בית דוד (דרשות) קפד

קנ"ה דהגירסא הנכונה בהרמב"ם הוא וכן בשארי עדות של תורה בין לעדות ממון בין לעדות איסור שזה דבר העשוי להגלות הוא ואפשר לידע אמירת הדבר שלא מפיהן כמו שביארנו בהל' גירושין עכ"ל. ובאמת מוכרחין לפרש כן דבלא זה דחוק טובא לישנא דהרמב"ם דנקט משא"כ כו' ואח"כ כתב שזה דבר העשוי להגלות דהוי כסתרי אהדדי ועיין. וכן ראיתי בתשובה מש"כ מו"ח הגאון ז"ל שהביא דברי הריב"ש האלה עיי"ש. ולפי"ז נראה בעלי דהרמב"ם סובר דגילוי מלתא מהני גם בממונא והולך בדרכי הרי"ף רבו דהרי"ף ביבמות נמי סבר כן ועיין

ולפי"ז יהיה דברי המחבר צ"ע דאחז החבל בתרי ראשין דבחו"מ סי' ל"ה כתב דנאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו זכורני באשה פלונית שנעשה לה כמנהג הבתולו' כו' ולא כתב דבעינן אחר עמו משום דהולך שם בשיטת הרמב"ם וכ"כ הסמ"ע שם (ודברי הסמ"ע צ"ע דאף דהולך בדברי הרמב"ם מ"מ מדוע לא הזכיר שם בזה כתב ידו של אבא דבעי אחר עמו הלא בזה גם הרמב"ם סובר דצריכין אחר עמו כאמור וצ"ע] ובאהע"ז בסי' צ"ו כתב להדיא דבעינן אחר עמו בהינומא עיי"ש וא"כ סתרי להדדי וראיתי בש"ך שם שהרגיש בזה ועיין

וראיתי בתומים שם ס"ק ד' שתמה על הסמ"ע והש"ך בזה ועל שניהם כתב דדבריהם אינם מובנים לי כלל וז"ל דנראה מדבריהם דקטן לבדו נאמן בהינומא לדעת המחבר וזה לא עלה בשום דעת פוסק דאיך אפשר להוציא ממון ע"פ ע"א ובמשנה שם קתני אם יש עדים וכמ"ש הריב"ש כו' וח"ו שנוציא ממון ע"פ ע"א ולכן ברור דלכו"ע צריך להיות ב' עדים וע"פ שנים עדים יקום דבר רק אי השנים יכולים להיות קטנים שהגדילו או אחד צריך להיות גדול מתחילה ועד סוף בזה יש חילוק בין דעת התוס' והרא"ש והרמב"ם. דלהתוס' והרא"ש צריך להיות אחד גדול מתחילתו דלדבריהם הא דאמר רב הונא והוא שיש גדול עמו קאי גם על הינומא ולהרמב"ם דקאי על הינומא יכולים להיות בהינומא אפילו שנים קטנים מתחילתן רק עכשיו הגדילו אבל מ"מ צריך להיות שנים ולכן המחבר באהע"ז כתב והוא שיש אחר עמו ולא הזכיר שם גדול מתחילתו וכן הרמ"א דכתב גבי תחומין אפילו לבדו הוא לאפוקי דשם בעינן שנים אבל לא מיירי כלל אם בעי גדול מתחילתו עכ"ל עיי"ש. ולפענ"ד דבריו צ"ע טובא בזה הלא הרי"ף והרמב"ם כתבו להדיא דבגילוי מלתא בעלמא חד נמי מהימן אף בממונא ואפילו שפחה ועבד וקטן אחרי דלאו אסהדותא דידהו קסמכינן רק גלוי מלתא בעלמא קמגלי לן וכדכתיבנא. גם מה שהוכיח מלשנא דעדים המוזכר במשנה שם כבר הראתי דלאו הוכחה הוא מזה ועיין

שוב קשה לי איך החליט הרמ"א בחו"מ סי' ל' דאין חילוק בדיני ממונות א מלתא דעבידא לגלויי או לא ואין ע"א נאמן בה עיי"ש הלא הרי"ף והרמב"ם חולקים בה וכמש"כ. ועוד הרי המחבר כתב (בסי' מ"ח) דבהכרת שם המלוה והלוה נאמן אפילו אשה וקרוב מטעמא דמלתא דעבידא לגלויי הוא עיי"ש ואיך ראה הרמ"א להחליט הכא בזה בהיפוך. וראיתי בקצוה"ח שהביא בשם ס' בני שמואל שעמד בזה ובדעתו לתרץ דהא דאין כותבין אלא מכירין הוא רק מדרבנן והראיה דהא כותבין בשעת הסכנה כו' ע"ש וכן ראיתי בתו"ג בסי' ק"כ שדבר ג"כ בזה והוסיף להביא שם מהא דכתבו התוס' (ביבמות ק"ו) גבי הכרת חליצה כו' עיי"ש ודבריהם צ"ע טובא והרבה יש להאריך בזה. אך בראותי כי אדמו"ר מו"ח הגאון ז"ל דבר בזה ותפס בדבריהם בקיצור במתק לשונו בתשובה שם אמרתי מה להכפיל עוד בזה אחרי כי הכל כלולים בדבריו הקצרים ובמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך עיי"ש ותדרשנו לכאן ודו"ק

