בית דוד (דרשות) קפג

בע"א איהי דאבעית למנסבא בע"א מצי לאנסיבי מזוני נמי יהבינן כו'. והא התם ודאי דלאו מטעם מדרש כתובה קאתינן עלה דהא התם חיישינן שמא צררי אתפסה או משום מעשה ידיה השייכים לבעלה ואם נאמר דלא מת עדיין אזי אין לה מזונות ואפ"ה אמרינן דגביא מזונות מן הדין וע"כ צ"ל דהטעם הוא כיון דחכמי' האמינו לע"א או לה בעצמה שמת בעל' לענין להנשא ע"כ מהימן העד או היא ג"כ לענין ממון דלא מסתבר להאמין לדבר חמור ולא להאמין לדבר הקל וכיון דמחזקינן לי' במת ודאי גבי דבר חמיר ע"כ נחזקנו במת לדבר קל ג"כ וכדברי ב"ש וא"כ ודאי דגם לגבי גביית כתובה מלקוחות נמי גובה דהא לענין גבית מזונות שלא בפניו לא עדיפא מלקוחות וכי היכי דטעינן מזויף גבי לקוחות או שארי טענות ה"נ טענינן גבי נפרעת שלא בפניו היכא דליכא טעמא דמדרש כתובה והעלה דראי' ברורה היא ולפענ"ד נראה דגם מזה אינו ראי' וצ"ע טובא דהלא שם (דף צ"ו) בעי ר"י יתומים אמרו נתננו מזונות והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה ופשיט לי' דעל היתומים להביא ראיה דנכסים בחזקתה קיימי מטעמא דנשתעבדו לה בתנאי ב"ד עיי"ש וכן הוא ההלכה ועיין [והא דכתב הרמב"ם בפ' י"ח מאישות ה' כ"ז דצריכה לישבע בזה ואם נאמר דבחזקתה הם עומדים אין לה לישבע עיין בהה"מ שם דכ' כיון דהנכסים בחזקתה קיימי והיורשים באים להוציא ממנה והיא כופרת בכל משום הכי משבעינן לה שבועת היסת ועיין בכ"מ ובמ"ל ובר"ן ודו"ק] ולפי"ז מאי ראי' הוא דהתם במזונות קמיירי ולא באה לאפוקי ממון מאחריני רק לאוקמי בחזקתה ואדרבא היתומי' באים להוציא ממנה וכיון דמהימנינן לה שמת לגבי נשואין עומדין הנכסים בחזקתה לענין ממונא עד שיביאו ראי' נגדה לא כן בגביית כתובה מיתומים או מלקוחות ובאה לאפוקי ממון מהם בודאי טענינן להו כל מה דאפשר עד שתביא ראי' לדבריה ואין לומר דהתם בדברי ר"פ מיירי בספק אם מת הוא אבל הכא בודאי הוא מת כי אין לחלק ביניהם ועיין וא"כ אין מזה ראי' לנ"ד אם לא נאמר כדעת הראשונים המובא בהגהת אשרי שם דגם בכתובה נאמר דנכסים בחזקתה הם הי' אפשר להביא קצת ראיה מהא דד' צ"ו שם דו"ק ותשכח

ולבד כל אלה נ"ל לפענ"ד לגבות לה ממשעבדי מטעמא דגילוי מלתא בעלמא היא ובגילוי מלתא מהימני אפילו אשה וקרוב גם בממונא וכמו שפסק בזה הרי"ף והרמב"ם והרבה הארכתי בזה אך אחרי ראותי כי רוב דברי הנאמרים בפרטי דין זה הלא כתובים המה בתשובת אדמו"ר מו"ח הגאון ז"ל בסי' (ל"ה) לזה לא העליתים בכתובים כי להכפיל הדברים אך למותר הוא קחנו משם ודו"ק

אך מדברי הרא"ש נראה לכאורה דלא מהני הא דהוי גילוי מלתא בעלמא דאיתא ביבמות (ל"ט) והלכתא דגילוי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה דלאו אמלתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא קמסהדי אלא מלתא בעלמא קמגלי לן דהדין גברא פלן והיא ניהי אתתא פלניתא כו' עיי"ש ומדקאמר דלאו אממונא קמסהדי ש"מ דבממונא לא מהני הא דהוי גלוי מלתא בעלמא ואין להקשות דלפי"ז מהא דכתב הרא"ש בב"ב ד' קס"ז גבי ההוא תברא דהוי חתים עליה כו' ש"מ דלהכיר איש ואשה סומכין על עד אחד אפילו אשה ואפילו קרוב דהוי מלתא דעבידא לגלוי' [ועיי' בנימו"י שם דכ' איך נשמע מזה] וכיון דמהימנינן אשה וקרוב בממונא במלתא דעבידא לגלויי כל שכן דמהימנינן בגילוי מלתא דהלא טובא עדיף גלוי מלתא ממלתא דעבידא לגלויי וכמ"ש מו"ח הגאון ז"ל בתשובה [ואין לומר דכוונתו ביבמות שם במה דכ' דלאו אממונא קמסהדי דתיבת מסהדי קדייק ר"ל דלא בעינן לעדות כלל אחרי דמלתא בעלמא קמגלי לן ובאמת מהימנין אשה וקרוב אף בממונא דזה דחוק אחרי דלשנא דהרא"ש לא משמע כן ועיי"ש] דזה אינו דאפשר לומר דדווקא באפוקי ממונא בעינן ב' עדים כשרים ונאמנים אבל התם בב"ב דהוי לאחזוקי ממונא בידי הבעל דהלא האשה בעלת השובר כפרה ואמרה דלאו איהי היא ורצתה לגבות כתובתה ואשה וקרוב העידו לפני רבב"ח דאיהי היא רק דבגר לה קלה (ועיין בנימו"י שם) משום הכי קמהמנינן לה בצירוף טעמי דמלתא דעבידא לגלויי הוא אבל להוציא ממון אינם נאמנין אפילו בגילוי מלתא וכמש"כ הרא"ש ביבמות שם ועיין

