בית דוד (דרשות) קפז

הזמן יחזור היצה"ר למקומו להסית להם לזה צריכין לתת להם גם כלי זין במה ללחום עמו ולנצחו וז"ש חגרו בכלי זין כי אם לנצחו צריכין חגורה (ארום גארטלען זיך) ולהתגבר נגדו והקב"ה יהיה בעזרו וע"ש. ואחרי כי נודע לנו ממאמרי חז"ל גודל מעלות התורה ומדותיה. צריכים אנו לדעת איך להתנהג במעשיה הטובים. וראיתי במהדורא בתרא למהרש"א ז"ל בשבת שם שכתב וז"ל בכאן מקשים כל המפרשים וגם האלשיך הקדוש ממ"נ. מדוע ירדו רק בשני כתרים הלא לכאורה צריכין לשלשה כתרים. אחד כנגד נעשה. ואחד כנגד נשמע. ואחד בשביל הקדמת נעשה לנשמע. כמ"ש בשעה שהקדימו ולא אמר בשעה שענו ואמרו נעשה ונשמע. משמע דבשביל הקדמה הלבישן הני כתרים ואם נאמר דרק בשביל הקדמה בלבד. היה להם להכתירם רק בכתר אחד [ולפי מה שכתבתי לעיל באמת לא די בכתר אחד כמובן] רק לזאת צריכין לדעת מדוע לא ניתן להם עוד כתר בשביל ההקדמה. ע"כ צריכין אנו למה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים וכ"כ החובת הלבבות. שהסדר הלימוד במצות לעשות כפי המקובל לנו בקבלה מאבותינו וכאשר ציוה לנו משה בהתוה"ק בלי שום חוקר ודעת בשכלו. רק מקודם יעשה אף בדבר שלכאורה השכל מתנגדו ובלי תחקור ובלי תדרוש טעם הדבר רק כשבא המצוה לידך עשה. ואח"כ אם תרצה להבין טעמי המצוה תוכל לחקור ותדרוש ועפ"י התורה. ואז המצא תמצא כל טעמיה ויסודותיה ביסודות נכונים המתיישבת על הלב. ולא יעבור חלילה רק לעשות ולקיים כפי המקובל חק ולא יעבור. ובזה יתפרש ויבואר שאלת חכם. ורשע. בסדר ההגדה. היינו שהחכם אינו שואל טעם על המצוה למה יעשו כי הוא מקיימה אף בלי ידיעת טעמה ומהותה רק עפ"י הקבלה המקובל מאבותינו ואח"כ שואל על הטעם אולי ימצא איזה טעמים במופת על המצוה. משא"כ הרשע ששאל מה העבודה הזאת לכם. שאינו רוצה לעשות מתחילה המצוה אחרי שאינו טועם טעמה מה לו לעשותה. ועל זה אפשר לומר מה שמקשים מה חטא השאינו יודע לשאול להשיב לו תשובת הרשע. משום דמסופק לן שתיקת השאינו יודע לשאול איך כוונתו בשתיקותו. אם הוא שותק מפני שאינו רוצה לא בשאלה ולא במעשה. או דלמא שתיקותו מפני שלא קשה לו כלום. לזאת אמרו אחרי דהספק הוא איך דעתו בזה. לזה את פתח לו. ר"ל את תתחיל לדבר אתו ולהגיד לו התחלת הדברים כמ"ש והגדת לבנך כי לע"ע בחזקת בנך הוא. ומזה תדע איך דעתו בזה ותגיד לו בעבור זה כו' ותפרש לו מה שיש לענות לרשע בשאלתו. ואז יפתח פיו ולגלות דעתו בזה כפי השאלה ששאל החכם. וזה הוא מה שהאריך בעל ההגדה בלשונו ואמר פסח זו שאנו אוכלין על שום מה. מצה זו שאנו אוכלין ע"ש מה. וכן במרור. אשר לכאורה הוא אך למותר. והלא היה די לומר פסח שאכלו אבותינו. מצה שאנו אוכלין וכן במרור ומה לו להאריך ולהוסיף בלשון מה ולפי המדובר שפיר קמכוין באלה שאין לנו לשאול בתחילה על טעם המצוה רק מחוייבים אנו לעשותה אף שאין אנו יודעין טעמה בתחילה. רק אחר המעשה תוכל לשאול אחר טעמה ולזה אמר פסח זו. מצה זו. מרור זו שאנו אוכלין ר"ל שמחוייבין אנו באכילתן אף בלי טעם אך עכ"ז אחר המעשה צריכין אנו לידע טעמה. וז"ש אח"כ על שום מה ומדוייק הלשון דלשום מה עכ"ל. ועיין היטב בכל זה ודו"ק ואני באתי להוסיף עוד על דבריו ולדקדק בלשון הכתובים בתוה"ק וזה הוא. (בשמות פרשה י"ג) כתיב והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת. (וזה הוא שאלת תם בהגדה). ואמרת אליו בחוזק יד כו' דע וראה כי כאן כתיב בלשון שאלה. וקרא לו בשם בנך. וגם השאלה יהי' ביום מחר. ואמרת אליו בלשון נוכח. וכן בואתחנן (דברים ו') נמי נאמר בזה הלשון כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים כו'. וזה שאלת חכם בהגדה. ואמרת לבנך עבדים היינו כו'. ובמשפטים (שמות י"ב) והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' כו'. וזה הוא שאלת רשע בהגדה. ולא נאמר כאן לא בלשון שאלה גם לא נאמר בו מחר. וגם נאמר בלשון רבים. ועל כל אלה צריכים אנו לדעת מהו ההשתנות באלה השאלות הלא דבר הוא

