בית דוד (דרשות) יט

אשר לא עמל שכלו בהנה. והוא ע"ד מה שאמר החכם במשלי. ישמע חכם ויוסיף לקח. ועיין בספר אלפי מנשה בהקדמתו. לזה הביא נייר חלק ונטל קולמס. וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו. ובזה ההבדל וההפרש בעליל לעין כל ולא יסכל אף הכסיל ובער. כי המצוה גליון חרות או פיסת נייר כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. והתחלתם הוא במאמר ואחריו או ואחרי כן. הנה הדבר מבואר שהוא אמצעית המאמר וחסר התחלתו. וכשישים אל לבו לחקור אל התחלתו בתחילה מה הי' אומר. אז יוודע לעין כל ההבדל וההפרש שבין מליצת ואחריי. לואחרי כן. כי אם יהי' התחלת הגליון במלת ואחריו. בזה תפול מליצת השאלה בלשון מי הי' קודם (ווער איז פריער גיוועזין) לאות כי הנאמר מקודם הוא הראשון במעלה. עד כי כי זה מתייחס אחריו. כי אחרי כי ממליצת הלשון הנאמר בשני. נוכל לשפוט. שהי' איזה איש קודם לו. א"כ מההכרח שקדם לו במעלה. והוא אחריו. אמנם אם יהי' התחלת הגליון או הנייר במלת ואחרי כן הדבר מבואר. כי לא יצדק בזה שאלת מי הי' קודם לו. רק כי בזה תפול מליצת מאמר השאלה בלשון מה הי' קודם (וואס איז פריער גיוועזין) אם בהמה אם איש. אי איזה ענין אחר. יהי' מה שיהי' וזה יורה הוראה מוחלטת. שאין הנאמר מקודם ראשון לו במעלה רק בזמן. אחרי כי לא נוכל לשפוט ממליצה הבאה אחרי כן. מה הוא הקודם לו. אם בהמה אם איש או איזה ענין אחר וזה לאות. כי לא קדמוהי האמורים ראשונה רק בזמן. ולא במעלה. ולזה אינו מתייחס אחריהם רק אחרי כן בזמן. וזה הי' מעומק כוונת החכם בתשובתו לההגמון. שהביא לו נייר חלק. ונטל קולמס. וכתב עליו ואחרי כן יצא וכו'. לאמר. ראה נא גם ראה התשאל בזה מי הי' קודם לו הלא לא יהי' שאלתך בזה. רק מה הי' קודם ולזה מהמבואר. כי הראשון הנאמר בעשו. אינו ראשון רק בזמן ולא במעלה. וא"כ אין ראוי לחול עליו הענין האלקי וההצלחה האחריתיית וההגמון הבין הדבר לאישורו. וקיבל תשובתו. ולזה אמר. ראו דברים ישינים מפי זקן חדש. והוא על דרך מה שאמרו במס' ערובין (כ"א ב') חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. חדשים אלו דברי סופרים. ישנים אלו דברי תורה. והכוונה כי מה שהסופרים דורשים מאיזה רמז או דיוק במקרא. נקרא החידוש על שמם הגם כי הדברים עתיקין ונכתבים בכתוב. עם כל זה יען שמקודם לא התבוננו בו בינה. א"כ האיש אשר זכה בו ראשונה להתבונן בו. יקרא על שמו. כאלו הוא חדשו. ולזה אמר גם כאן ראו דברים ישינים מפי זקן חדש והוא מבואר

אמנם לפי שעדיין יפול הספק. אם כן למה זה תארוהו הכתוב כלל בתואר ראשון. כיון שאין בזה שום מעלה. ונתן מקום לרדות בנו. ואם להודיע שהי' ראשון בזמן. יותר הי' צודק אומר ויצא ראשונה. כענין מאמר הכתוב זה יצא ראשונה. שהכוונה ראשונה בזמן כמו שלועזין (צום ערשטין) ולא לתאר אותו בתואר ראשון כי יראה מזה. שהוא תואר לו כמו שלועזין (דער ערשטר) ובחלוקת הארץ שלא הי' שום מעלה לראשון על השני. לא נזכר תואר ראשון כלל בבני בנימין בספר יהושע. לזה מסיים במדרש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק שגם עודו בבטן אמו. התלחם עמו בדבר הזה. לאמר אני הוא הראשון וזהו ענין הרציצה שהי' ביניהם. ככתוב ויתרוצצו הבנים בקרבה. וזהו אומרו ויצא הראשין. ירצה. המחזיק עצמו לראשון. מכבר. עודו בבטן אמו. ושעל ידי זה הוצרך יעקב אבינו. להתנהג עמו בערמה ובתחבולת ככתוב בבטן עקב את אחיו. ועל דרך זה פירשוהו גם מפרשי המדרש. הפשטנים לסיפי' דהך מדרשא. רק בשינוי קצת. כי תדרשנו מספריהם ומצאת

