בית דוד (דרשות) קפח

זה הוא התשובה לשאלתו. והמפרשים דרשו בזה זה אומר כה. וזה אומר כה. רק הכל על דרך הדרוש ודחוק כאשר יראה המעיין בפירושם. אבל האמת הוא כדרך הפשוט כאשר שמעתי מפי אדמו"ר שאמר בליל פסח באמירת ההגדה ובשם הגאון הרב מנשה אליעזר ז"ל. דכוונת בעל ההגדה בזה כאשר בא החכם בשאלתו ורצה לידע אמתת הדברים לכן השיבו כל הלכותיו הנאמרים במסכתא פסחים עד משנה אחרונה אשר בערבי פסחים המתחלת אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואמר כי צריך להגיה בהגדה עד אין מפטירין כו' ודפח"ח. ואני באתי להוסיף כי ראיתי במכלתא בפ' בא שכתב שם חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם אף אתה פתח לי בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן עכ"ל ע"ש נראה מזה דכוונת המכלתא הוא לבאר לו כל הלכות הפסח וגם המשנה דאין מפטירין כו' אבל כשבא הרשע וראה מעשה הפסח בחוקותיו ומשפטיו אשר בהשקפה ראשונה יש בהם דברים אשר הם לכאורה נגד השכל ויקבץ אליו עוד בנים סוררים המופקרים ומלעיגים על חקי התורה והמצוה על זה נאמר (שמות י"ב) והיה כי יאמרו אליכם לא בלשון שאלה רק באמרו בלשון רבים מה העבודה (ר"ל המשא) הזאת לכם (וההבדל בין לכם לאתכם כבר פירש מורי חמי הגאון ז"ל לעיל בדרוש ז' עיי"ש ותידרשנו לכאן) לזה לרשע כמוהו אל תדבר עמו ואל תשיב לו דבר כי פן ואולי אם תדבר עמו והוא השיב לך ותלך עמו בשאלות ותשובות חלילה תוכל ליפול ברשתו. לזאת השיבו אינו רצוני לדבר עמך. וז"ש החכם אם יפתוך חטאים אל תאבה ר"ל אמור לו אין רצוני לדבר עמך (ר"ל אל תאבה איך וויל ניט ריידין מיט דיר) אך שלא יחליש הרשע אותך חלילה מאמונת ה' תחזק בעצמך ואמרתם ר"ל לעצמך זבח פסח הוא לה' אני מאמין באמונה שלמה כי זבח פסח הוא לה' אשר פסח כו'. ומה שהשיב בעל הגדה לרשע תשובת השאינו יודע לשאול (עיין לעיל בדרוש יוד) מה שפירש אדמו"ר מורי חמי הגאון ז"ל ויונעם לך) וראיתי בפירוש הגר"א ז"ל בהגדה וז"ל והענין מה שהשיב בעל הגדה כאן בשאלת הרשע התירוץ של שאינו יודע לשאול [ורש"י כתב על בעבור זה כו' בכאן רמז תשובת הבן הרשע עיי"ש] ולא השיב לו התשובה הנאמר בתוה"ק ואמרתם זבח פסח כו' היינו שמדייק בעל הגדה על מאמרם בתוה"ק שבכל השלשה בנים כתיב בלשון נוכח היינו והגדת לבנך. ואמרת אליו. ואמרת לבנך. וכאן אצל הרשע לא כתיב לא בנך. ולא אליו. רק ואמרתם נראה מזה שהתוה"ק לא חפץ בו להשיבו מאומה רק לחזק את עצמו ולאמר דרך כלל ואמרתם כו'. ומה שכתוב בהגדה פסח זה כו' שייך למשנת של ר"ג כו' וכאן בתירוץ הרשע אמר אף שאתה הקהה את שיניו אבל לא תדבר עמו רק עם האחר היושב אתך כי מסתמא יש לך עוד בני בית וזה האחר לא שאל לך כלל. לכן תשיב לו תירוץ של שאינו יודע לשאול כלומר להאחר היושב שם בעבור זה עשה ה' לי ולא לו בלשון נסתר כוונתי על הרשע. כי אם היה מדבר עם הרשע היו צריך לומר ולא לך. אילו היה שם לא היה נגאל והיה מאותם שמתו בשלשה ימי אפילה עכ"ל הגר"א ז"ל ות"ל שכוונתי כמעט לכל דבריו במה שכתבתי לעיל ודו"ק העולה מכל מה שכתבנו כי צריך האדם להקדים במעשי המצות בעשייתם תיכף אף קודם הבנת השכל בתחלה תעשה ואח"כ תחקור בשכלך רק תעשה עשה קודם הנחת השכל על המעשה ועל מה הוטבעה. ולזה כשבא משה בתחילה ואמר להם את כל הדברים האלה אשר ציוהו ה' [ובמכלתא איתא שהאיר עיניהם] ענו ואמרו תיכף נעשה. אף בלי שום ידיעת טעם המצו' נעשה רק עפ"י צווי הקב"ה. וכן שם במשפטים כאשר בא משה שוב פעם ויספר להם את כל דבריה' ענו ג"כ כלם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה רק עפ"י מצות ה' אף בלי שום הבנת טעמם. אבל כאשר בא משה אח"כ ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם שכרת עמם ברית על כל תורה שבע"פ ועיין במס' גיטין] אשר יש ויש כמה מאמרי חז"ל אשר צריכים להבין דבריהם הקדושים ולהשכיל דבריהם בלבותם עכ"ז ענו ואמרו בלב שלם נעשה תיכף כל מה שנאמר בספר הברית היינו תורה שבע"פ אף קודם הבנת הדברים בטעמם ומהותם רק נעשה קודם הנשמע. ולזה הוא שהקדימו נעשה לנשמע בכוונה. שבאם היו משיבין נשמע קודם לנעשה. היה נוכל לפרש דבר הנשמע היינו בתחילה נבין הדבר ולקרב אל השכל טעמה ומהותה ואח"כ נעשה ומי יודע אם יעשו אח"כ לזה אמרו מקודם כי נשמע הוא הבנת השכל) רק נעשה תיכף ואח"כ נשמע להבין הדבר לאשורי. וזהו שאמרו בשעה שהקדימו נעשה לנשמע נתנו להם שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. דהעיקר שזכו לשני כתרים הוא בשעה שהקדימו ולא מקודם שענו רק נעשה. רק עתה אחרי שענו ואמרו נעשה מה להם לומר אח"כ נשמע דממילא מובן אם נעשו בודאי נשמעים המה. רק באו להגיד למשה רבינו את כשרת לבם להקב"ה אף עתה שכרת אתנו ברית לקיים כל תורה שבע"פ. ויש בהם מצות אשר צריכים חקירות ודרישות להבין טעמם לזה הקדימו נעשה לנשמע לגלות כשרת לבם בזה אחרי כי לכאורה תשובת נשמע הוא אך למותר כי כבר ענינו נעשה ממילא נשמע מעוזם ואם הדבר צריך להשיב אף בנשמע היה להם לענות נשמע ונעשה כי כן הוא סדר הלשון מקודם נשמע לדברי המצוה ואח"כ נעשה. אבל המה רצו להראות למשה רבינו את ישרת לבם לעשות את כל מצות ה' תיכף אף בלי שום הבנה רק עפ"י ציוי ה' ממילא נעשה הוא אף בלי שום הבנת הדבר ונישמע הוא מגודל תשוקת לבבם שיהיו הדברים דברי ה' חקוקים וחרותים בלבותם יחקרו ג"כ אח"כ עפ"י דרכי התורה להבין הדברים. ומזה זכי לתת להם שני כתרים אחד כנגד נעשה. ואחד כנגד נישמע. וזהו רק בשביל שהקדימו באלה. דוק ותבין ותיראה כי דבר יקר הוא בעז"ה