ולפענ"ד נראה דרב המכוון באלה רק בהקדם מה שכתוב בכתובים בתוה"ק בעת קבלת התורה באמור משה לעם את אשר דבר ה'. ענו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. וכן (במשפטים פ' כ"ב) כתיב ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. ואח"כ כאשר ויקח משה ספר הברית ויקרא באזני העם. ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וצריכין להבין מדוע בתחלה אמרו נעשה בלבד. ואח"כ ענו ואמרו נעשה ונשמע. והגם כי יש באלה רזין דרזין אבל אין לנו חלק בנסתרות רק אציע מה שנלפע"ד ע"ד הפשוט וזה הוא. הלא זאת לדעת כי כל התרי"ג מצות אשר ציוונו הקב"ה נחלקת לשלשה חלקים. היינו עדות. חקים. ומשפטים. יש מהם אשר יש להם טעמים ומתקבלים על הלב בשכל ישר לעשותם. ויש מהם אשר יש לדרוש בהם טעם המצוה הנעלם מאתנו. ולבד זה יש מצות אשר עבודתם הוא ברעיון השכל כמו להאמין באמונת ה' כי הוא הבורא הוא המנהיג לכל ברואי עולם. ה' אחד ושמו אחד והעיקר לעבוד עבודת ה' באמונה ולזה התקינו לכל איש אשר בקומו ממשכבו להשריש בתחילה בשכלו באמונת ה' ולאמר מודה אני לפניך כו'. ואח"כ לשעבד את עצמו בציצית ובתפילין וזהו מצות מעשיות בהשתעבדות הגוף. נמצא צריכין אנו להשתעבד לעבודת הבורא ית"ש הן בשכל והן במעשה. עפ"י הקבלה שקבלנו מאבותינו ואף שמקודם המעשה אין אנו יודעין שום טעם לדבר עכ"ז אומרים לו עשה ואח"כ תוכל לדרוש אחרי טעמם ולהבין טעמי המצות. ואם לא יבין וישכיל בעצמו ילך אצל חכם ויפשר לו את טעמם על מכונם. ועתה בעוה"ר אשר יצוא יצא דור חדש אשר המה הולכים רק אחר שכלם והדבר אשר נעלם משכלם יזרו הלאה. וע"ד הדוגמא אשר בא אחד ממשכלי עם בביהמ"ד בהושענא רבא וראה כי כל העם אוחזים בידם הושענות ואומרים קול מבשר מבשר כו' ומכים בידם ההושענא על הארץ עד שתפול העלין מהם והאבק עולה עדי מעלה והדבר הוא כצחוק בעיניהם עכ"ז אם הוא מהמשכלים אשר רוח ה' מתנוסס עליהם יחשוב במחשבתו אחרי ראותו כי כל אנשי המתפללים בביהמ"ד עושים כן גם אני אעשה כמו כן כעת עם כל הקהל ביחד. ואם ארצה לידע הטעם מהדבר הלזה אלך למחר ביום יו"ט חג שמיני עצרת לדרוש פני הרב ולשאול בשלומו שמחת החג. ואז אשאל ואדרוש ממנו הטעם מהמצוה הזאת ואיו הוא מקורה. לא כן הכת השניה אשר המה מכת אפיקורסים אם יראה דבר זה יראה לקבץ אלי' עוד מחברתו וילעיגו יחדיו ויאמרו מה המה עושים שטות כזה אשר אין בה לא טעם ולא ריח. וגבר כזה לא רצה לשום שאלת חכם. כן כשראו השני כיתות האלה בעשות העם הקרבן פסח אשר יש בו כמה דברים אשר הם חוקים כמו א תאכלו ממנו נא. כי אם צלי אש. וכן ועצם לא תשברו בו וכדומה. לזאת החכם המשכיל הלזה אשר יראת ה' בלבבו בראות כל העם בעשותם חשב בלבו אחרי ראותו כי כלם עושים גם אני אעשה. אף שאין אני יודע כעת טעם המצוה עכ"ז אני עושה כמוהם ולמחר חג הפסח אלך להרב על כיבוד יו"ט ואשאל מאתו להבין לי טעם המצוה ומהותו. ואז אדע בירור הדבר. ועל איש גבר עוז כמוהו נאמר בתוה"ק (דברים ו') והיה כי ישאלך בנך ר"ל יבא בשאלתו ביום מחר לעשייתו. ולזה הוא ראוי להקרא בשם בנך וגם בא יבא ביחידי בשאלתו לאמר לו מה העדות. והחוקים: והמשפטים. ואחרי כי חשקה נפשו לידע ולהודיע מהכל טעמי המצות ומהותם לכן על זה בא תשובתו בתוה"ק ואמרת לבנך אחרי כי הוא המשכיל ביראת, אלקים תדבר עמו ולהשיב לו כי עבדים היינו כו' ובא בעל הגדה והוסיף ומבאר תשובתו יותר באר היטב. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר"ל כל הדינים הנמצאים בהלכות ק"פ ומסיים אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולכאורה מה