכי ציבור אנו קורין אחת לשון נקבה להורות נתן שאפילו באותו עין האחת אם הם כשרים וראוים עוסקים בצרכי ציבור באמונה גם הם חביבים במאד להקב"ה. ואומר שבהם לבד ג"כ לבבתני. ומעט מזה ראיתי במאמר אסתר ודו"ק

ואחרי הדברים האלה יתבאר מה שאנו מבקשים באהבה רבה. והאר עינינו בתורתיך. ודבק לבנו במצותיך כו' אשר לכאורה צ"ע בשלמא האיש אשר הוא מסוגל ללימוד התירה ומבקש מהקב"ה להיות לו למסייע ולהאיר עיניו בתורתי. מה טוב ומה נעים אבל לא כן האיש אשר אין לי שום סוג בלימוד התירה וגם האנשים ההולכי בימים ובמדבריות ולהביא ממרחק לחמם ולא בדעתי להיות מלומדי תורה מה הוא זה אשר מתפללים בכל יום ויום והאר עינינו בתורתיך ובל לבם עמם באלה. מה הוא זה ועל מה זה וצריכין לתת לב ולהבין באלה אבל אחרי הדברים האלה מה טוב ומה נעים המה בתפילתם אחרי כי עיקר כוונתם להתפלל על מנהיגיהם ועל שריהם אשר זה נוגע לכל איש ואיש וכל איש ואיש צריכין להתפלל ולבקש רחמים מהקב"ה בכל לב ובכל