בית דוד (דרשות) קפט

נוכל להבין איך להתנהג ולהלוך בדרכי ה'. וזה היא כוונת המדרש דלכאורה קשה איך אפשר אשר שנים עשר אלף ילכו למלחמה נגד חמשת מלכי מדין ולנצח במלחמה זה הוא נגד השכל. אך זה הוא רק אם נלך אחר השכל. לא כן אם לא נשתמש לזה השכל רק אחר שציוה לנו הקב"ה לכו למלחמה בשנים עשר אלף מה טוב ומה נעים לילך בבטח לב כי בודאי ינצחו במלחמה אחרי כי לה' המלחמה הן ברב והן במעט לזה בא המדרש ודרש שעלי מן הרחצה שכלם מתאימות והלכו בבטחון בלי הבנת השכל מקודם רק כי כן ציוה לנו הבורא ית"ש וזה הוא כוונת המדרש שלא נמצא אחד מהם שיניח תפילין של ראש ר"ל שישתמש אז שכלו מקודם רק הלכו בבטחון ושעבדו את גופם בהליכתם בלי שום הבנת השכל רק במצות ה' ואם היו אחד מהם שיקדים תפילין של ראש קודם תפילין של יד לא היו מנצחים כי יתרשלו במלחמתם ולא ינצחו חלילה אבל כשהיו כלם מתאימות בבטחונם לזה ושכולה אין בהם שכלם יצאו בשלום ובאו בשלום בעז"ה. וכד תעיין באלה תראה ותבין כי דבר יקר הוא בעז"ה בכוונת המדרש הלזה אשר מפליא עין רואיו ודוק

ועתה נבוא לבאר הך מאמר דאמר רב חמא בר חנינא מ"ד כתפוח בעצי היער כו' אשר הבאתי לעיל בהקדם מה שנלפע"ד בהך מאמר שדרשו חז"ל במדרש חזיז בשה"ש פ"ב) וז"ל שם על פסוק יונתי בחגוי הסלע כו' ריוה"ג פתר קרייה במלכיות יונתי בחגוי הסלע כי' שחבוין בסתרן של מלכיות. הראני את מראיך זה מעשה הטוב. (כן הוא עיקר הגירסא שם וכמש"כ המ"כ שם ובמדרשים שלפנינו הגירסא משובשת ועיין בענף שם וכן נראה מהא דסיים המדרש בדרשת ומראיך נאוה זה מעשה הטוב והוא ברור ע"ש) השמעיני את קולך זה התלמוד. וכבר נימנו פעם אחת בבית עליית עריס בלוד ואמרו מי גדול התלמוד. או המעשה. ר"ט אומר גדול הוא המעשה. ר"ע אומר גדול הוא התלמוד. נימנו וגמרו גדול הוא התלמוד שמביא לידי מעשה. כי קולך ערב זה התלמוד. ומראיך נאוה זה מעשה הטוב עכ"ל ע"ש. ודברי המאמר הלזה צריך ביאור מה עומק בהכתוב במה ששינה כוונתם בדרשתם בזה ימה אלה למו. ולבד זה יש להעיר החכם בחכמתו בשלש אלה וזה היא

(א) מדוע בראשונה הקדים מראה לקול באמרו הראני את מראיך ואח"ז השמיעיני את קולך. ולבסוף החליף ואמר כי קולך ערב ומראיך נאוה והקדים הקול למראה. (ב) מדוע במראה נקט לשון רבים באמרו הראני את מראיך ולא אמר מראה בלשון יחיד. ובקיל נקט בלשון יחיד באמרו את קולך ולא קוליך. (ג) מדוע בסיפא דקרא נקט גם המראה בלשון יחיד באמרו ומראך נאוה ועזב לשין רבים הנאמר ראשית לו. וכל אלה צריך ביאור כי הלא דבר הוא. (ועיין לעיל בבית דיד בדרוש ד' מה שכתוב באלה) ואני בעז"ה אענה את חלקי מה שחנני ה' לבאר ולחדש בהך פלוגתא דר"ט ור"ע. וכיד ה' הטובה עלי וזה הוא אך בתחלה ראיתי לבאר דמדרשת המדרש מובן שתלמוד גדול ממעשה אחרי דכן נמנו וגמרו. וכן היא מבואר בקדושין (דף מ' ע"ב) דנענו כולם ואמרו דלימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה. ופי' רש"י שם שהלימוד מביא לידי מעשה. ונמצאו שניהם בידו עכ"ל ע"ש

ולכאורה צ"ע דבב"ק (דף י"ז ע"א) בהא דאר"י קיים אמרינן לימד לא אמרינן פריך הגמ' שם והאמר מר גדול לימוד תורה שהלימוד מביא לידי מעשה ופי' רש"י שם אלמא מעשה עדיף ע"ש הרי הוא היפוך ממש"כ בקדושין שם. והתוס' בב"ק ובקדושין שם העירו על רש"י בזה וכתבו הלא בקדושין. מוכח דלימוד גדול מדאמרי שם גדול הלימוד כו' ע"ש ובאמת ביותר יש להפליא על רש"י שסתר בעצמו בזה כמבואר