עוד ראיתי בתו"ג שם ובסי' קמ"ב (ס"ק י"א) דתמה על הא דכתב הב"ש שם דבהכרת שליח לא בעינן כשרים דוקא ולזה כתבו (בסי' קמ"א) רק שנים ולא הוזכרו כשרים וע"ז תמה התו"ג דא"כ ל"ל שנים ואחרי דבעינן שנים בוודאי כשרים דוקא עיי"ש ולפענ"ד אפשר לומר דבאמת לא בעינן הכא שנים משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי רק לכתחילה החמירו בה בשנים בכדי שלא יהיה נופל טעות בהכרה ושלא יטעו בהכרתו דבשנים לא שכיחא טעות ועיין בתוס' (כתובות י"ח) ד"ה א"נ דבשנים לא חיישינן לחשדא עיי"ש וחומרא בעלמא הוא. ולפי"ז מנ"ל דגם בזה החמירו דבעי כשרים אחרי דמלתא דעבידא לגלויי הוא ומש"כ וכן הוא מבואר בג"פ דבעי כשרים דווקא גם זה צ"ע הלא הג"פ לא הביא שם רק הא דתה"ד שממנו מקור דדינא עיי"ש וכבר כתב עליו הב"ש דראיית התה"ד אינו מוכרח וכ"כ הגר"א שם דדבריו אינם נראין עיי"ש ולפי"ז לא מוכח מידי מיני' דבעי כשרים דוקא וצ"ע

גם מש"כ התו"ג שם לחלק בין הכרת שמו להכרת אשתו דבהכרת שמו כיון דהוחזק בעיר ל' יום שזה הוא וכל העיר יודעין שזה הוא שמו והוי מלתא דעבידא לגלויי גמור משום הכי מהני אפילו בממון הכרה ע"פ קרוב אבל הכרת אשתו וכי הוא אחיו לא הוי מלתא דעבידא לגלויי גמור ועיין בתשובת הריב"ש סי' (קנ"ה) דמחלק בין עבידא לגלויי או לא עיי"ש ולדעתי גם זה צ"ע טובא חדא מהיכא תיתי לחלק בם אחרי דשווין הם כמובן ועוד דכד נעיין בדברי הריב"ש בעצמו נראה בהדיא היפך מזה ואדרבא זה הוא יותר לעילויא בפרטות של הריב"ש בזה וז"ל שם כד מעיינת בהא מלתא דעבידא לגלויי תמצא דלא כל מלתא דעבידא לגלויי בגדר אחד הם כי יש דבר שהוא מלתא דעבידא לגלויי שהוא מפורסם לכל ועתיד להגלות בוודאי בקרוב כההוא דקדשו ב"ד החודש וכן שטרא דפרסאי כו' וכן בבדיקות סמני נערות כו' וכן זה הוא אחיו של פלוני וזה היא יבמתו של פלוני שדבר זה כבר ידעו בו רבים ונוכל לחקור בו מיד אם הוא אחיו של פלוני כבר הוא מוחזק בעירו כו' עיי"ש הרי נראה בעליל דדעתו דבהכרת אשתו ואחיו הוי מלתא דעבידא לגלויי טובא והכרת אשתו ויבמתו ואחיו הכל לחדא יחשבו וכן הדעת נותנת דהיא היא ולפי"ז צע"ג איך הביא היפך ממה שכתב בתשובה שם ועיין

גם מש"כ התו"ג שם להוכיח מהא דנאמר בחו"מ סי' רפ"א דבזה אחיו אין מורידין לנחלה ע"פ קרוב או ע"א ובעינן שנים דווקא הרי נראה דכל היכא דבעי הכרה מדאורייתא לא מהני עדות קרוב עיי"ש גם זה אינו מובן לי דמאן יימר לן דהכא הוי מלתא דעבידא לגלויי דהלא מקור דדין זה הוא מהא דאר"פ בכתובות (קז) כששמע שמת בע"א איהי דבעית לאנסובי מצי מנסבא כו' בניו ובנותיו דאיבעו למיחת לנכסיו לא מצי נחתי כו' עיי"ש והתם לא הוי מלתא דע"ל כ"כ אחרי דמיירי במי שהלך למדה"י ומי יימר דיגלה לן דבר זה בלתי הגדת העד ולזה בעינן שנים דוקא אחרי דהכל עליה קסמיכנא [ומה שציין שם רפ"א ט"ס הוא וצ"ל ר"פ סע"א או רפ"ד בהגה"ה עיי"ש] אבל בהכרת אשתו דמלתא דעבידא לגלויי טובא הוא כמבואר מנ"ל דבעינן בזה שנים וכשרים דוקא ומש"כ שם דהא דבאשתמודעינהו דאחוה דמתנא הוא סגי בהכרת ע"א משום דהכרה מדרבנן הוא וראייתו מתוס' יבמות (ק"ו א') עיי"ש גם זה צ"ע וכבר הזכרתי שמו"ח הגאון בתשובה שם דיבר בזה ואין להאריך ודוק

והא דחשש כת"ר מה שלא היתה הגדתן בב"ד הלא מדברי הרי"ף והרמב"ם נראה דלא בעינן לכל זה ועיין במש"כ מו"ח הגאון המחבר בזה בתשובה שם ועיין

ומעתה הדרינן לנידון דידן אחרי דבנ"ד הוי מלתא דעבידא לגלויי אליבא דכו"ע דהלא מיוחניקא לפ"ק מינסק שכיחי שיירתא ובידינו לברר אמיתת הדבר בכל עת ובכל שעה כי אנשי יוחניקא נמצאים בפה תמיד ובפרט שמקום מצער היא ומה גם שלא אמרו דבריהם בעת מעשה רק במסלפ"ת להרשים את שמו לזכרון בספרי המתים אשר גם זה למעלה יחשב ובפרט שהנשים מקפידים מאוד בלי לשנות את שמו ובלי להחליפו כאשר כתב בזה אדמו"ר מו"ח זצ"ל בתשובה ואחר כל אלה מהנכון לסמוך