בית דוד (דרשות) יח

בפירושיו. והוא ממדרשי חז"ל יתן ויחזור ויתן הכוונה על נתינה מתמדת בלתי מופסקת. ובאמת אין תוספת הוא"ו מורה על זה כלל. כי הואו הנאמר בראשית המאמר. יורה על התחברותו עם המאמר הקדום. על דרך מה שדרשו חז"ל. כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. כל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים. וא"כ יש להבין מה מקום פה לוא"ו המחברת:

ד יש לספק בתשובת יצחק אל עשו. באמרו ברכני גם אני אבי. ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך אשר יראה מזה כי אין בידו לברכו עוד. וכן בכתוב שאחר זה נאמר. ויאמר הלא אצלת לי ברכה. ויען יצחק אביו ויאמר לעשו. הן גביר שמתיו לך. ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו. ולכה איפוא מה אעשה בני אשר זה מבואר בתכלית הביאור. כי לא יתכן לו לברכו עוד. עם כל זה נאמר אח"כ. וישא עשו קולו ויבך. ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל וכו'. ועל כל אלה יש להשים לב. כי אחרי כי לבסוף בירך אותו בטל השמים ומשמני הארץ. מדוע לא ברכו בראשית בקשתו. ואיך החליט בדבריו כי אפסו ברכותיו עד אשר הפציר בו שלש פעמים ואחר ברכו

ה עוד זאת יש להשים לב. מדוע לא נאמרו בברכותיו אל עשו לשון ברכה. או לשון נתינה. וגם לא הזכיר שם ה' על ברכתו. רק ויען יצחק וכו'. הנה משמני הארץ וכו' ויותר הי' צודק אומרו ויברכהו ויאמר לו ויתן לך משמני הארץ

אולם בטרם נבוא אל ביאור הפרשה. נביא הלום מאמר אחד ממאמרי חז"ל (בראשית רבה פ' ס"ג) ואחרי כן יצא אתיו. הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סילוני. אמר לו מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמס וכתב עליו. ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. אמר ראו דברים ישנים מפי זקן חדש. להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק והדברים מתמיהין על אוזן שומעת מה רצה בכל אלה. ולמה הביא נייר חלק הלא מקרא מלא דבר הכתוב. וממה נתפעל אותו הגמון כל כך בתשובתו זאת. עד כי אמר ראו דברים ישינים מפי זקן חדש. והכוונה כי אף כי הדברים ישינים. עם כל זה הזקן חדשם בתשובתו. וכן פי' בעל מתנות כהונה. ואין אתנו יודע עד מה. מה חידש לו בזה. הלא אין אומר ואין דברים אתו. זולתי במה שהעתיק מילין בדיו על גבי לובן נייר חדש

אמנם לביאור זה נביאה הלום דברי החבר למלך אלכוזר. במאמר ראשון מספרו. אחרי הפליגו במעלת אדם הראשון. וזה לשונו. והוליד בנים רבים. ולא הי' מהם ראוי להיות במקום אדם. אלא הבל. כי הוא הי' דומה לו. וכאשר הרגו קין אחיו ניתן לו תחתיו שת. והי' סגולה ולב. וזולתו כקליפה וסגולת שת. אנוש. וכן הגיע הענין עד נח ביחידים היו כולם דומים לאדם. ונקראים בני אלקים. בבריאותם ובמדותם ובאריכות הימים. ובחכמות וביכולת ובימיהם אנו מונים מאדם ועד נח. וכן מנח ועד אברהם וסגולת אברהם מבניו יצחק. וסגולת יצחק. יעקב ונדחה עשו אחיו. ובני יעקב כולם ראויים לענין האלקי. וזה הי' תחלת חול הענין האלקי על קהל. אחרי אשר לא הי' נמצא כי אם ביחידים. עכ"ל. ודבריו נכונים ואמיתים. והסכימו לזה גם החכמים האמיתים אשר באו בסוד ה' ותוכן הענין בפנימיות הוא. להיות כי מעת אשר חטא אדה"ר. ונתמזגו הטוב והרע בו בתוכיותו כמאמר חז"ל הטיל בו זוהמא. כמבואר אצלינו באורך בדרוש (לז' של פסח) הנה הזוהמא נמשכה גם לזרעו אחריו. עד כי כל התולדות אשר הולידו הי' גם כן מאותה הזוהמא ולא זכו אל המעלה הראשונה אשר הי' לאדם קודם חטאו. להיות סגולה אל הענין האלקי. רק היחידים אשר בכל דור. מפאת גודל ערכם במעל' וראשיתם בזמן. והי' דומים במעלתם ובמכונתם ואת אל הפרי אשר כתרוהו מסביב קליפות קליפות וזולתם נדמו כקליפות המושלכים הלאה מהענין האלקי. לבלתי יחול בם