אבל אחר העיון נלפע"ד דיפה כיון רש"י בזה. דלכאורה יש להבין במאי ובאיזה דבר פליגי ר"ט ור"ע. אי בלימוד המביא לידי מעשה. היינו במי שלומד לידע איך לשמור ולעשות ולקיים כמצווה עלינו בתורתינו הק'. הכי אפשר לומר דבזה אמר ר"ט מעשה עדיף מהלימוד הלא אם לא ילמוד איך ידע מה לעשות כי לא ע"ה חסיד ולא בור ירא חטא. וגם נשים מחוייבים ללמוד במצות הנוהגות בהן וכדאיתא בב"י באו"ח בסי' מ"ז בשם הרקח דמשו"ה מברכין בה"ת ע"ש. ובכעין זה לית מאן דפליג דמעשה גדול מלימוד דאם לא ילמוד בתחילה נעלם ממנו טיב המעשה וכשרונה. וא"כ מוכרחין לומר דהך פלוגתא דר"ט ור"ע היא במי שכבר למד ויודע בהמעשה אשר יעשה כדבעי למיעבד. וכעת הוא עוסק במצות לימוד התורה בעצמו כמצווה עלינו והגית בו יומם ולילה ובכעין זה בא השאלה בביהמ"ד אם יש לפני איש כזה העוסק בלימוד התורה גם מעשה המצוה. איזה מהן עדיף אם לימוד גדול ואינו רשאי להפסיק ולבטל מלימוד עבור מעשה המצוה או מעשה עדיף ומחוייב לבטל מלימוד ולעשות המצוה. (וצ"ל דזה הוא רק במצוה שאפשר לעשות גם עי"ד אחרים זולתו. דבמצוה שאי אפשר לעשות עי"ד אחרים כמו דברים התלויין בחובת הגוף כתפילין וסוכה והדומה להם בודאי עדיף מלימוד כי הלא גם רשב"י שהי' תורתו אומנתו הי' מפסיק מלימודו לעשות סיכה ולולב כמבואר בירושלמי בברכות פ"א ובשבת בפ"א שם) ולזה בא ר"ל ואמר דמעשה גדול משום דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה אשר יעשה ור"ע סובר דלימוד גדול משום דאי נפשו חשקה בתורה המאור שבה הביאו ג"כ להיות זריז במצות המוטלים עליו היינו בדברים שאי אפשר לעשות עי"ד אחרים כנ"ל כאמור כי נר מצוה ותורה אור. ונמשל התוה"ק לאור והמצוה לנר. ירצה כמו האור הנאחז בהנר מסבב להנר וגורם להאיר באורה לכל פינות הבית כן אור התורה מרבה אור ושפע רב לכל פרטי המצות ולהמעשה אשר יעשה. ובלי תורה יפרוש גם ממעשה. ולזה סובר דלימוד גדול היינו משום דמלימוד התורה ירגיל א"ע גם למעשה ויהיו שניהם בידו. וע"ז נענו ואמרו תלמוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה כלומר דעי"ז שיהא דבוק וחשקה נפשו בתורה יהי' זוכה ללמוד ולעשות ויהיו שניהם בידו וכסברת ר"ע. וזה הוא דכתב רש"י גדול הלימוד שהלימוד מביא לידי מעשה ונמצא זה וזה בידו. אבל באמת מעשה גדול כי גם הם סברי דמעשה עדיף דמעלת הלימוד הוא רק מטעם דמזה בא לידי מעשה וכמו שאמרו גדול הלימוד שהלימוד מביא לידי מעשה ומדלא אמרו בסתמא תלמוד גדול ש"מ דעיקר סברתם הוא משום דמהלימוד יבא לידי מעשה ויהיו שניהם בידו. ומשוה"כ כתב רש"י בב"ק שם אלמא מעשה עדיף ויפה כיון בזה וכאמור

והא דקפריך הגמ' בב"ק שם על ר"י דאמר קיים אמרינן לימד לא אמרינן והאמר מר גדול למוד תורה שהלימוד מביא לידי מעשה לא משום דלימוד גדול במעלה משום עצמות חשיבות התלמוד רק הכי פריך האיך אמר ר"י דאמרינן במעלות ויתרון הנפטר בקיים ולא בלימוד הלא אחרי דשבחינן לי' במעלת המעשה ובכשרון עבודתו בוודאי לימד הרבה שמהלימוד בא לידי מעשה דאם לא למד בוודאי לא עשה וכמבואר ע"ז קמשני ל"ק הא למגמר והא לאגמורי כלומר אחרי דקיים אמרינן ממילא נכלל בזה גם מעלתו בלימוד התורה רק לאגמורי לא אמרינן היינו ת"ת דרבים דזה גדול ממעשה כמבואר במגילה (דף ג' ע"ב) דת"ת דרבים גדול מהקרבת תמידין ע"ש וזה לא נאמר רק על גדול הדור כחזקיהו המלך ע"ה וזה הוא שיטת רש"י ע"ש היטב והוא נכון בעז"ה ודו"ק

אבל שיטת התוס' הוא דלימוד גדול ממעשה בעצם הדבר ובעצמותו לא מטעם משום שעי"ד בא לידי מעשה והמשך דברי התוספות בקדושין ובב"ק שם בקושיית הגמ' ותירוצם שם עיין בשו"ת מהריב"ל בסוף הספר בחידושיו לקדושין ובעצמות יוסף בקדושין שם. ועיין ברי"ף בעין יעקב ובקיקיון דיונה שם מש"כ בזה. והרבה