ואחרי הדברים האלה יתבאר המדרש בטוב טעם ודעת אשר מפליא עין רואיו. כי לא מצא להם שום זכות להולכים במלחמת מדין רק במה שלא הקדימו תפילין של ראש לתפילין של יד. רק אותו מצוה בלבד והוא פלא. אבל אחרי העיון נראה כי כל דבריהם קדושים המה, ומכוונים לאמתה של תורה. וצריכים אנו להאמין בכל דברי חז"ל שכל דבריהם דברי אלקים חיים המה אף אם בהשקפה ראשונה מופלאים המה. אבל אחרי העיון בהבנת השכל בעומקי דבריהם תדע ותבין דבריהם היטב במוסר השכל. כן באלה הדברים ג"כ הורה לנו בזה חז"ל מוסר השכל וזה הוא

הן כאשר יתבארו היטב מכל האמור אשר יש מצות שכליות. ומצות מעשיות ואנחנו השתעבדנו במעמד הר סיני בשתיהם ולעשות המצות אף בדברים אשר לכאורה בהשקפה ראשונה נגד השכל. ואם נלך אחר הבנת השכל יתבטל חלילה המעשה לזה ציוה לנו התוה"ק בקומינו לחלוץ מחלצות בקישורי התפילין להתקשר להקב"ה הן באמונת ה' להאמין להקב"ה ולעבדו הן בשכלו הטוב והישר. והן במעשי המצות. ולזה התקשר לנו במצות תפילין של ראש לשעבד את מוחינו ושכלינו לעבודתו במצות השכליות. ובתפילין של יד להשתעבד את גופינו במצות המעשיות. ובכדי שלא ישתמש מקודם בשכלו ואז יוכל להיות שאם ילך מקודם על דרך השכל מי יודע אם לא יתבטל חלילה כמה וכמה מצות מעשיות המתנגדים לשכלו לזה ציוה לנו הקב"ה בהתוה"ק בתחילה במצות תפילין של יד ואח"כ כמאמר הכתוב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך כי בתחילה בהנחת תפילין של יד צריך לכוון אשר התקשר גופו במצות מעשיות ושיהי' מונח נגד הלב לשעבד את לבו לשעבד בזה את כל מחשבות ותאות לבו לעבודת הבורא ית"ש. ולעשות הכל כפי המקובל לנו מאבותינו אף בלי שום טעם וראי'. ואח"כ יניח תפילין של ראש לשעבד את מוחו ושכלו לעבודת הבורא. ויתנהג כסדר בתחילה לא ישתמש שכלו למצות מעשיות רק עשיית המצוה יוכל להשכיל ולהבין טעמי המצות בשכלו עפ"י תוה"ק. ומקישורי התפילין אשר ציונו הבורא ית"ש