ובזה נבוא לביאור הפרש'. בהתרת הספיקו' כולם על דרך מה שפרשם הרב בעקידה. והוא. כי אמתת כוונת אבינו הזקן בברכתו היתה. שיהי' הוא הסגולה. ובו תושלם כוונת הבריא'. לחול עליו הענין האלקי בקבלת התור' והמצות וירושת הארץ. וההצלחה האחריתיות. ושכר הצפון. אשר עליו נאמר עין לא ראתה. אלקים זולתיך. ויעשה למחכה לו ולזה אמר. וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ולא פירש בכתוב מה היא הברכ'. כי הוא דבר בלתי אפשר לפורטה. כאשר לא נכתב בתורה שום יעוד רוחני. יען כי לא נוכל לתאר זה ולהבין בעוד נשמתינו נשוא' על חומריית הגוף הלזה. ולזה אמר מאמר סתום. ויברכהו. והכוונה שיהי' הוא המבורך. ועליו תחול הענין האלקי ובו תושלם כוונת הבריאה. ובזה נכללו כל ההצלחות כולנה והברכה הזאת אינה מקבלת החילוק והפירוד להאציל ממנה איזה חלק גם לבנו האחר. לבעבור כי עד יעקב לא זכו אליו. רק היחידים שבדור וזולתן נדחו ממנה ולזה חרדו עליו יעקב ורבקה את כל החרדה הזאת והשתדלו בכל עוז להסב הברכה ליעקב. ויען כי קדמו אמרינו. כי הטובות הזמניים המה מוכרחים להשגות השלימות. ככתוב (תהלים ק"ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו. חוקיו ותורותיו ינצרו. לזה הוסיף גם בברכתו לאמר. ויתן לך מטל השמים וכו' למען לא תהי' זאת להם לפוקה ולמכשול. להשגת השלימות בהיותו נעדר מהם כדבר האמור. ולזה אמר בתוספת וא"ו. ירצה כי לברכה הרוחנית העיקרית הנכללת במאמר ויברכהו. עוד נוסף על זה יתן לך מטל השמים ומשמני הארץ. ואמר יעבדוך עמים כו'. הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. והרצון לו בזה. כי אחרי אשר ברכו באוש הנצחיי להיות לסגולה. א"כ הנמשך מזה. כי אחיו ולאומים יעבדוהו וברך לפניו יכרעו. וזה אמרו הוי גביר לאחיך וכו' ויהי כבוא עשו ויאמר לו יצחק מי איפוא וכו' גם ברוך יהי' כשמוע עשו את דברי אביו. ויצעק צעקה גדולה ומרה ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי. ועל זה ענהו אביו בקצרה. בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. והכוונה שאין בידו לברכו עוד. יען כי הברכה האמיתיית אינה מקבלת החלוק והפירוד. ובשאלו שנית הלא אצלת לי ברכה. אז ענהו אביו ביותר ביאור להשכילו מדע ולהבינו על נכון. שזה בלתי אפשר לברכו עוד. ולכוונה זו אמר הן גביר שמתיו לך. ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. והוא רמז על ברכת ההצלחה האחריתיית. אשר המתברך בזה נדמה אל הפרי. ובו תושלם כוונת הבריאה. וזולתו נדחים ממנה דוגמת קליפת המוץ והתבן אשר ברחת תזרם ורוח תשאם. ואמר עוד. ודגן ותירוש סמכתיו ראה נפלא אמריו. אשר כלל במתק לשונו בקוצר. כי תירוש ויצהר אינם מעצם הברכה. רק כי המה סומכות ועוזרות אל ההצלחה האמיתית. וזהו אומרו סמכתיו (והוא נפלא ומכוון לדברינו אשר הקדמנו בפתח השער) ומעתה בין תבין את אשר לפניך. כי לכה איפוא מה אעשה בני. כי הברכה הזאת אינה מתחלקת לשתים כאמור. והנה אחרי הודיעו את כל אלה. ועם כל זה. ויאמר עשו אל אביו. הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי. בזה נגלה מצפוני לבבו לאביו יצחק כי אין כוונתו בחרדו את כל החרדה הזאת. וזעקתו הגדולה והמרה על המנע מאתו הברכה האמיתית שיחיל עליו הענין האלקי. ושיזכה לההצלחה האחריתיית. אפס כי כל עיקר מגמת לבבו. אל ההצלחה הזמניות. ולתוספת הברכות התלוים בוא"ו של ויתן לך. כי לו הי' מגמתו אל עצם הברכה. הנכלל במלת ויברכהו. הלא כבר השכילו לדעת. כי הוא מהנמנע להאציל ממנה גם לו. וא"כ למה זה יבקש עוד. ובבקשתו זאת השלישית גלה על דעתו. כי מגמתו זולתי על הברכות הנוספת מהקנינים המדומיים הזמניים. ועל זה ענהו אביו בדרך מענה. אם זאת כוונתך הנה זה לא יחדל ממך גם עתה. ולמה חרדת את כל החרדה הזאת. וזהו אומרו ויען יצחק אביו ויאמר אליו. הנה משמני הארץ יהי' מושביך ומטל השמים מעל. ולזאת לא הזכיר בזה לא לשון נתינה. ולא לשון ברכה. גם הס כי לא להזכיר שם ה' על ברכה זאת לבדה. רק כי הי' דבריו דרך מענה לאמר. עתה כי נגלה לי תעלומות לבך כי אין מגמתך