וכן נראה נמי מדברי הרא"ש בכתובות (ד' כח) במתניתין דאלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן זה כתב ידו של אבא כו' זכור אני באשה פלונית שיצאתה בהינומא וראשה פרוע כו' ואר"ה שם והוא שיש גדול עמו וכתב הרא"ש דלא מפקינן ממונא אלא בתרי וכן בהינומא עיי"ש הרי דפי' הרא"ש דהא דאמר ר"ה שם והוא שיש גדול עמו קאי נמי אהינומא אף דזה הוי גילוי מלתא בעלמא כדאיתא בגמ' שם ולא מטעמא דרובא ועיין שם הרי נראה דס"ל להרא"ש דבממונא לא מהני אף גילוי מלתא בעלמא דאל"כ למה מבעי אחר עמו אלא ודאי כדאמרן וכמו כן נראה נמי לדייק מלשנא דמתניתין דרפ"ב דכתובות דקתני אם יש עדים שיצאתה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים ומדקתני עדים בלשון רבים ש"מ דשנים בעינן הרי חזינן דבממונא אף בגילוי מלתא בעלמא בעינן דוקא ב' עדים. אבל באמת אי מהא לא תסייען דאפשר לומר דהך עדים לאו דוקא הוא בשנים ורק עדות בעלמא הוא דנקטי וכדמצינו בהרבה מקומות בש"ם ועיין כתובות (כ"ז) גבי עיר שכבשוה כרכום דנקטו התם עדים ולכו"ע בחד סגי ועיין ברמב"ם פ"ח ה"ב מגירושין ובטור אהע"ז סי' קמ"ח ובב"י שם וכן הוא בגיטין (ע"ג) במשנה שם לא תתיחד עמו אלא בפני עדים והתם נמי בחד סגי וכן הוא ביבמות (פ"ז) האשה שהלך בעלה למדה"י ובאו וא"ל והתם בחד מיירי ועיין בנימו"י שם וכן הוא בסוטה (ו) דנקט ר"ע שם בשם ר' שמעון בלשון עדים ובאמת חד הוא ועיין בתוספות שם ד"ה שבאו לה עדים כו' וכן כתב הרא"ש להדי' בב"מ גבי ע"א הפוטר משבועה דכל היכא דנקט תנא עדים לאו דווקא עדים רק עדות בעלמא עיי"ש הרי נראה בעליל דעדים לאו דוקא הוא ולפי"ז ממתניתין לאו ראיה הוא וכאמור

אבל דעת הרמב"ם אינו כן אלא ס"ל דגילוי מלתא בעלמא מהני גם בממונא ולזה הוא דכתב בפי"ו מאישות ה' כ"ה דנאמן הקטן להעיד בגדלו זכור אני כשהייתי קטן שנעשה לפלונית מנהג בתולות כו' ולא כתב שם דבעינן אחר עמו כמש"כ בפ"ז מעדות דנאמן להעיד בגדלו כו' זה כתב ידו של אבא כו' והוא שיצטרף אחר עמו שמכיר כו' משהוא גדול עיי"ש משום דמפרש הא דאמר ר"ה בכתובות שם והוא שיש גדול עמו לא קאי רק אזה כתב ידו כו' ולא אהינומא משום דבהינומא הוי גילוי מלתא בעלמא ועיין בהה"מ שם והא דכתב בפי"ד מעדות גבי אלו נאמנין להעיד בגודלן כו' זה כו' שלא בא כו' עם האינך דשם הוא רק בהא דנאמן להעיד בגדלו מה שראו בקטנו אחרי דקיום שטרות דרבנן הוא אבל באמת בהא בעינן אחר עמו וכמש"כ מקודם בפ"ג שם ועיין בכ"מ שם וצ"ע [וראיתי בכ"מ בה' אישות שהביא בשם הרי"בש דכתב דבעינן אחר עמו אהינומא וראייתו שם ממשנה דרפ"ב דכתובות דקתני אם יש עדים בלשון רבים עיי"ש והרמב"ם נמי כתב עדים כו' ולפי מש"כ לאו הוכחה הוא דעדות בעלמא הוא דנקטי והרמב"ם הולך בדרכי המשנה וצ"ע] וא"כ הרי נראה דהרמב"ם סבר דגילוי מלתא מהני גם לממונא

ואין להשיב מהא דכתב הרמב"ם בפרק ד' מה' יבום וחליצה ה' ל"א דאפילו אשה וקטן נאמנין לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבמתו וחולצין על פיהם מה שאין כן בשארי עדות של תורה בין לעדות ממון בין לעדות איסור שזה דבר העשוי להגלות הוא כו' עיין שם. הרי כתב דבממונא לא מהני הא דהוי גלוי מלתא בעלמא. דבאמת זה אינו דהלא ככר כתב הריב"ש בתשובה בסי'