ובמדרש הובא בילקוט ריש במדבר (רמז תרפ"ד) בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהם. מה ראו אלו להתקרב יותר מן האומות. סתם הקב"ה את פיהם. אמר להם הביאו ספר היוחסין שלכם. שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאים. ויתילדו על משפחותם. לכך מנאן בראש הספר הזה אחר. המצות. אלה המצות אשר צוה ה' את משה בהר סיני. שאו אח ראש כל עדת בני ישראל. שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהם. ע"כ. ודבריהם אלו צודקים ומסכימים אל אשר דברנו. כי הענין האלקי לא יחיל רק על המיוחסים אשר המה מתייחסים אל ראשי הדירות הסגוליים אשר עליהם חל הענין האלקי. ובהם נשלם כוונת הבריאה כדוגמת הפרי. וזולתם נדחו ממנה כקליפה. וזהו אמרו הביאו ספר היוחסין שלכם. והוא מבואר

ומעתה נגלה לנו עומק תעלומות כוונת המאמר. כי שאלת ההגמון היתה. כי אחרי אשר התבאר כי לא זכו אל המעלה הזאת. רק ראשי הדורות כאשר הי' הענין מאדם ועד נח. ומנח ועד אברהם. א"כ יתחייב מזה שגם בבני יצחק יהי' הענין כן. ואחרי כי עשו היא הבכור וגם הכתוב תוארו בתואר הראשון אדמוני. א"כ הוא הוא אשר ראוי לחול עליו הענין האלקי ובו תושלם כוונת הבריאה וההצלחה האחריתיית אשר היא תכלית כל ההצלחות כולנה וזה הוא אשר שאל מי תופס המלכות אחרינו. ירצה. כי אחרי כי אנחנו מתוארים בתואר ראשון. א"כ לנו יאתה המלוכה וההצלחה האחריתיית. ומי יתפוס המלכות אחרינו. כי אין לאחרון במקום ראשון כלום. כאשר כן הי' הענין נוהג מראשית הבריאה עד עתה

אולם תשובת אותו החכם ע"ז היא עמוקה ונפלאה והוא כי ידוע. כי תואר ראשון. כבר גדרהו בעלי ההגיון לשתי גדרים. ראשון בזמן. וראשון במעלה. ודעת לנבון נקל. כי ראשון במעלה. הוא יותר נבחר ומשובח. מהראשון בזמן ככתוב. בראשית מ"ח] ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. וזרעו יהי' מלא הגוים. ולזה וישם את פרים לפני מנשה. ומעתה הנה תואר ראשון. אשר תאר הכתוב לעשו. אין הכוונה על היותו ראשון במעלה. רק כי הוא הראשון בזמן. ובמדרש. דבר אחר ויצא הראשון אדמוני. למה יצא עשו תחלה. כדי שיצא הוא ויצא סרייתו עמו. אמר ר' אבוהו כהדין פרביטא. שהוא משטף את בית המרחץ ואח"כ מרחץ בנו של מלך. כך למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא וסרייתו עמו. ע"כ. הרי עינינו הרואות אשר לא לעוצם מעלתו ויקרת ערכו יצא ראשין רק לכבוש הדרך ולפארה לבני יעקב. אשר הוא ראשון לו במעלה

אמנם להשיב כן לאיש אשר לא אימון בו בדרשת חז"ל. והוא יתפוס הדברים כפשטן כי אחרי כי תארוהו הכתוב בתואר ראשון. א"כ הוא ראשון אף במעלה ומאן מוכח לזה השיבוהו תשובה נצחת כי הכתוב עצמו מוכיח כן. והוא ממה שאמר אחר זה. ואחרי כן יצא אחיו. ולא אמר ואחריו יצא אחיו. כי אלו הי' ראשון גם במעלה. יותר הי' צודק אומרו. ואחריו. הרצון אחר האיש הנאמר ראשית לו. כמו שאנו לועזין (נאך איהם). אולם ממה שנאמר ואחרי כן. זה יורה בבירור שאין האיש הנאמר ראשונה רק ראשון בזמן. ולזה אמר. ואחרי כן ירצה אחרי כן בזמן כמו שלועזין. (און דער נאך אזוא). ויען לפי שאין ההבדל הזה ניכר כ"כ לקוראי בכתוב כי הרואה כתוב ומפורש לפניו הדברים כסדרן. תחלה ויצא הראשון. ואח"ז ואחרי כן יצא אחיו. הנה יסכל בפירושו. ויבין הדברים כפשטן שזה ראשון. וזה שני לו גם במעלה. ולא ישים אל לבו להבדל בין אחריו ובין אחרי כן. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. ומצורף לזה. כי כן הי' מדרכם להשיב ברמז לכל שואל. כענין שאמרו במסכתא [חגיגה ה'. ב'] מאי אתוית ומאי אחוי לך. והי' זה. לפי שהדברים הנאמרים ברמז. עד כי השומע צריך לשנן שכלו להבינם יתרשמו ויצטיירו ויוחקו הדברים על לוח לבו ביותר אומץ. מהדברים הנאמרים בפירוש